וואן שוט- שירז והארי (חלק שלוש ואחרון!)

*מנקודת מבטה של שירז*
"חחח די הארי!" צעקתי עליו שהוא דיגדג אותי.
"אז תגידי את זה" אמר בחיוך.
"למה?" שאלתי.
"כי זאת האמת" ענה.
"אבל אני לא אומרת את האמת בפנים" אמרתי.
"אולי תפסיקי להתחכם ותגידי את זה?" שאל.
"טוב אתה ח…" אמרתי.
"אני ח…" אמר בחיוך.
"חת…" אמרתי.
"נו כבר!" אמר.
"אתה חתול!" אמרתי וצחקתי.
"אני נראה לך חתול?" שאל.
"כן מה לשניכם יש פלומה" עניתי ובלגנתי לו את השיער.
"לחתול אין פלומה" אמר.
"יש לו" אמרתי.
"אין לו" אמר.
"יש לו ויש לו" אמרתי מתגרה.
"אולי תגידי וזהו?" שאל.
"טוב אתה חתיך" אמרתי.
"או עכשיו אני מאושר" אמר ונישק אותי.
"מה התוכניות שלך להיום?" שאלתי אותו.
"אממ… לעשות לך הפתעה" ענה.
"הפתעה? זה נשמע טוב" אמרתי בחיוך.
"טוב אני צריך לארגן את ההפתעה" אמר וקם.
"ביי חתול" אמרתי בחיוך.
"ביי אפרוח" אמר ונישק אותי.
"ביי חתיך" אמרתי.
"ביי נסיכה" אמר.
"ביי וביי אולי פשוט תצא?" נכנסה מייגן אחותי לחדר וצעקה להארי.
"מייגן לכי" אמרתי.
"כן לכי אחות של אפרוח" אמר הארי והתחלתי לצחוק. אני לא אוהבת שהוא קורא לי ככה והוא יודע את זה תמיד הוא עושה בכוונה. יום אחד אנחנו והבנים הלכנו ליום הולדת של אחות של זאין והיא עשתה את זה בגן חיות כזה. כולנו נכנסנו לפינת ליטוף ואני לקחתי אפרוח קטן כזה וליטפתי אותו. אחר כך שהלכנו הביתה הוא הלך איתי כל הדרך ולא עזב אותי! מאז הבנים וחברות שלהם קוראים לי אפרוח.
"אל תקרא לי אפרוח דביל!" אמרה מייגן.
"אני דביל?" שאל הארי.
"כן אתה חתול.." ענתה ויצאה מהחדר בזמן שאני מתפקעת על הרצפה.
"טוב ביי" אמר ונישק אותי. הארי יצא ומייגן נכנסה לחדר שלה צועקת.
"מה את עושה?" שאלתי אותה.
"זורקת את כל הפוסטרים של החבר המטומטם שלך!" אמרה.
"אה אז תביאי לי אותם!" אמרתי לפני שהיא זרקה.
"מה תעשי איתם יש לך את הדבר האמיתי" אמרה.
"כן אבל מה אם הוא ילך?" שאלתי.
"אוי קחי" אמרה מייגן והושיטה לי את הפוסטרים.
~בערב~
ישבתי במיטה שלי צופה בטלוויזיה בכיף עד שהארי התקשר עליי.
"היי האר" אמרתי.
"היי את מוכנה ההפתעה כבר מוכנה תתלבשי יפה ובואי" אמר.
"אוקיי" אמרתי. כיביתי את הטלוויזיה ונכנסתי למקלחת להתקלח כמה שיותר מהר. תוך 10 דקות הייתי בגינה מחכה להארי.
"וואו" אמר שנכנסתי למכונית.
"וואו טוב או וואו רע?" שאלתי.
"תמיד זה טוב" ענה.
"אז תודה" אמרתי מסמיקה. הוא התחיל לנסוע הדרך הייתה כבר מוכרת לי לכן לא ניסיתי לשאול.
"בבקשה" אמר ויצא מהאוטו ופתאום קלטתי שהוא עם חליפה. פתחתי את הדלת ויצאתי שוב למפל הקטן שהיינו בו לפני העזיבה.
"אני מקווה שתאה לא עוזב שוב" אמרתי.
"אני לא עוזב אותך יותר" אמר והושיט את ידו. כרכתי את ידי סביב ידו והתקדמנו לעבר שולחן שהיה בצד. הפעם הכל היה שונה היה שם שולחן במקום השמיכה. על השולחן היה נרות, פרחים, צלחות וסכום ולא היה מגזינים וסנדוויצ'ים כמו שהיה בפעם שעברה. הארי התיישב על הכיסא ואני אחריו. פתאום משום מקום הגיע מלצר והגיש לנו ארוחה.
