הדרך שבה מצאתי את עצמי פרק 2

פרק 2:
קבלתי הודעה מאמא שלי, "את רוצה לטוס לאבא שלך בקיץ?", אוחח חשבתי לעצמי הוא לא אבא שלי אני עדיין לא מכירה אותו מספיק בשביל לקרוא לו במילה המיוחסת 'אבא'.
עניתי לה "אני לא כל כך יודעת ביינתיים… אבל רוב הסיכויים שכן, אני רוצה להכיר אותו טוב יותר.
זה בסדר שאני יתקשר אליו קודם?", "כמובן חמודה."
חזרתי אל המעטפה והקשתי באיטיות על מקשי הטלפון, קול זר ענה לי,
"הלו?"
"כן, שלום הגעתי למר סיידי?"
"כן. מי זה? סליחה שאני שואל.."
"זאת טומי"
"וואו! טומי כמה זמן חיכיתי לשיחה הזאת ממך… מה שלומך?"
"בסדר"
הוא קטע אותי מיד ואמר "בבקשה תקראי לי ג'ון, רק הלקוחות שלי קוראים לי מר סיידי."
"לקוחות שלך?"
"כן, לקוחות שלי. אני אמרגן להקות בלונדון, לא ידעת?"
"אמא לא סיפרה לי.."
"אהה נכון אמא שלך. היא מרשה לך לטוס?"
"רק אם בא לי לטוס וזאת החלטתי האישית"
"ו…. את רוצה לבוא אלי ללונדון רק להתנסות אצלי לחופשת הקיץ?"
"כן, אני ישמח אבל…"
"אל תדאגי אני ידאג להכל, כרטיס טיסה במחלקת עסקים. ולימוזינה שתסיע אותך אליי מהשדה תעופה."
-לימוזינה? מחלקת עסקים?!- חשבתי לעצמי..
"וואו, זה ממש מגניב!!"
"חחח טוב נתראה בלונדון כבר, רק עוד שבוע לסוף הלימודים, אז יש לך שבועיים להתכונן ואז לנסוע לשדה התעופה, טוב חמודה? אני פשוט חייב ללכת.."
"טוב תודה מר סיידי, זאת אומרת ג'ון"
"בבקשה"
ניתקתי במהירות וחשבתי לעצמי השיחה הזאת עברה די חלק.

סימסתי לאמא שלי "אני טסה אל מר סיידי לקיץ, טוב?"
"טוב.."
יום לאחר מכן עליתי על ההסעה לבית הספר, וכרגיל נעמה יובל והדר צחקו עלי וקראו לי לוזרית וכאלה… שמתי לב שבן גרין כל הזמן הסתכל עלי בהסעה ובו זמנית דיבר עם נעמה על שיזוף ואיפור ועוד כל מיני דברים יותר מדי נשיים בשבילי, זה היה מאוד מוזר, כל מה שעשיתי במקום זה רק לקרוא את הספר המטופש שלי.
בבית הספר רצתי אל רוני ודניאלה וחיבקתי אותן בהפתעה כנראה כי כשחיבקתי אותן הן כנראה צרחו, שכחתי את המכשיר שמיעה בבית… למה אני תמיד שוכחת אותו?!
הן שמו לב ששכחתי אותו בגלל זה כל מה שהן רצו להגיד לי הן כתבו על דף, זה דווקא הסתדר מאוד בשיעורים (אם אתם מבינים למה אני מתכוונת).
לא ספרתי לרוני ודניאלה על הטיסה שלי ללונדון וזה אכל אותי מבפנים, מה הן לא יחשבו "לאן טומי נעלמה כל הקיץ?"
טוב, נראה כבר מה אני יעשה..