נעדרת – פרק 14 (הסיפור שלכם)

-אילנוי-

-נקודת מבט ר'יי-

נכנסתי בחזרה אל החדר וסגרתי אחרי את דלת חדר המקלחת , ריין עדיין ישנה בשלווה .
התיישבתי בעצבנות על הספה בסלון הקטנטן בחדר , אם אפשר לקרוא לזה סלון .
שתי ספות עור , האחת גדולה שעליה ברונו ישן , והשנייה קטנה יותר .
התיישבתי על הקטנה , אני כול כך מצטערת על הרגע הזה שהסכמתי לצאת למסע הדפוק הזה , החלטה נוספת דפוקה בכול הקשור לברונו .
אני כול כך שונאת אותו , בכול לבי , אני לא יכולה לשכוח את הכאב והסבל שהוא גרם לי , הצלקות המוחשיות והנפשיות .
אני לא יסלח לו לעולם , אני שונאת אותו כול כך .
הוא יצא מחדר המקלחת והתיישב בכוונה מולי על הספה הגדולה , לגופו רק מכנס הטרנינג שלבש מקודם , שיערו רטוב .
הוא בטח התקלח .
הוצאתי את האייפון מהכיס והתחלתי לשחק במשחק דבילי , אבל כול תשומת הלב שלי הייתה נתונה לברונו , לתנועות שהוא עושה .
"ר'יי תעבירי לי את המצית " אמר לי בקול מת והכניס לפיו סיגריה .
"יש לך רגליים , תשמש בהם" אמרתי לו בעצבנות ולא ניתקתי את מבטי ממסך הפלאפון שלי .
הוא קם , התקרב לעברי , השעין את שתי ידיו בין שתי משענות הכורסה והביט לתוך עניי , רוכן טיפה למטה .
בידו הימנית הוא לקח את המצית שהייתה על השידה לידי , וחזר בחזרה למקומו .
הוא התיישב על הספה , דחף לפיו שוב את הסגריה והדליק אותה , העשן הסתלסל מפיו ובתוך שנייה החדר התמלא בריח הסיגריות .
"תפתח את החלון !" אמרתי לו והעפתי לעברו מבט נוקב .
הוא פתח את החלון , שמעתי אותו מגחך טיפה בינו לבין עצמו , אוח אני שונאת אותו כול כך !
הכול התחיל בחורף שעבר .
חורף שאני לעולם לא ישכח , למרות שאני רוצה , רוצה לשכוח בכול לבי .
התמונות מאותם הימים חזרו אלי , הפלאשבקים קפצו למוחי .

