נעדרת – פרק 13 (הסיפור שלכם)

-ארקנסו (הקבוצה שהייתה באלבמה) –

-נקודת מבט ג'ן-

הגענו לארקנסו , ונסענו לעיירה קטנה בדרום שלה , כמו אלבמה המקום הזה דרומי , הכול מדברי , וחם .
השכרנו חדרים באכסניה קטנה , כמו באלבמה , הבנות בחדר , והבנים בחדר .
בעיירה הזאת גרים הסבא והסבתא של בלייר , אנחנו יודעים שזה סיכוי קלוש שהיא תדע איפה בלייר , ושזה סיכוי קלוש
שבלייר תיהיה אצלה , אבל עדיף לנסות .
אני עדיין לא מצליחה לעקל שהיא נעדרת , זה כול כך מוזר , זה לא מתאים לה , זה מעולם לא התאים לה .
טום התפרץ לחדר , שג'ק רודף אחריו , "תחזיר לי את המצית יחתיכת " אמר ושירז קטעה אותו , "בלי קללות " צעקה בעצבנות והשליכה עליהם כרית נוצות לבנה מהמיטה של שובל .
הם מתנהגים כמו ילדים קטנים , הם חייבים להתבגר , כבר אי אפשר ככה .
"היי תרגעו !" צעקתי עליהם והם הפסיקו לרוץ בחדר , שבכול מקרה היה קטן למדי .
"מתי הולכים לסבא והסבתא של בלייר ?" שאל עצבנית וחיכיתי לתשובה .
"מתי שנרצה " אמרה שירז .
"לא חייבים גם ללכת כולנו , אפשר ללכת רק שתיים או שלוש " אמרה שובל , בטוח שהיא לא רוצה ללכת , היא עצלנית מידי היא תעדיף להישאר פה בחדר .
"כן , לא נלך כולם" הסכים אתה ג'ק וטום הנהן אחריו .
"אז מי מאיתנו הולך ?" שאלתי אותם , "לא אני " ישר אמרה שובל .
"אין לי כוח" משכה בכתפייה שירז וג'ק מהיר לסרב ישר אחרי שירז .
"בריטני ?" שאלתי אותה כשראיתי שהיא עדיין מהססת , "אין לי חשק" אמרה ומשכה בכתפייה , "מצטערת" הוסיפה .
"אני ילך אתך" אמר טום .
"קדימה בוא נצא , שנוכל להסתלק מהעיירה הזאת כמה שיותר מהר" אמרתי לו וקמתי מהמיטה שעליה ישבתי .
"עכשיו ?" שאל טום , "עכשיו את רוצה ללכת ?" .
"כן, הנהנתי בראשי ויצאתי מחוץ לחדר , שמעתי אותו אומר "לעזאזל" הוא רת להביא את המפתחות של הרכב ולבוא אחרי אל החנייה .

הוא התניע את הרכב ולחץ על הגז , "תפנה פה שמאלה" אמרתי לו תוך כדי שאני מעבירה מבטים מהמפה , לפתק עם הכתובת של הבית , ואל הכביש .
הוא פנה עם הרכב , "תעצור ליד בית מספר 63 " אמרתי וחיפשתי במבטי אחר מספר הבית הזה .
לאחר רגע נעצרנו מול הבית , בית קטן ונחמד , המתאים לזוג זקנים .
יצאנו מהרכב והתקדמנו אל עבר דלת ביתם , טום תקתק בעדינות על הדלת בלי ליצור הרבה רעש .
השכונה עצמה נראתה שקטה , אפילו ציפורים לא ציצו , חתולים לא שיחקו ליד הפחים , ואף אדם או כלב עבר ברחוב .
"ריק פה" מלמל טום שראה שאני מביטה על הרחוב הארוך .
הנהנתי אליו וחיכינו שהדלת תפתח , לאחר רגע הדלת נפתחה ומולנו עמדה אישה נחמדה הנראית בערך בשנות ה- 70 לחייה .

