The Golden Angel. 1.5

התעוררתי בבוקר. בחדר השינה הגדול שלי. לרעש של אחי הקטן. רין. "היקארי היקארי! תתעוררי! אנחנו הולכים לבלות באחד העולמות עם דוד ובני הדודים שלנו!" הבטתי באחי הקטן שחייך אליי. וישב על המיטה. "אני חייבת לבוא?" נאנחתי וקמתי לישיבה. "כן אבא אמר שאת חייבת לבוא" הוא קם מהמיטה. "כולם עכשיו מתארגנים. כשתסיימי להתארגן תחכי ליד שער האור." הוא אמר ורץ אל מחוץ לדלת. "הזקן המעצבן הזה" אמרתי. אני אוהבת את אבא שלי אבל הוא פשוט מעצבן. התארגנתי ויצאתי אל שער האור. שאר האור היה שער אל העולמות האחרים. יש שני עולמות בסיסיים. גיהינום. וגן עדן. ושאר העולמות. שער האור הוא הכניסה אל שאר העולמות. "היקארי את כאן. אוקי כולנו כאן?" אבי הסתכל מסביב. דוד קאגה עמד לידו מחייך. ולידו התאומים. ואחי הקטן לידי מחזיק בידי. ואחי הגדול ליד אבא שלי. "כן כולם כאן. בואו נלך." בזמן שאבי פתח את השער. שני התאומים הביטו בי. קורו. שהיה עם שיער בצבע סגול. אסוף. הביט בי במבט אדיש. אבל הוא נראה גם קצת סקרן. קאנמה. שהיה עם שיער בצבע גם סגול. ופזור. ארוך עד הכתפיים. חייך אליי. אבל מהר הסטתי את מבטי מהם.

במהרה כשנפתח השער. כולם נעלמו. ואור נתפס אליי. וכיסה את כולי. ואז ראיתי ירוק. הופעתי באמצע מבוך של פרחים ושיחים. אבל לא ראיתי את השאר. "אבא!" צעקתי אבל לא שמעתי או ראיתי אף אחד. "מקס! רין!" צעקתי. אבל לא נשמע שום דבר חוץ מציפורים והרוח. ולפתע צעדים נשמעו מאחוריי. ובמהירות התקדמו אליי. ניסיתי להסתובב מהר אבל מישהו תפס בזרועי.. "המלאכית?" שמעתי קול מאחוריי. הסתכלתי לאחור וזה היה אחד התאומים. קורו. "נסיך השדים.." מלמלתי והבטתי סביב. "נראה שכולם נפרדו והלכו לאיבוד" נאנחתי. והוא עזב את זרועי. "כן…" הוא אמר. "רגע..אני חושב שאני שומע צעדים. בואי" הוא מהר תפס בכף ידי והתחיל לרוץ קדימה. רצנו במשך כמה דקות. אבל הדבר היחיד שמצאנו היה חתול. "איפה..אנחנו?" הבאתי סביב שוב. אבל לא הצלחתי לזהות. "משום מה אין לי מידע על העולם הזה..או על המיקום שלנו. או על המיקום של האחרים." אמרתי. "כן גם לי לא" קורו אמר. 'היקארי איפה את?' שמעתי קול. "שמעת את זה?" שאלתי את קורו. "כן.." 'אבא אני לא יודעת איפה אני. אני עם קורו כאן. נסיך השדים. אין לנו שום מידע על העולם הזה. זה מאוד מוזר.' שלחתי במחשבותיי הודעה לאבי. 'אני חושב שאני יודע…יש 3 עולמות לא ידועים. שאי אפשר להיכנס להם ברצון. ואין עליהם שום מידע. ואין לי גם מושג איך יוצאים משם. אני חושב שנכנסתם לאחד מהם..' הקול של אבי הידהד באוזניי. 'אל תדאגי אנחנו ננסה לחלץ אתכם איכשהו..בנתיים תנסו לגלות דברים על העולם הזה. ותסתובבו סביב' הקול הידהד ונעלם. "טוב..בוא ננסה למצוא דרך החוצה מהמבוך הזה" נאנחתי. וקורו הנהן.
טיילנו במבוך אבל לא מצאנו שום דבר חוץ מ2 חתולים. כמה ציפורים. וורדים ופרחים ושיחים.