~~ישבתי על הספה בבית צופה בסרט שחור לבן לא מעניין כול כך , ברונו לידי , לבוש רק במכנס טרנינג ונעלי ספורט .
כולם נסעו לניו מקסיקו לשבועיים וחצי , אני לא נסעתי בגלל העבודה וכך גם ברונו , אלין לא נסעה מכיוון שהיא בהריון , והיא לא רוצה להיות קרובה אל כריס בשום דרך שהיא .
שמעתי רעש מבחוץ , הגשם דפק על החלונות ורוח נשבה בתריסים .
"ברונו יש רעשים מבחוץ" אמרתי לו בשקט חוששת טיפה .
"תרגעי זה בטח חתולים בפח או משהו כזה " אמר בביטול והמשיך לצפות בסרט .
נרגעתי טיפה והמשכתי גם אני להביט במסך הטלוויזיה בחוסר עניין , הרעש המוזר הזה שוב נשמע מבחוץ .
"נו ברונו זה לא מצחיק , לא לבדוק מה זה " אמרתי לו והתחלתי לחשוש שוב .
"ממה את מפחדת בטח זה אתה תן או דביבון שמחפש אוכל בפחים" ניסה להרגיע אותי .
"לך לבדוק !" פקדתי עליו כשראיתי שהרעשים אינם מפסיקים .
"בסדר בסדר" אמר צוחק וקשר את שרוכיי נעלי הספורט .
הוא התקדם אל עבר הדלת האחורית , באתי אחריו , הוא פתח את הדלת והשם השוטף נגלה לעיננו .
"נו " האצתי בו , זה לא מצא חן בעיניו לצאת לגשם ועוד בלי חולצה אבל הוא יצא בכול זאת .
שיערו ומכנס הטרנינג התרטבו בשנייה וכולו היה ספוג מים , הוא התקדם אל עבר הפח , "רואה אין פה כלום" צעק אלי .
עמדתי בפתח , "תבדוק במחסן" אמרתי לו והצבעתי על מבנה המחסן הקטן בקצה הגינה הגדולה שלנו .
"נו באמת ר'יי קר לי , זה בטח כלום" התלונן .
"נו ברונו תבדוק בבקשה , אני מפחדת" אמרתי לו והוא פנה אל עבר המחסן .
הוא נעלם בפנים לכמה דקות ולא יצא .
"ברונו ?!" צעקתי אל עבר המחסן אבל הכול היה שקט , רק רחש הגשם שירד מהשמיים .
"ברונו ?" קראתי שוב והחשש מילא אותי , "אלוהים אדירים " מלמלתי .
אני לא יודעת בכלל למה אני פוחדת , מה מפחיד אותי כול כך ?
"ברונו ?" שראיתי שוב אל הגינה , אבל שום מענה לא נשמע .
"ברונו נו זה לא מצחיק , תענה !" צעקתי , אבל שוב אותו שקט מחריד ורעש הגשם היורד .
"לעזאזל" מלמלתי ויצאתי אל הגשם השוטף , תוך שנייה התרטבתי עד לשד עצמותיי .
התקדמתי ברגליים רועדות מקור ומפחד אל עבר מבנה המחסן שבקצה החצר הענקית , פחדתי כול כך .
"ברונו !" קראתי שוב , אבל הוא לא ענה .
התחלתי לפחד יותר , פחד אמתי .
הגעתי אל פתח המחסן , הכול חשוך , שמעתי רחש קטן ואז דמות גדולה קופצת עלי .
"בו !" לחש ברונו באוזני אחרי שהפיל אותי אל הבוץ המגעיל והוא רוכן מעלי .
"דביל הפחדת אותי !!" אמרתי לו ונתתי לו דפיקה קלה בכתף .
"אמרתי לך שאין ממה לפחד , אין פה שום דבר" אמר לי כשהוא עדיין רוכן מעלי , ועיניו בוהות בעניי .
"קום דביל" אמרתי לו , עיניו הביטו הישר אל תוך עייני .
"זה לא הזמן למשחקים " אמרתי לו .
הוא נשך את שפתו התחתונה והחניק את החיוך שרצה להעלות על פניו .
הוא קם ממני והשיט את ידו כדי לעזור לי לקום .
אחזתי בה ובאתי לקום , אבל רגלי החליקה על הבוץ החום והרטוב ושוב שנינו נפלנו על האדמה הבוצית .
"למה לא אמרת שאת רוצה להישאר על הבוץ?" שאל בציניות , שוב הוא רכן מעלי .
"החלקתי" אמרתי וצחקקתי מעט .
"קדימה קו…" באתי להגיד אבל הוא קטע אותי .
הוא מרח קצת בוץ על האף שלי , "אוו אתה תשלם על זה " אמרתי צוחקת .
"כן למה מה תעשי ?" שאל בהתגרות וחייך את החיוך הכובש שלו .
במילים האלה שאמר , לקחתי בידי גוש בוץ גדול ומרחתי את הבוץ על שיערו .
"את לא עשית את זה !" אמר צוחק , "בטח שעשיתי" התגריתי בו וחייכתי מחניקה את הצחוק המתגלגל שרצה לפרוץ מפי .
"למה מה תעשה לי ?" שאלתי בתגרות .
הוא נישק אותי , בלי לומר דבר , פתאום ,שפתיו נחו על שלי , הרגשתי איך הלב שלי פועם בעצמה .
לא התנגדתי , נישקתי אותו בחזרה , תפסתי את פניו ולכלכתי אותם בבוץ , הוא הצמיד אותי אליו .
וככה היינו על הבוץ , בגשם היורד עלינו , מתנשקים . ~~

חזרתי אל המציאות בשנייה , ברונו עדיין עם הסגריה .
והכאב של פעם חזר , אותו כאב מציק , ובוודאי שלו לא היה אכפת , מעולם לא היה לא אכפת , הרי הכול סובב סביבו .
העשן בחדר החניק אותי , שיעול קטן נפלט מפי כנגד רצוני .
"אולי תכבה את הסגריה , החנקת את החדר !" אמרתי באותה נימה עצבנית ממקודם .
הוא גלגל עניים גיחך בשקט , וכיבה את הסגריה במאפרה .
"מרוצה ?" שאל אותי בנימה מעצבנת כול כך .
"מאוד !!" אמרתי , וחייכתי אליו חיוך ציני נטול הומור או כול רגש שהוא .
שוב הפלאשבקים חזרו אלי , ומוחי התמלא בתמונות .

