פחדנית

הי, זה קרה לי עכשיוף, בדיוק עכשיו, בערב… ואני די חושבת לשפוך עליכם מה שאני חושבת. זה מה שקרה לי….. השמות בדויים. ניסתי לכתוב את זה כמה שיותר"סיפורי". התיאורים אמיתיים… סליחה עם אני פגעתי במישהו… :P סליחה על ההקדמות! עכשיו תראו כמה אני פחדנית!

"היי, יעל!" צעקה לי דניאלה,היא נעמדה על הגדר הכסופה, חסרת הצבע, אלא סתם מתכת, וחייכה אליי. שיערה הבהיר- בלונדיני בגוון ג'נג'י עדין בתנפנף ברוח, ועף אל תוך פנייה. היא צחקקה. הורדתי את האוזניות וכיביתי את השיר ששמעתי. התסכלתי עלייה.
"כן, מה קורה?" חייכתי אלייה כמה שאפשר דרך משקפיים ושפתיים סדוקות. הכנסתיא ת הטלפון ואת האוזניות אל כיס הסווטשרט שלי. דניאה עמדה בגן המשחיקם שמול הבית שלי. ילד אחד ישב על מין סככה, ושניים אחרים עמדו על המגלשות וצעקו אל דניאלה, שעשתה להם אצבע משולשת וביקשה מהם בשפה מאוד לא יפה להפסיק. הם הפסיק, אבל צחקקו והתחילו לעשות תנועות מוזרות לעברה. ניסיתי לא התייחס.
"אידיוטים" היא מלמלה. חייכתי. הילד שישב על הסככה הסתובב אליי. הסתכלתי עליו. המילה היחידה שעברה במוחי הייתה "אינעל רבאק פאק שיט למה הוא פה, שילך לעזאזל, לבית שלו לחברה שלו לא אכפת לי אבל למה הוא פה?!"
שיערו השטני היה די קצר ויצר פוני פרוע טיפה על מצחו, עיניו הכחולות והמוזורת בהקו באור הלילה, וכובע הקסקט השחור שלו כוסה באבנים נוצצות וכסופות. הוא חייך אליי והוריד את הכובע. הנדתי בראשי וחזרתי אל דניאלה.
"בואי!" היא הזמינה אותי בידה. הנדתצי בראשי והצבעתי אל עבר הסית הגבוה שעמד מאחורי גן המחשקים. הבית שלי. "אה.. אבל רק לעשר דקות!" היא התחננה. נאנחתי. ביני לבים הגדר הייה שדה קוצים קטן, כברתי אותוב המירות, זרקתי אתה תיק שלי אל תוך גן המשחקים טיפסתי על הגדר, קפצתי ממנה ונחתתי באיטיות על האספלט. חייכתי אליה. היא הצביעה אל עבר הילד שישב על הסככה הגובה מעל לספסלים בגן המחשקים. הוא הזעיפ פנים וקפץ משם, נוחת על האספלט וניגש אליי ולאייה. היא צחקקה.
"אנחו רוצים לעשות הרלם שייק" היא אמרה לי, מנסה לדחות את חיבקו של הילד שקפץ מהסככה. זהו ילד בשם קיריל. הוא שכן שלי, הוא גדול ממני בשנה- (תכ'לס, חצי שנה, אבל אחרי הכול- הוא בכיתה ז'?!) אנחנו חברים מידלות. פעם היינו חברים ממש משמ טובים. עד שהגעתי לכיתה ג', עברתי בית ספר, והקשר נפרם במהירות עצומה. בזמן האחורן אנחנו רואים אחד את השני, לעיתים די קרובות, ומדברים טיפה. אומרים "היי" ו"ביי" ומחייכים אחד אל השני. אבל זה לא ישיב חברות שאבדה.
"אוקיי, אז אתם רוצים עלשות הלרם שייק" חייכתי. שניאלה צעקה על קיריל וזז אחורה והתיישב על הרצפה, מצמיד את בירכיו אל אל גופו ומסתכל על שתינו. לאחר כמה שניות של שתיקה הוא קם, עלה על הספסלים וקפץ אל הסכהה. הוא שלשל את רגליו משם, וצעק אל שניי הבנים החאירם. שהתסכלו עלינו בסימן שאלה.
"רוצה?" שאלה אותי דניאלה. היא הסתכלה עליי בהקלה. היא קטנה ממני בשנה, התפלאתי, ואפילו כעסתי שהיא יוצאת בשעות כאלו, ולא רציתי פאיו לדעת למה היא מסתובבת עם עוד שלושה בנים שגדולים ממנה. וכולם מאיימים למדי. אבל הגעתי למסקנה שאני לא אימא שלה. אז מה אני לדאוג לה?
" כאילו, באמת?" שאלתי. הרמתי גבה.
"אהא" היא אמרה היא קראה אל שלושת הבנים, שנעמדו מאחרויה , הן נראו יותר מידי מאיימים. הנדתי בראשי. הסתכלתי על הבית שלי.
"אני צריכה הביצה… סורי" לקחתיא תה תיק ורצתי משם. מריגשה עד כמה אני מפחד. עד כמה לא טוב לי. פחדתי מקיריל, על העובדה שהוא ראה אותי,ב התחלה מדברת עם דניאלה ומדברת ככה, ואחרי זה ראה אותי בורחת. פחדתי ונבהלתי. עשיתי משהו שבשבילי ולי היה די יומיומי, להבריז ולאחר, לעבסור על חוק בסיסי למדי.. אבל לא. הפעם זה רנאה לי מעבר לפופיק.
כשעליתי הביתה, קיבלתי אסמס ממספר שלא הכרתי:
"היי, זה קיריל.
את חתיכת פחדנית. מה הבעיות שלך? סך הכול סרטון מטומטם ביוטיוב! את לא הילדה שאני זוכר!
אני לא רוצה לראות אותך יותר"

ואחרי כמה דקות הוא עלה לדירה שלי, הוציא משם החוצה בכוח וניסה להריח אותי, בכוח, לרדת למטה. סירבתי. יצאנו משם בכאבים נוראיים.

אני פחדנית.