התחלה חדשה- פרק 28-

בסיור הלילי דין לא הפסיק לדבר איתי, ולא יכולתי לדבר עם אף אחד אחר. אמרתי לו שאני מצטערת על הארוחה וכל זה, אבל נרדמתי, וחירבשתי לו כל מיני דברים. כשחזזרנו לאכסנייה, השעה הייתה כבר שתים עשרה בלילה, וכולנו החלטנו לנעול את החדר, כדי שהמקרה של אתמול לא יחזור. למרות שלא היה אכפת לי לנשק את גיא שוב. ושוב. ושוב.
"בוקר טוב" שמעתי את קולו של גיא באוזני. פתחתי את עיניי באיטיות וראיתי ששנינו מחובקים. חייכתי. "מתי נכנסת לפה?" שאלתי בלחש. "לפני עשר דקות" הוא אמר. "איך השגת מפתח?" שאלתי. "השגתי" הוא אמר בחצי חיוך. "אני יכולה נשיקה?" שאלתי אותו. "הממ.." הוא אמר וגירד בראשו. חייכתי. הוא נישק אותי ועלה מעליי. תמר צרחה. הוא מייד התנתק ממני. "מה קרה?!" שאלנו ביחד. "אמאלה, מה אתה עושה כאן?!" היא שאלה. נועה התעוררה, וגם יעל. "רציתי להגיד בוקר טוב" הוא אמר וקם מהמיטה. "אני אראה אתכן בחדר אוכל, תתארגנו מהר" הוא אמר ויצא במהירות מהחדר. "הרגע גיא רוזן היה אצלנו בחדר" נועה אמרה באיטיות. "זה לא קורה הרבה, לאף אחת, אנחנו פשוט בנות מזל" נועה אמרה בחיוך. "אם חן ויונתן היו מגיעים גם…" יעל מלמלה בחולמניות.
התארגנו במהירות, והכנסנו את המזוודות לאוטובוסים. "אני אתגעגע למקום הזה" תמר אמרה והסתכלה על המבנים הרבים שהיו במקום. "גם אני" אמרתי. "בואי נלך לאכול" התעוררתי מהזיכרונות של השפתיים של גיא, ואמרתי.
נכנסנו שתינו לחדר אוכל, והתקדמנו לשבת ליד גיא, חן והחברים שלהם. "בוקר טוב" נטע אמרה וחיבקה אותנו. "בוקר טוב" אמרתי בטון מוזר. "אני אתגעגע למקום הזה" היא אמרה. "כולם" תמר הוסיפה והסתכלה עליי. "מה היא רוצה?" היא שאלה בלי קול. סימנתי לה עם כתפיי שאין לי מושג. כי באמת אין לי מושג. "אוי, נכון דיברנו על שחף?" נטע אמרה בפתאומיות כשהתיישבתי ליד חן בשולחן, והיא ליד גיא. "נו?" שאלתי. "דיברתי איתו ואנחנו הולכים לדאבל דייט" היא אמרה בחיוך. גיא התחיל להיחנק. "אומייגאד גיא, אתה בסדר?" היא שאלה אותו וטפחה לו על הגב. "כן, כן" הוא מלמל. חן צחק, תקעתי לו מרפק בבטן. "אבל אני לא רוצה לצאת איתו נטע" אמרתי לה. "תנסי, אם לא תהני זאת הייתה חוויה חד פעמית" היא אמרה בחצי חיוך. חוויה. עוד דאבל דייט עם גיא.
המסלולים של היום עברו במהירות. לא העברתי מילה עם גיא על הרעיון המקסים של נטע, כי לא באמת ידעתי מה לעשות, ולא נראה לי שגם הוא ידע מה לעשות. עלינו על האוטובוס לדרך חזרה לבית הספר, ונרדמתי.
"ענבר, הגענו" שמעתי את הקול של דין והרגשתי את ידיו על כתפיי. "ממ..?" פתחתי עיניים וראיתי שכמעט כל הילדים ירדו כבר. "אה, לא שמתי לב" אמרתי והתמתחתי. "שמתי לב" הוא אמר בחצי חיוך. קמתי וירדתי לקחת את המזוודות שלי. אבא שלי שלח לי אסאמאס שהוא יגיע לקחת אותי עוד חמש דקות.
וכמובן, שהוא נתקע בפקק. כל הילדים כבר הלכו, ורק אני נשארתי על הספסל שליד בית הספר. הכל היה חשוך, ולא יכולתי לראות אם המזוודה שלי אפילו לידי. "עוד לא הלכת?" שמעתי את הקול של דין. "אבא שלי אמור להגיע כל רגע" אמרתי לו. "אה" הוא מלמל והתיישב לידי. "היה נעים להכיר אותך" הוא אמר בקול די משועשע. "כן אה? אתה מכיר אותי שלושה ימים וקיבלת פנס לעין" אמרתי בחיוך. הוא צחק. "זה בסדר, באמת קצת הגזמנו" הוא אמר. "מה זאת אומרת?" שאלתי. "הייתי אצלך בחדר, הבאתי לך אוכל.. זה לא מה שמאבטח אמור לעשות" הוא אמר. "אני חושבת שהיית אחלה" אמרתי בחצי חיוך. "גם את היית אחלה" הוא אמר. חייכתי. ואז הוא נישק אותי.