פסיכה וקופידון-פרק 23

קופידון עמד מול המוות,הוא החליט העל כורחו להלחם בו.באומץ.
"עכשיו אגרום ללב שלך להפסיק לפעום."אמר,מנסה להגיע לחזהו שלקופידון כשזה מנסה לחמוק ממנו.אל המוות שלט בו.שניהם נלחמו זה בזה בכוח.
"אתה גם לוחם חזק,מאהב!"קרא בפניו מלאך המוות.
"ובכן,לא מזמן גיליתי את הצד הזה בי."אמר קופידון,מאיים עליו בפיגיון חד.
"לוחם אמיץ,אתה אומנם אל.אל האהבה,ופציעה מאדם רגיל לא תהרוג אותך.אבל,כל אחד יודע כי מי שנפגע ממני,מת. אם תפצע ממני,אתה תדמם למוות."הזהיר אותו המוות.
"אני רוצה לגרום לך,להתאהב."אמר קופידון,"זה הנשק שלי. אני רוצה שתרגיש מה שמרגישים כשהלב נשבר."
"המממ..וזה מה בדיוק שאתה מרגיש כרגע.אני טועה?" אמר המוות בפניו.
"על מה אתה מדבר?"שאל קופידון נלחם בו.
"אתה זה שסובל כעת מלב שבור."אמר המוות.
קופידון לא ענה,כשהמוות מתנפל עליו,מניח את ידו על החזה שלו.
"מה אתה עושה?"שאל קופידון.
"אתה מרגיש חלש עכשיו,נכון?" שאל המוות,כשפעימות ליבו של קופידון נעשות איטיות יותר.
הוא צנח מחוסר הכרה על הארץ.הכל הפך שחור לפתע.
שכאשר התעורר,מצא עצמו קשור בשלשלאות ברזל.
הוא עומד לענות אותו ברשעות.להכאיב לו.
כשקופידון עדיין,חושב לגרום לו להתאהב נואשות בפסיכה ולהביאו לשברון לב.
במחשבה כי אולי כך,הוא ייכנע ויניח לה ללכת.
"פסיכה.."לחש את שמה,שב להכרתו אט אט.
"היא אינה כאן."אמר המוות בפניו.
"מה אתה רוצה?"שאל קופידון.
"מה אני רוצה?"שאל המוות,"לפצוע אותך אנושות ולגרום לך לדמם למוות."
"למה??"שאל קופידון,כששפתיו זבות דם.
"כי זה מי שאני!"קרא,חותך אותו בחזהו,עם פיגיון חד,כשקופידון נאנק מכאב,אך מנסה לשמור על קור רוחו.הוא חש בכאב ,אך לא הוציא מפיו אפילו הגה. התמודד עם זה כמו גבר. זה כאב לו,אך הוא שלט בעצמו הייטב.בעוד טפטף מהפצע אל הריצפה.
כשהוא יודע שהשלב הבא,הוא פגיעה באיברים חיוניים.
"פסיכה.."הוא לחש שוב את שמה,חושב עליה.יודע,כי עוד מעט יבוא הסוף שלו.
"אתה אוהב אותה."אמר לו המוות,נהנה מהכאב שלו.
"שחרר אותה!"קרא קופידון,"אנא ממך.סיים את מה שיש לך איתי.אבל,בבקשה,תן לה ללכת."