רומן "אהבה"

אודי ורותי ירדו במדרגות בית החולים כשהם מחובקים ושניהם סמוקי לחיים סוף סוף נפגשו מחדש וכעת יעדם הוא ביתם של משפחות נבות הוריה של רותי.

הם יצאו ממתחם בית החולים ואודי אמר לרותי בואי ניקח מונית לכיוון בית הורייך. אוקיי אני מסכימה למרות שהדרך מכאן לא רחוקה מדי אך חבל לבזבז את הזמן היקר שלנו על הליכה.

שניהם עלו על המונית שכאילו המתינה להם ורותי נכנסה הראשונה למושב האחורי והפרופוסר הדגול התיישב כמובן לידה והנהג שאל לאן ? רותי התבלבלה לשנייה וענתה לרח' בזל פינת השל"ה. המונית יצאה לדרגה ואודי לא הוציא את עיניו מאהובת ליבו מאז כ- 6 שעות.

הנהג נסע במהירות כאילו ידע שהזוג שיושב מאחוריו רוצה להיות בדירה הריקה שממתינה להם וכעבור 10 דקות הגיעו ליעדם. אודי הושיט לנהג שטר והנהג רצה להחזיר לו עודף אך הוא אמר תשמור את העודף בשבילך ותודה לך. הוא הזדרז לצאת מהמונית כשפתח את הדלת לרווחה כדי שרותי תצא גם היא.

אודי שלי המתוק אני כל כך אוהבת אותך ועוד רגע אנו בבית. וממש לא חלפא אלא דקות בודדות והם נעצרו בבניין מאד יפה סמוך למרום בזל והיא לחשה הנה הגענו. שניהם נכנסו ללובי ורותי "הזמינה את המעלית" וכשזו הגיע נכנסה רותי ואודי ורותי לחצה על קומה 4.

המעלית הגיעה ליעדה ורותי פשפשה בתיקה למצוא את המפתח ופתחה את הדירה ו"סחבה בכח" את אהובה פנימה והדלת נטרקה אחריהם.

הם עמדו זה מול זו ופשוט הממומים על היום "המטורף הזה" שהתחיל כמו יום רגיל ועבר תהפוכות ושינויי תכניות ועכשיו הם סוף סוף לבדם ושניהם פרצו בצחוק מהדהד והתחבקו כאילו הם איש אחד.

המשך בדרך