~~נכנסתי למקלחת , הסרתי מעלי את הבגדים המלאים בבוץ , נשארתי רק עם תחתון וחזייה מתחרה שחורה .
נגשתי אל ברז הכסף לראות אם יש מים חמים .
הרגשתי דחיפה קלה , ובשנייה מצאתי את עצמי מתחת למים הזורמים מהדוש , ולידי ברונו שלגופו רק בוקסר .
"דביל תצא אני ערומה" אמרתי לו וניסיתי לכסות את גופי בידיי .
"את לא ערומה , לא לגמרי " צחק וחיבק את מותניי .
המים שזרמו הרטיבו את שנינו .
"נו תצא , לא נעים לי" אמרתי מבוישת אליו בזמן שחיבק את גופי החשוף .
הוא משך ביד אחת את המגבת שעל המתלה ועטף את גופי , גם המגבת התרטבה מהמים הזולגים מהדוש ונדבקה לעורי .
"תצא מפה " צחקקתי בזמן שהוא התחיל לנשק את צווארי .
"ברונו די זה לא מצחיק , ללך אני רוצה להתקלח" אמרתי לו משועשעת וניסיתי לדחוף אותו ממני .
"אני לא הולך עד שאני לא מקבל נשיקה " אמר לי מחייך את החיוך ההורס והממכר שלו .
"אתה תקבל אחרי שאני יצא מהמקלחת" אמרתי לו .
"עכשיו !" הוא אמר צוחק ודרש את הנשיקה שלו .
נשקתי אותו קלות על שפתיו , באתי להתנתק אבל הוא משך אותי לחיבוק ולא נתן לי להשתחרר .
שפתיו נשקו את שפתיי בלהט , לשונו החליקה לפי .
הלב שלי פעם בחוזקה אדירה , ופרפרים התעופפו בבטני .
הוא הרים אותי , ככה שרגליי כרוכות סביב מותניו , וידי עוטפות את צווארו .
הוא הקריב אותי אל הקיר כשגבי נשען כנגד קיר המקלחת .~~

תנועה קלה שלו שלפה אותי מהפלשבאק ששקעתי בו , איך זה הגיוני שפעם חשבתי שאני אוהבת אותו והיום אני שונאת אותו בכול לבי .
המראה שלו העלה לי עצבים בכול הגוף , קמתי וברחתי מהחדר במהירות , שדמעה בוגדנית זולגת על לחיי .
לערי הרב , הוא ראה את זה ורץ אחרי .
"ר'יי חכי רגע " צעק אלי .
ברחתי לעבר המכונית של ניק , הרגשתי יד תופסת ביד שלי בחוזקה ומסובבת אותי אליו .
"מה ?" צרחתי עליו בגרון כואב , ניסיתי לעצור את הדמעות שזלגו מעניי ללא הפסקה .
"זה בגללי ?" שאלת אותי , והמבט שעל פניו לא הסגיר שום חמלה או רחמנות , אולי קצת שעשוע למראה שלי בוכה .
"למה שזה יהיה בגללך ? לא כול העולם סובב סביבך !" צעקתי עליו , גרוני כאב , מהדמעות והצרחות .
"ר'יי אני יודע שזה בגללי " אמר לי הפעם בנימה שקטה יותר .
לא עניתי , לא יכולתי לענות , גוש גדול וחונק חסם את גרוני , והדמעות שוב הציפו את עניי וטשטשו הכול חוץ מאת ברונו שעמד מולי .
"אני יודע שיש לך עוד רגשות אלי , אני יודע שאת אוהבת אותי , למה את מכחישה ? אני יודע שהרגשות שלך אלי עדיין קיימים " אמר .
המילים האלה מילאו אותי זעם , כעס , רציתי להחטיף לו מכה כול כך חזקה שהוא לא ישכח בחיים .
"ברור שיש לי רגשות אלייך דביל !" אמרתי לו כמעט בצעקה .
"שנאה זה גם סוג של רגש !!" צעקתי והחטפתי לו סטירה חזקה על הלחי .
ברחתי משם , הוא עמד שם המום , הוא לא הבין מה קרה כאן הרגע , בדיוק כמוני .
מה באמת קרה כאן הרגע ?