להיות או לא להיות:נועה-פרק 8( שירז סוייפר דיירקשנית)
"הוא לא שווה את זה" אמרה ליהי לאחר שסיפרתי לה את הסיפור.
"מה זאת אומרת?" שאלתי וזרקתי לקיר את הכדור שהיה בידי.
"תחשבי על זה שאתם תהיו חברים הוא אף פעם לא יאמין לך אז למה את רודפת אחריו?" שאלה.
"כי אני אוהבת אותו!" עניתי.
"אני לא הייתי ממליצה לך על חבר כזה" אמרה ויצאתי מהחדר. כבר נמאס לי כולם מעופפים עם חברים ורק אני ודור לבד. רגע אני ודור! יש לי רעיון! אני יהיה חברה של דור ככה רונה תקנא ואז היא תעזוב את טל! יואו באמת במוח שלי עובד טוב.
"איך היה היום?" שאלה אמא שלי שנכנסתי לבית.
"כרגיל" עניתי ונכנסתי לחדרי.
"נועה היום באים אורחים אז תישארי פה בערב" צעקה אמא שלי.
"לא שיש לי לאן ללכת" אמרתי בלחש. נכנסתי לחדר והתחלתי לעשות את השיעורי בית כרגיל… ואז הבטתי בלוח המודעות שלי ובין כול התמונות שלי ומבחנים נמצא פתק שבו היה תזכורת ליום הולדת של עמית.
"כולכם מוזמנים ליום הולדת שלי בתאריך- 7/3 מקווה שתבואו" היה כתוב.
"מה?!?!" צרחתי מופתעת.
"אמא אני חייבת לרוץ יש היום לעמית יום הולדת!" צעקתי ורצתי אליה.
"את לא הולכת לשום מקום ומי זאת עמית?" שאלה.
"זאת התלמידה החדשה ואני חייבת ללכת!" צעקתי.
"אבל אמרתי לך שיש לנו היום ארוחה" אמרה.
"אז מה זה סתם עוד אנשים מהעבודה של אבא" אמרתי.
"זה לא סתם אנשים ואת צריכה לזכור שאת צריכה לשמש דוגמה למדינה הרי אבא שלך הוא ראש הממשלה את לא יכולה ללכת מארוחה כזאת חשובה" אמרה בקול מכובד. אז כן זה הסוד הכי גדול שלי שאני הבת של ראש הממשלה הילדים בכיתה שלי יודעים את זה אבל הם מתנהגים אליי רגיל כמו שכבר הבנתם.
"אמא אבל אני רוצה ללכת אני רוצה להיות ילדה רגילה!" צעקתי.
"את צריכה להתמודד" אמרה ואמרה למשרתת שתנקה בחדר שלי. עליתי בחזרה לחדרי שהמשרתת מנקה לידי.
"לינה?" שאלתי (ככה קוראים לה)
"כן גברתי" ענתה.
"מה את היית עושה?" שאלתי.
"אני? אני חושבת שהיית עושה מה שטוב לי" ענתה.
"כן רק חבל שאני לא יכולה לעשות את זה" אמרתי מבואסת.
"גברתי את צריכה להודות על מה שיש לך זה עוד סתם יום הולדת לא יקרה כלום אם תפספסי" אמרה.
"אבל זאת עמית אני אוהבת אותה" אמרתי.
"אם היא כל כך חשובה לך היא תבין אותך וגם אם תביאי לה מתנה באיחור היא עדיין תשמח" ענתה.
"תודה לינה" אמרתי וחיבקתי אותה.
"לינה?" שאלה אמא שלי ונכנסה לחדר.
"כן גברתי" ענתה לינה.
"תסדרי את השולחן ותסיימי את הקינוח" ציוותה עליה.
"כן גברתי" אמרה לינה ויצאה מהחדר.
"ואת תתלבשי" אמרה לי והתלבשתי.
~בערב~
"ערב טוב" אמרו אנשים בחליפות ונכנסו לביתנו.
"ערב טוב אדוני" אמרתי וקדתי קידה. אני כל כך שונאת לעשות את זה!
"בתאבון" הכריז אבי והתחלנו לאכול. במשך כל הארוחה הם דיברו ואני חשבתי על היום הולדת של עמית.
"Shine bright like a diamond
Shine bright like a diamond " נשמע מהטלפון שלי.
"סליחה" אמרתי והלכתי לצד.
"נועה?" שמעתי את קולה של עמית.
"עמית!" אמרתי מאושרת.
"למה לא באת?" שאלה ושמעתי מוזיקה ברקע.
"יש לנו ארוחה, חברים של אבא שלי" עניתי.
"אה סליחה" אמרה.
"איך? נהנת?" שאלתי.
"כן מצחיק" ענתה.
"נו עמית בואי" שמעתי את קולו של ערן.
"אני חייבת לנתק ביי" אמרה עמית וניתקה.
~~~~~~~~~
הסיפור נכתב על-ידי שירז סוייפר דיירקשנית!
תגובות (9)
מושלמי (:
חחחחח תמשיכי אורי!
מי הבא בתור ?
אתה ?
או מישו אחר ?
אורי ממשיכה
אורי אמורה להמשיך;-)
תמשיכי (=
אנחנו נמשיך כשאורי תשלח לי את הפרק^_^
איפה פרק 9 ?? אני גוועת פה לסיפור ! :|
עכשיו אורי,אבל היא לא מחוברת…..
הנה אני.. אני שולחת לך כשאני אחזור מבית ספר ^^