-מיין-

-נקודת מבט ג'סמין-

קנאתי טיפה שקייל שאל את סטפני אם היא רוצה לנסוע אתו על האופנוע , אבל לא אכפת לי כול כך , אני רוצה שיקרה בינה לבין מישהו משהו .
היא די בודדה בזמן האחרון .
הגענו אל היעד שלנו , הבית של ההורים של בלייר .
זה מוזר איך שכול המשפחה שלה מפוזרת ברחבי ארצות הברית , מפלורידה ועד וושינגטון .
"מי הולך ?" שאל טיילור שנעצרנו מול הבית של ההורים שלה .
"אני " אמר מייקל ושחרר את החגורה מעליו , "גם אני ילך אתו " אמרה האנה ושניהם מיהרו לרדת מהרכב וללכת לכיוון הבית של ההורים של בלייר .
קייל עצר לאחר רגע עם סטפני מאחורה ליד הרכב של טיילור , "מי הלך ?" שאל את טיילור כשהוא פתח את החלון .
"האנה ומייקל " אמר טיילור והביט עליהם ליד הדלת .
הבטתי גם אני על הדלת , לאחר רגע היא נפתחה ובפתח עמדה אישה כבת 40 , חבל שאי אפשר לשמוע מה הם אומרים .
לאחר דקה קצרה שניהם נעלמו בתוך הבית .
הבטתי על סטפני , היא קמה מהאופנוע ועלתה לרכב , "אני לא נוסעת אתו יותר בחיים , הוא נוהג כמו מטורף" אמרה סטפני בחיוך והתמקמה על המושב לידי .
חייכתי אליה והבטתי על קייל שהגניב מבטים מידי פעם , הוא דיבר עם טיילור , ואני דיברתי עם סטפני .
"אז על מה דיברתם שהייתם על האופנוע ?" שאלתי אותה מתעניינת טיפה .
"שום דבר , כול הנסיעה הייתה שקטה " אמרה לי .
"אה" אמרתי לה בלי שום רגש בקולי .
"היי סטפני , את חוזרת עם קייל ?" שאל טיילור והביט עלינו דרך המראה האחורית .
"לא , שג'סמין תיסע אתו , הוא נוהג כמו מטורף" אמרה סטפני צוחקת , קייל וטיילור הצטרפו לצחוק שלה .
"לא" מחיתי , "אני לא נוסעת אתו" אמרתי להם .
"קדימה די להתפנק , עלי על האופנוע" אמר טיילור מחייך .
"בסדר בסדר" אמרתי שסטפני תקעה בי מבטים של ' צאי מהאוטו ולכי עכשיו לאופנוע' .
יצאתי מהרכב והתיישבתי מאחורי קייל על האופנוע , הוא נתן לי את הקסדה שסטפני הורידה רק הרגע , הרכבתי אותה לראשי .
"את תופסת חזק ?" שאל אותי וחייך , שמעתי את הצחוק של טיילור מהצד .
"תחזיקי חזק מותק , זה לא נסיעה קלה עם קייל" אמר טיילור צוחק וסטפני אחריו .
חיבקתי את מותניו , והרגשתי את השרירים שלו מתחת לחולצת הטריקו הקצרה שלבש , הוא התניע את המנוע שהתעורר לחיים בקול שאגה .
"לא לעשות שטויות כן ?" צחק טיילור והעיף מבט בקייל , "אל תדאג , אם אנחנו לא חוזרים לאכסניה בזמן הקרוב תלכו לבדוק בבית החולים" אמר לו קייל צוחק .
נלחצתי טיפה , הוא אמר את זה כאילו זה הדבר הכי טבעי שיש .
"תנהג בזהירות" הזהרתי אותו בעוד הוא לחץ על הגז .
"אל תדאגי , סמכי עלי" אמר לי וחייך את החיוך הישר והיפה שלו , הוא לחץ על הגז חזק יותר והתחלנו לנסוע במהירות לאורך הכביש .

