זה שאנחנו סגורים זה לא אומר.

אנחנו תמיד בשקט בכיתה.
תמיד קשה לפתוח אותנו.
תמיד חושבים שאנחנו מוזרים.
תמיד חושבים שאין לנו מה לומר ואנחנו סתם טיפשים.
תמיד מחזירים אותנו אחורה כשאנחנו נפתחים,
אבל אתם לא קולטים. עם זה קורה, לא בטוח שאנחנו ניפתח שוב.
תמיד אנחנו ה-"ילדים הטובים" של הכיתה.
כי אנחנו לא עושים רעש.
כי אנחנו לא מדברים.
כי אנחנו לא תמיד מראים רגשות.
כי אנחנו עושים כל מה שהמורה אומרת.
כי אנחנו לא רוצים להתפרע.
תמיד צוחקים עלינו כי אנחנו בסדר.
תמיד חושבים שאנחנו מפחדים.
תמיד תמיד צוחקים עלינו כי חלקנו מגמגמים.
זה שאנחנו לא מגיבים כשמקללים אותנו זה לא אומר שאנחנו לא חוזרים הביתה ובוכים לתוך כרית.
זה שאנחנו לא צוחקים מכל שטות זה לא אומר שאין לנו חוש הומור.
זה שאנחנו לא מראים כלום, זה לא אומר שאנחנו לא מאוהבים.
כשאנחנו מנסים לזרום, אתם עוצרים אותנו. ומחזירים אותנו למקום של "ילד סגור."
זה שאנחנו סגורים זה לא אומר שאין לנו אישיות.

אחר כך אתם מתלחשיים ואמורים שאנחנו מוזרים כי אנחנו סגורים. אבל אתם לא יודעים שאנחנו שומעים אותכם.

אנחנו לא תמיד מנסים להיות כאלה, אבל כשלא נותנים לנו לדבר, ולהראות מי אנחנו, אנחנו תמיד נשאר כאלה.
אתם גורמים לזה.