פסיכה וקופידון-פרק 19

קופידון ידע כי ברגע שמלאך המוות יישק לפסיכה, נשמתה תילקח ממנה.
היא תהייה משרתת של המוות בעולם השאול ואז ,לא תהיה כל דרך להשיב אותה.
קופידון התבודד כל היום חושב על דרכים להוציא את פסיכה מידיי המלאך הנוראי ההוא ששלט בה. שעת ערב מוקדמת,לפני שהשמש שקעה.הוא ישב על הסלע,בים.
מביט לאופק כשעיניי המלאך הכחולות,הצלולות שלו מלאות דמעות,אך קול לא בקע מגרונו.
היו אלה דמעות אילמות.שקטות.בעוד הוא חושב עליה וליבו הולם בחוזקה.
היו רגעים בהם רצה להשליך עצמו מהצוק אל מותו.
אך,אהבתו העזה לפסיכה הלכה וגברה עם כל רגע שעובר.
"אסור לי לוותר עלייה.."חשב לעצמו.
כאשר,נימפות הים היפייפיות שהיו כולן מאוהבות בו הבחינו בחיוורונו ומבטו הכאוב.
"שלום חתיך יפה תואר.."אמרה לו אחת מהם.
"שלום גם לך,"הוא הגיב בעיניים בוהות.מבט חולמני .
"מדוע נפלו פנייך?"שאלה אותו אחת אחרת.
"לא תוכלו לעזור לי,יקירות."אמר.
"אנו אמנם לא כל כך בקיאות בעיניני אהבה אך,אנו יודעות לזהות מבט של גבר מאוהב . אני רואה שכואב לך הלב.מה קרה?"שאלה החכמה שביניהן.
"איבדתי אותה,"הוא אמר,נאנח.
כאשר אימו,מבחינה בו מבעד לחלון.
"מה עשיתי?"קראה ונוס,כשרגשות אשמה עמוקים מחלחלים בה.היא ידעה שאם תאבד אותו בפעם הזו,זה כבר יהיה לנצח.
"הוא הלום צער."אמר הנשר מתיישב על שידה שלה.
"אני חייבת לעזור לו."היא אמרה,רואה את הצער משתקף מעיניו.
כאשר מאוחר יותר ישב בחדרו,אוחז בפיגיון שלו.משחק בו.
עבר בראשו רעיון.
הוא לקח בקבוקון קטן כאשר הוא פוצע לעצמו את פרק כף היד.
"מה אתה עושה?"שאל אותו הנשר כאשר,קופידון חובש את ידו המדממת.
מניח על השידה שלו בקבוקון עם דם.
"זה הדם שלי."הוא הראה לנשר,שלבש דמות האל זאוס.
"מה תעשה בו?"שאל האל.
"אציע אותו כתמורה לפסיכה."אמר קופידון,כאשר ידוע לו כי דמו של אל כמו קופידון,מרפה ונותן כוחות.
"אל תעשה את זה!"תפס זאוס את הבקבוקון,בכדי למנוע ממנו להביאו לאל המוות.