-אילנוי-

-נקודת מבט ר'יי –

התעוררתי מוקדם בבוקר , אתמול הגענו לאילנוי בשעה די מאוחרת .
התחלקנו לחדרים בגלל שהאכסניה היא חדרים לירח דבש , ואין בנינו לא זוגות ואנחנו אפילו לא מספר זוגי בשביל להתחלק שווה בחדרים .
אז ניק הציע שהוא יהיה בחדר עם היילי , שאני יהיה בחדר עם ברונו וריין תצטרף אלינו .
אני וריין ישנו על המיטה הזוגית הגדולה , וברונו ישן על הספה בקצה החדר .
ריין עדיין ישנה לצידי , החזה שלה על מעלה ומטה בנשימות אחידות וקצובות , ענייה עצומות , והיא ישנה על בטנה .
קמתי בשקט מהמיטה נזהרת לא להעיר את ריין , ועל קצות אצבעותיי התחמקתי אל חדר המקלחת שבצדדי החדר הגדול .
צחצחתי שיניים , הרמתי את ראשי והבטתי במראה , למרבה הפתעתי ראיתי את ברונו עומד מאחורי .
הסתובבתי אליו , "אתה לא יודע לתקתק ?" שאלתי אותו בעצבנות .
הוא רק עכשיו התעורר , לגופו לבש מכנס טרנינג שחור , חלק גופו העליון חשוף , ועניו עדיין נפוחות מהשינה .
"סליחה עלמתי" אמר בצניות ונכנס למרות הכול סוגר אחריו את הדלת .
"אתה כול כך מעצבן" אמרתי לו ופניתי שוב אל המראה כדי לשטוף את פניי .
הוא עמד לידי ציחצח שיניים ושטף את פניו , הוא הוריד את מכנס הטרנינג שלו ונשאר עם בוקסר .
"מה את העושה ?" שאלתי אותו והסתובבתי עם גבי אליו .
"אל תשחקי אותה , כבר ראית אותי עם בוקסר בעבר" עקץ אותי , נזכרתי שוב בחורף שעבר , כול הרגשות הציפו אותי שוב .
"אני שונאת אותך" מלמלתי ויצאתי משם במהירות .
נכנסתי בחזרה אל החדר וסגרתי אחרי את דלת חדר המקלחת , ריין עדיין ישנה בשלווה .

-נקודת מבט היילי-

עניי נפקחו לאט לאט , הרגשתי ידיים שריריות עוטפות את גופי העדין , הבטתי אחורנית וראיתי את ניק , ער .
"סוף סוך התעוררת" לחש באוזני , הקול שלו העביר בי רטט .
"כמה זמן אתה ער ?" שאלתי אותו בשקט .
"בערך חצי שעה , אבל לא רציתי לקום כדי לא להעיר אותך" אמר וחייך אלי .
נזכרתי בכול מה שקרה אמש , את החולשה שהרגשתי , הייתי כול כך חלשה אתמול .
עצמתי את עניי בחוזקה , ראשי הלם , הדם עדיין הציף את עורקיי , עדיין לבי חפץ בסמים .
פתחתי את עניי וראיתי את עיניו של ניק מקרוב , עניים ירוקות בהירות , יכולתי לבהות בעיניו שעות .
"את הולכת לנשק אותי , או סתם לבהות בעניים שלי ?" שאל מגחך בשקט .
חייכתי והוא נישק אותי , תוך כדי שאני מצחקקת טיפה .
הוא הפך אותי שאני מעליו משעינה את ראשי על החזה השרירי שלו , הוא העביר את ידו הלוך ושוב על גבי החשוף .
"אני אפילו לא יכול להתחיל להסביר לך כמה את חשובה עבורי " אמר לי .
הלב שלי פעם בחוזקה , אני בטוחה שהוא שמע את הלב שלי דופק .
"אני אוהב אותך" אמר לי ונתן לי נשיקה רכה על ראשי , "גם אני" מלמלתי אליו .

