ג'ונסון בלק-פרק 6

פרק 6

13.1.2035

"אז … למה נזכרת בי?מה אתה רוצה?"שאלתי בסקרנות .
"לא הרבה..רק למצוא את אנשי הממלכה,להגיע לאי שנדל,ולהקים מחדש את הממלכה!!"
מה ?

~כשעה אחורה~
החלטתי ללכת לסיפריה ולפגוש את אגד .
לא , אני לא משוגעת , ולא – המכה שחטפתי לא שיבשה אותי . אני מסוקרנת כמו שלא ההיתי אף פעם
אני לא מסוגלת לשבת בשקט . יותר מדי דברים מוזרים קורים בזמן האחרון !!!! ואני עברתי המון דברים מוזרים !!
מי זה הבלונדיני הזה שעקבתי אחריו אתמול ? למה עקבתי אחריו ? מי זה אגד ? מה לעזאזל רוצים מימני בעולם הזה ?
הלכתי לספרייה .
פתחתי את הדלת שבאופן מפתיע היתה נעולה עם סיכת ראשי , נכנסתי .
החדר היה חשוך לחלוטין , התקדמתי לתוכו ושאלתי בקול " יש כאן מישהו ? א.ג.ד ?! "
המשכתי להתקדם לכיוון השולחנות .
נרות ?
למה יש כ"כ הרבה נרות על שולחנות הספרייה ? ממתי הם כאן ?! מה ? מי ?
ולפתע , כל הנרות נדלקו בפתאומיות , בלי שום אש שהדליקה אותם .
בחנתי אותם , את המדפיים שלידיהם , המשכתי להתקדם ולחפש את האיש שקרא לי לפה, שבדרך כזו או אחרת הדליק את הנרות
לא מצאתי אף אחד , עד ששמעתי קול של גבר מאחורי " את באמת חושבת שאגד נמצא בן הספרים ? "
הסתובבתי בפתאומיות – מלפני עמד האלמוני ! נו , הלא מזוהה ! הבלונדיני החתיך שחציתי הרים וגבעות בשביל למצוא אותו ?!
הוא חייך והביט ישר לתוך עיני , הצטמררתי , הצבע שלהם היה צהוב … הכרתי רק בן אדם אחד עם עיניים צהובות שכאלה …
אין לי מושג מי . אבל הן היו כ"כ מוכרות … כ"כ משמעותיות!
במשך דקות ארוכות בהיתי בו , רועדת כולי , ולבסוף הצלחתי למלמל " מי אתה ?"
האיש צחק , " מי אני ? אותי את לא זוכרת ? " הוא צעד צעד נוסף לקראתי , " אחרי שעזרתי לך כ"כ הרבה ? "
לא היו לי מילים , "מי אתה? "
הזר חייך שוב בפשטות והושיט לי את ידו " נעים מאוד , אני זה שבזכותו את חייה כיום , דיויד "
דיויד .

===============
"נסיכה ? את בסדר ?"
הנער שהצץ משום מקום שם את ידו על כתפי וניסה לסובב אותי אליו
לא הסתובבתי , בהיתי בעבר שלי עולה בלהבות
נשרף , נהרס ,
כבר לא היו צרחות וצעקות , שקט מופתי . לא היו נהמות של החיות , שקט מוחלט
"אמא…" לחשתי בקול מפוחד…"אבא…"
"בואי" הנער הרים אותי על ידיו"נוציא אותך מהסכנה"
לא התנגדתי , ההיתי רק בת 5 , איך יכולתי להתנגד ?
לאחר לפחות שבוע שבו הנער סחב אותי על ידיו , דאג לי לשתייה ולאוכל , שאלתי
"איך הכנסת את השמש לעינים שלך?"
הוא צחק , די נפגעתי מזה בתור ילדה קטנה ששאלה שאילה רצינית
" איך קוראים לך ?"
הוא חייך אלי ואמר " דיוויד,ולך נסיכה?"
"קמיליה.."
"אז קמיליה,ברוכה הבאה לחיים החדשים שלך."
הסתכלתי סביב וראיתי מבנה גדול , גבוהה , עם פעמונים מעליו
התקדמתי קצת , חקרתי את הבניין שנראה די מוזנח
שהסתובבתי גיליתי שאני לבד .. הוא הלך …
השאיר ילדה יהודיה , בקושי בת 5 , בכנסייה .
והלך .
=================

מההלם הלכתי אחורה ונתקעתי בשולחן , אחד הנרות נפל על מדפי הספרים שהחלו לעלות באש
דיויד שוב צחק צחוק מזלזל "עדיין מגנט לצרות…" הוא העביר את ידו על הלהבות והם התכבו .
"איך עשית את זה?!"
" זה מה שבאמת מעניין אותך עכשיו ?! לא מה אני עושה כאן , לא מה אני רוצה , אלא איך כיביתי את האש המגוחחת הזאת ?"
התאפסתי על עצמי , "למה קראת לי לפה ? למה תיקנת לי את הגיטרה ? למה בכלל באת לפה ?! " אמרתי לו , כמעט בצעקה ,
פתאום הכל חזר אלי – כל העבר שלי , כל מה שעבר עלי מהרגע שהוא לקח אותי מהריסות עד לרגע הזה .
"למה קראתי לך לפה ?
כדי לדבר איתך , להעזר בך ,
למה תיקנתי לך את הגיטרה ? כי היא הרכוש היחיד שנשאר מהממלכה .
למה באתי לפה ? "
" כן .. למה באת לפה ? "
הוא התקרב אלי לאט , לא ברחתי , הוא החזיק את יד שמאל שלי .. רעדתי .. אבל לא פחדתי .. הרגשתי חום …
"אז … למה נזכרת בי?מה אתה רוצה?"שאלתי בסקרנות .
"לא הרבה..רק למצוא את אנשי הממלכה,להגיע לאי שנדל,ולהקים מחדש את הממלכה!!"