לא לבד בניו יורק – סיפור על וואן דיירקשן פרק 1

~מנקודת המבט של תמר~
"טוב, אימא…. ביי." ניתקתי את השיחה והסתכלתי על שירי במבט משועמם. "טוב, מה עושים?" אור שאל אותי וקם מהכיסא נדנדה בחצר. "לא יודעים," גם שירי קמה והתקדמה לכיוון הכניסה לבית. "אולי נגלה פלנטה חדשה ונראה אותה לנורית, אבל לא היום." אור אמר ונכנס לבית.
התיישבנו בסלון ושלוש צלחות של קורנפלקס חיכו לנו על השולחן. "מממ…. מי הכין לנו צלחות של קורנפלקס, מי המתחשב?" שירי שאלה והתחילה לזלול את הקורנפלקס ברעש. "לא יודעת," אמרתי והכנסתי לפה עוד כף גדושה בחלב. "אבל מי שעשה את זה עומד לקבל משהו בתמורה."
"טוב, מתחיל להיות לי משעמם. אולי נצא לטייל איפשהו?" אור הציע והתיישב על המיטה שלי. "תראו איזה עצלנים אנחנו. רק יושבים כל היום ולא עושים כלום חוץ מלראות טלויזיה ולזלול. באמת בואו נצא לטייל איפשהו, אולי זה יגרום לאור להפסיק להשתעמם…" אמרתי וגיחכתי ואור דחף אותי מהמיטה.

-כעבור חצי שעה, ברחובות ניו – יורק…-
"טוב עדיין משעמם לי… לאן הולכים?" שירי שאלה אותי בזמן שעברנו את מוזאון האומנות השני היום. "אולי… אולי נבקר במוזאון הזה? לפחות זה יגרום לנו להפסיק להשתעמם…." הצעתי ובלי לומר עוד מילה שלושתנו נכנסנו למוזיאון.
הלכנו במוזיאון, הוא היה מלא בעבודות אומנות, אפילו די מרשימות וחשבתי לעצמי, 'הלוואי שיום אחד גם העבודות שלי יתלו פה…' והמשכתי ללכת. תמיד הייתי חובבת ציור ואומנות בכלל, אבל לא חלמתי שהציורים שלי יגיעו למוזיאון נחשב בניו יורק, זה חלום של כל אומן מתחיל!
המשכנו להסתכל על העבודות שהיו מוצגות בכל פינה, ופתאום נתקלתי במישהו ונפלתי אחורה. "סליחה, אני ממש מצטער…" הוא אמר במבטא בריטי,קצת צרוד, קמתי מהרצפה והסתכלתי עליו. היה לו שיער חום ומתולתל, ואני חייבת להגיד שממש יפה, עיניים ירוקות וחיוך מושלם, שקשה לתאר… הרמתי את הפלאפון שלי, המסך שלו נשבר לאלפי חלקים והזכוכית התפזרה על הרצפה. "זה בסדר, יש לי אחריות על הנייד הזה….." לחשתי לו ואספתי את כל החלקים היותר גדולים והכנסתי אותם לתיק שלי. "טוב, ביי…" הוא אמר והמשיך בדרכו. "ווא, מי זה היה? הוא ממש חתיך!" שירי אמרה וחייכה אליי. "טוב, לא צריך להגזים… חוץ מזה, גם אם הייתי רוצה לדבר איתו, אין לי שום מושג באנגלית, אז לא הייתי יכולה לדבר מילה…" אמרתי וצחקתי. "תגידו, הוא לא מוכר לכן מאיפשהו? לא, כי אני מרגיש שאני מכיר אותו.." אור אמר בבררנות ועצר אותי ואת שירי. "טוב…" שירי לחשה וצחקנו בשקט. "טוב, נראה לי שאנחנו צריכים לבדוק מי זה ומה זה…." אור אמר בקול מותח ומשך אותי ואת שירי אחריו.