הטיסה בגן עדן! (המשך)

קודם כל זה המשך לסיפור שכתבתי פה-https://www.tale.co.il/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%98%D7%99%D7%A1%D7%94-%D7%91%D7%92%D7%9F-%D7%A2%D7%93%D7%9F.html

טוב אז הנה:

התעוררתי מותש וכועס. השעה הייתה עשרה לשבע. החלטתי להעניק לעצמי זמן נמנום של כ-30 שניות.
התברר לי, בשבע ועשרים, שהנמנום התארך לי לדקות ארוכות.
קמתי בעצבנות ליטול את הסם שהייתי כלכך חייב. אך נזכרתי שבמהלך השנים, התמימות נעלמה, הידע התרחב, הכל נעשה אפור יותר. הייתי מעדיף להיות ילד בן 3 שלא יודע כלום על החיים. תמים וקטן. יכול אפילו להשתין על הרגל של אימא שלו ולא יעשו לו כלום. לא חייב לסבול שיחות מזויפות עם אנשים, לא צריך לעבוד, לא צריך לדאוג מכל הבעיות המורכבות בחיים. אך לא מצאתי בשום מקום את הסם. אז נזכרתי, שמהחיים כבר נגמלתי ממזמן.
היה יום חורפי. רוח וגשם חזקים, עננים שהגוון שלהם היה יכול לגרום לדיכאון גם אצל הנרקומנים הכי מסוממים שיש. החלטתי לפנות לסם המשני שלי, הקפה. באדיבות כפית קפה אחת ושתי כפיות סוכר התחלתי להתעורר באמת. בזמן שהעמסתי צלחת של אוכל הרהרתי לעצמי מה עם המטריות בחוץ. בזמן הרהור זה, כרגיל, נפל לי המזלג המחורבן מהצלחת על הרגל.
זה קורה לי בכל פעם. אני לא מבין למה, אבל זה נראה כאילו יש קנוניה של מזלגות שרק רוצים להפריע לי בחיים. בכל פעם שאני מתכוון לאכול, הם מחכים לרגע המתאים כשאשים אותם על הצלחת ואפנה לכיוון החדר. בדיוק הרגע המתאים, בשבריר שנייה מצמרר, פתאום הרשעות שאני כלכך רגיל אליה מופיעה והם פשוט נופלים לי מהצלחת. במקרה הטוב על הרגל ובמקרה הרע מעיפים איתם ביחד את כל הצלחת המחורבנת ואת כל האוכל החם על החתול שלי.
טרוריסטים קטנים. התארגנתי ויצאתי מהבית. בדרך היה גשם חזק אז החלטתי בחוסר ברירה לנסות לחכות לאוטובוס בתחנה הקרובה לביתי. אבל כל מה שעשיתי לעזעזל היה לחכות. לבסוף פקעה הסבלנות. מרוב עצבנות וכעס על האוטובוס שלא מגיע בדיוק כשאני מאחר, החלטתי ללכת ברגל לבית הספר. פתחתי מטרייה נפלאה והתחלתי לצעוד. כמו קסם, כמו מכשף שרצה להשתעשע, כ-100 מטרים אחרי שהלכתי, פתאום התחלתי לשמוע רעשים מבהילים. הסתובבתי, וכמובן, ראיתי את האוטובוס מגיח מהפינה כאילו הנהג הבן זונה חיכה שאלך בשביל שהוא יוכל להופיע.
מה שהעצים עוד יותר את הכעס הייתה המטרייה שלי שנכנעה לרוחות ועפה לי מהיד, קרועה ושבורה התעופפה לי מהיד. לא היה לי אפילו טעם לנסות לתפוס את המסכנה. נעצרתי מההליכה ופתאום ראיתי את המצב העגום. גוויות של מטריות בכל מקום. מאחוריי כל מטרייה ישנו סיפור טרגי שעבר עליה. אלוהים הוא פשוט סדיסט לפעמים, מתעלל במטריות להנאתו. לפי כל השמועות ששמעתי לאחר מכן, הבנתי שהמטרייה שלי עדיין מתעופפת לה ברחובות תל אביב. אני מאוד מרחם על הילד הקטן ששוכב במיטתו ופתאום רואה חתיכת תמנון עם בד מרחף מאחוריו עף לו במהירות ליד החלון. בזמן הרהורים אלו, עברתי ליד מטרייה שנספתה ברוחות, לא ידעתי איזה צרה עברה עליה ומה הסיפור שלה. היא פשוט שכבה על המדרכה הקרה. אך כמו שהבנתי שניות ספורות לאחר מכן, היא רצתה לנקום, ולאחר שהיא פתאום קפצה בעזרת פרץ של רוח אדירה והתעופפה לה במהירות לכיוון שלי, הבנתי שאני אמור להיות הקורבן שלה. למזלי לא נפגעתי. לפחות זה מה שחשבתי באותם רגעים, כשבעצם כל החזה שלי היה שרוט ואשך אחד שנכרת ונדבק לי על הברך התנדנד לו בחופשיות.
המשכתי ללכת, די שמח את האמת, בלי להבין למה.
הגעתי לבית הספר לאחר רבע שעה מתישות, באיחור כמובן. בדרך עברתי ליד ילדה שכל עיסוקה היה לפרסם תמונות ערומות או חצי ערומות שלה בפייסבוק. חייב אני לציין, את התמונות שלה, גם אני הייתי צופה ערום או חצי ערום. כך שהיו בינינו דברים משותפים.