פסיכה וקופידון-פרק 20
"תן לי סיבה,"אמר קופידון עם דמעות בעיניים.
"גם אתה תמות."אמר לו זאוס,"וזה עתה התעוררת לחיים."
"מה שווה לי לחיות אם אין לי את האחת שאני אוהב!"קרא קופידון,"מה שווה הלב שלי בלעדיה?"
"תראה,אני יודע שזה כואב לך,"החל זאוס לומר משתנה שוב לנשר.
"איין לך מושג כמה זה כואב!"קרא קופידון,אוחז בידו את בקבוקון הדם.
כאשר אדם יכול למות רק פעם אחת.
"ברגע שאל המוות ישתה מדמך הוא יוכל לשלוט אפילו בפעימות הלב שלך."הזהיר אותו זאוס.
קופידון מת כבר פעמיים.בפעם השלישית,הוא כבר לא יחזור יותר.
לפסיכה לא היה מושג למה היא נכנסת כאשר הבטיחה לאל המוות להנשא לו.
היא תהייה לו לאישה עד סוף ימיה,קשורה בשלשלאות ברזל בצווארה.
כאשר,נשמתה שייכת לו.נשמה אפלה,קודרת,מתה.
בעוד בעלה קופידון שוכב במיטתו,מתייסר. חושב עד דרך פעולה,כאשר בקבוקון הדם מונח על השידה שלו.הוא כבר החליט.
"הו,פסיכה שלי.."חשב עליה,"אהובה שלי..אני אחלץ אותך מיידיו, גם אם המחיר יהיה חיי."
כשאימו,משגיחה עליו מרחוק.
"אני גרמתי לכל הצרות האלו!"כעסה על עצמה.."זה הזמן לעשות תיקון.הייתי עסוקה ברחמים עצמיים כאשר בני סובל מלב שבור! זה יכול לגרום לו נזק בלתי הפיך.הנשמה שלו כל כך פגיעה."
כשבמקום אחר,אפל,התקיים טקס נישואין בין פסיכה לאל המוות.
הוא העניק לה נשיקה,כה עמוקה..שכן,אפילו הוא,מאוהב בה.אך,אין לו צורך באהבתה.
עבורו,אהבה היא חסרת ערך ותועלת.הוא יצור מרושע.ללא רגש.ללא רחמים.
כאשר לב אפל וקודר,פועם בחזה שלו.
האודם בלחייה נעלם.צבע עורה השתנה והפך מורדרד לאפור מת.
עליה היפות,שהיו פעם מלאות שמחת חיים ורגש הפכו בין רגע לאפלות,ריקות.
נדמה היה כי לקח את נשמתה והחליף אותה באחרת,קודרת.
היא שכחה מקיומו של קופידון,כשכל עולמה כעת היה מלאך אפל ששלט בחייה.
קופידון,בעלה,אשר לב כל כך אוהב פועם בחזה שלו,נשכח ממנה.היא אינה זוכרת את דבר קיומו.
תגובות (2)
תמשיכי !
יאווו תמשיכייייי