"וואו הארי" אמרתי בחיוך מתפלא לכל מה שקורה סביבי. אני והארי התחלנו לאכול ואז התחלתי לשמוע מוזיקה. הסתכלתי סביבי וראיתי את הבנים שרים את- Irresistible הארי היה חסר אבל עדיין זה היה יפה.
"אז למה עשית את זה?" שאלתי.
"אני אוהב אותך ואני לא יכול להפסיק רגע אחד לחשוב עליך, החיוך המקסים שלך שגם אחרי יום עמוס גורם לי לחייך, המילים שלך שמרגשות כל כך, השפתיים שלך שכל נשיקה מרגישה בגן עדן, העניים שלך שאפשר לשקוע בחלומות, את חלום של כל אחד ואני כל כך שמח שאני זכיתי בו" אמר ודמעה יצאה מעניי.
"שירז, התינשאי לי?" שאל הארי כשכרע ברך והוציא מכיסו קופסה קטנה.
"כן" אמרתי שדמעות לא מפסיקות לצאת. נישקתי אותו נשיקה כל כך אמיתית ומדהימה.
"אני אוהבת אותך!" אמרתי וחיבקתי אותו.
"גם אני שירז סטיילס" אמר וחיזק את החיבוק.
"אוי אתם כאלה חמודים" אמרה שירה ובאה עם זאין. כל הבנים הגיעו עם חברות שלהם, ליאם עם אור, זאין עם שירה, לואי עם נועה ונייל זוהר.
"ביחד פוראבר אה?" אמר לואי בחיוך.
"כן" אמרתי בחיוך ונישקתי את הארי שוב.
~כעבור חודשיים~+/+-*****************
"שירז סוייפר, האם תינשאי להארי סטיילס עד שהמוות יפריד בניכם?" שאל הרב.
"כן" עניתי ללא מחשבה כלל.
"הארי סטיילס האם תינשא לשירז סוייפר עד שהמוות יפריד בניכם?" שאל.
"כן" ענה בחיוך.
"החתן והכלה ראשיים להתנשק" אמר והארי נישק אותי.
"אני אוהבת אותך" אמרתי.
"גם אני" אמר. והיום אנחנו משפחת סטיילס (: יש לנו ילדה קטנה בשם ג'ייד.
"שניה היא בדיוק ברחה" אמרתי ורצתי אל ג'ייד.
"מי נסיכה של אבא?" שאל הארי וג'ייד רצה אליו.
"תביא לי אותה היא הנסיכה שלי" אמרתי.
"נסיכה של שתינו" אמר הארי ונישק אותי בזמן שג'ייד צוחקת.
"את אוהבת לעשות בלאגן אה?" שאלתי אותה והארי הניח אותה על הריצפה.
"ג'ייד אל תכניסי את זה לפה!" אמר הארי והוציא לה את המשחק מפה וג'ייד צוחקת.
"ג'ייד מה מצחיק?" שאלתי.
"יש לה צחוק בדיוק כמו שלך" הארי אמר.
"ויש לה עניים כמו שלך" אמרתי.
"אני אוהב אותך" אמר.
"גם אני" אמרתי ונישקתי אותו.
"ג'ייד!" צעקנו שתינו ששמנו לב שהיא ברחה.
"בואי הנה שובבה" אמרתי והרמתי אותה.
"אל תעשי בלאגן" אמר הארי והביא לה משחק.
"היי יש מצב שאתם פותחים מתישהו?" שמענו מישהו בדלת.
"היי" אמרתי לזאין ושירה שנכנסו לבית ואיתם מאי (הבת שלהם), ליאם ואור עם אוסטין (הבן שלהם), לואי עם נועה שאיתם קייטי (הבת שלהם), ונייל וזוהר עם כריס (הילד שלהם)
"היי ג'יידי" אמר זאין וליטף את ג'ייד.
"היום אתם באים בערב?" שאל לואי.
"כן ברור הארוחה" אמר הארי.
~בערב~
"ערב טוב" אמרה נועה שפתחה לנו את הדלת.
"היי מה קורה?" שאלתי.
"סבבה" אמרה וג'ייד כבר ברחה לתוך הבית. כולם הגיעו וישבנו ודיברנו.
"אפרוח תביאי את המים" אמר זאין.
"היי! חשבתי שסיימנו עם זה" אמרתי ולקחתי את ג'ייד בידי.
"תמיד תהיי האפרוח שלי" הארי אמר בחיוך ונישקתי אותו.
"אוי משפחת סטיילס אוהבת" אמר לואי צוחק..
"למה יש בעיה?" שאלתי.
"לא אפרוח" אמר וג'ייד התחילה לצחוק.
"הילדה הזאת.." אמרתי וכולם החלו לצחוק.