להקה מתבגרת – סיפור על 1D :-* (פרק 4)

"הארי, למה נזכרת בזה?"
"כי נראה לי שזה מתחיל לחזור לי בהדרגה כזה…"
"מה זאת אומרת?" שאלתי מופתעת, הרי הוא מסתדר בבית הספר ויש לו פה חברים.
"נכון שני?!"
"נו."
"אז היא רדפה אחריי כמה ימים שאני אהיה חבר שלה, והסברתי לה כל פעם מחדש שאני לא אוהב אותה ושאני אוהב מישהי אחרת, אבל היא המשיכה ולא ויתרה, לבסוף הסכמתי. אחרי כמה ימים הבנתי שאני לא אוהב אותה ושאני לא רוצה לצאת מגעיל ולנצל אותה, אז נפרדתי ממנה."
"נו ו…?"
"מה את לא מבינה?! היא מתחילה לתפוס את המקום של מלכת השכבה, שכבת י"ב מקשיבים לכל מה שהיא אומרת, הבנים אצלנו כבר התחילו לחשוב איך להיות חברים שלה והבנות מתחילות לסגוד לה."
"אז… אתה יודע שאם אתה מוחרם גם אני מוחרמת?!" חייכתי.
"לא, את איתן בחדר ואת לא תעשי את זה בשבילי."
"גם ככה הן לא סובלות אותי."
לפתע קיבלתי הודעה מנייל והיה רשום בה:
'היי קייט,
אני רוצה לספר לך שאני עכשיו בספרייה של בית הספר בואי מהר!!!
נייל ♥"
"הארי, כנראה שנצטרך להמשיך את השיחה מאוחר יותר."
"למה?"
"אני אספר לך כבר אחר כך."

רצתי לכיוון הספרייה, ולפתע ראיתי אותו.
"נייל!!!" צעקתי וקפצתי עליו.
"שששששששששששששששששששש…" הספרנית אמרה.
"מה אתה עושה פה אתה לא אמור לפגוש את ג'סטין?"
"הייתי אמור, אבל אני חושב ששכחתי פה משהו."
"את מה?"
"את זה." הוא אמר ונישק אותי מאחורי מדף הספרי הגדול.
הרגשתי הכי מיוחדת שבעולם, אחרי שהפסיקה הנשיקה.
"נייל, לא פה!!!"
"טוב, אז לאן נלך?"
"לחדר שלי."
"מה עם שני וליאה?"
"הן עכשיו בסדנת ריקוד או שירה או משהו."
"הא, טוב בואי."
הלכנו במסדרון בידיים שלובות אחת בשנייה.
נכנסנו לחדר שלי ושוב התחלנו להתנשק.

~אחרי בערך חצי שעה~
אני ונייל התנשקנו כבר משו כמו 1985348979 פעם והמשכנו.
פתאום הדלת נפתחה.
שני צעקה, "את! אני שונאת אותך!" היא התקרבה לכיווני ופשוט נתנה לי סטירה.
"מה את עושה?" אמרתי לה.
"מה שבראש שלי."
"תעזבי אותה!" נייל צעק על שני.
"היום את לא ישנה בחדר הזה." אמרה.
"אני ממלא לא רוצה." אמרתי ומשכתי בידו של נייל ויצאנו החדר.

~כעבור חודש~
כבר חודש שאני ישנה בחדרו של נייל וחבריו.
זימנו את כל שכבת י"א לאולם ספורט.
התיישבנו שם.
"שלום לכם תלמידים יקרים." המנהל אמר. "אני קורא עכשיו לתלמידים שקיבלו מלגה ללימודים בניו יורק בזכות ציונם הטובים."
אני ונייל החזקנו אצבעות שאנחנו שם.
"שיר, קורל, ניר וגולן."
היינו מאוכזבים כי בכל זאת יש לנו את הממוצע הכי גבוה בשכבה.
"ועכשיו לשלושת התלמידים שקיבלו מלגה ללימודים בלונדון."
"עוד לא אבדה תקוותינו." לחשתי לנייל.
"התלמידים הם: הארי, נייל ואממממ…. קייטי." אמר וכולנו היינו בהתרגשות יתרה. "לכו למדריך שלכם." אמר והצביע על המדריך.
פנינו למדריך.
"שלום, קוראים לי _______________ ואני גר בפנימייה בלונדון בה אתם הולכים ללמוד."