-טקסס-

-נקודת מבט רום-
אספנו את הדברים שלנו והתארגנו לנסיעה בחזרה אל טולדו , זאת הולכת להיות נסיעה ארוכה מאוד , לפחות כמה ימים בטח נעצור במלונות דרכים בדרך לאוהיו .
עכשיו אמצע הלילה , השמים כהים , וכוכבים זורחים במרומים , ירח עגול לבן ומושלם באמצע השמים מבריק .
הנסיעה עברה בשקט , רק הרדיו הפר את השלווה , שיר שקט וישן התנגן ברקע על נמוך ושבר את השתיקה.
מעניין איפה אביה ? לאן היא הלכה ? לאן אוסטין נעלם ? מה קרה לנו אחרי תאונת האופנוע ? איך זה שרק שון נשאר פה ?
אני מתגעגעת אל אביה , אני רוצה לראות את אוסטין , איפה לעזאזל כריס ואלין ?
ולמה יש לי כול כך הרבה שאלות שאין עליהם תשובות , אין שום תשובה לשום שאלה שנשאלה עד עכשיו .
רק שאלות , עוד ועוד שאלות לרשימה ארוכה שמצטברת לאט לאט ונהפכת לארוכה יותר מתמיד , רשימה של שאלות
שאין להן תשובות או מענה כול שהוא , אפילו לא רמז אחד קלוש לתשובה עבורן .
הלוואי ואביה הייתה פה , לה בוודאי היו תשובות עבורי , או שאולי היא הייתה עוזרת לי להבין את הדברים אחרת .
זה קצת מוזר לי שהיא לא פה איתי , בדרך כלל אנחנו בלתי נפרדות , החברות הכי טובות שיש על כדור הארץ הזה , הקשר שלנו יותר מחברות , אנחנו כמעט כמו אחיות .
הבטתי על שון מזווית עין , הוא התמקד בכביש ובנסיעה והשתדל שלא להסיח לעצמו את הדעה שלא נסעה תאונה , מספיק לי תאונה אחת להיום .
"אתה חושב על אביה ?" אמרתי ישירות .
"כן , וגם על אוסטין " אמר לי נאנח ומגביה קצת את הרמקול של הרדיו שהשיר מתחלף לשיר קצת יותר קצבי .
"למה הם נעלמו ? לאן הם הלכו ?" שאלתי את שון בעצבים והבטתי עליו מחכה שייתן לי תשובה .
"אני לא יודע לאן הם הלכו או נעלמו " אמר את מה שכבר ידעתי .
"אתה חושב שהם זוג ? שהם החליטו לברוח ? להתחתן בסתר ?" שאלתי מגחכת טיפה לרעיון שאביה תתחתן בסתר .
"מה זה ניראה לך בדרך לחתונה עוצרים בטקסס ?" שאל אותי צוחק , "אין סיכוי בעולם שאוסטין אוהב את אביה , אם כן הוא היה אומר לי את זה " הוסיף על דבריו .
"למה אתה שולל את האפשרות , אולי הם לא רצו שידעו שהם בורחים , אולי הם רצו לעזוב ולהתחיל לחיות לבד בלי כול הדרמות שיש" אמרתי לו מעלה רעיונות שונים ומוזרים בראשי לאן הם יכלו להיעלם .
"רום יקירתי את חיה בסרט , אוסטין לא היה עושה את זה " אמר בביטול שון וצחקק מעט .
"היי אני לא חיה בסרט" אמרתי ועשיתי פרצוף של נעלבת והתחלתי לצחוק ישר אחר כך , "הוא לא היה עושה לי את זה " אמר לאחר רגע והחיוך ירד מעל מפניו .
"אני יודעת , גם אביה לא הייתה עושה לי את זה " אמרתי בשקט .
שון הגביה את המוזיקה החזקה , והשקט נעלם ובמקומו תפס את מקומו המוזיקה הרועשת שמילאה את חלל הרכב .

-טולדו-

-נקודת מבט אביה-

"כריס?!" שאלתי מופתעת והבטתי על כריס שהחזיק בידו את טים .
"אביה ? מה את עושה פה ?" שאל אותי מופתע בדיוק כמוני .
הבטתי על טים ואז שוב על כריס , "אני צריכה לשאול אותך את אותה השאלה " , "אלין פה?" הוספתי על דברי לאחר רגע .
"כן " אמר לי .
"בייבי מי שם ?" שמעתי קול נשי .
"בייבי ?" שאלתי מופתעת , "אתה פה עם בחורה ? כשאלין פה ? אין לך לב !" אמרתי עצבנית .
"ועוד אתה מחזיק את טים הבן שלה , אין לך בכלל זכות" אמרתי ובאתי לקחת את טים מידיו .
הוא זז הצידה וצחקק קצת , "אלין בואי תראי מי פה" אמר כריס בקול רם , ולאחר רגע ראיתי את אלין באה אל עבר הכניסה לבית .
היא לבשה מכנס קצר ג'ינס וחולצה של כריס .
"אני הוזה ?" אמרתי ובהיתי בהם .
הבטתי על אלין ואת על טים הקטן שחייך חיוך כול כך דומה לשל כריס , ואז על כריס שמחזיק את טים .
"אני יודע " אמר כריס .
"מה אתה יודע ?" שאלתי משחקת אותה לא מבינה .
"אני יודע שטים הוא הילד שלי " אמר לי כריס , הבטתי על אלין שהנהנה בראשה .