פסיכה וקופידון-פרק 18

חלון נפתח באויר.מין שער לעולם אחר.
השער לעולם המתים.
מלאך המוות שהפך בין רגע למפלצת נוראית תפס בחוזקה את פסיכה בזרועות התמנון שלו.
"קופידון!!!!!!!!!!!" נשמעה זעקה מגרונה כשהיא מושיטה אליו את ידה והוא את ידו אליה.
הם נגעו קלות זו בידו של זה כאשר היצור פשוט קרע אותם זה מיזו באכזריות ונעלם איתה בתוך השער שניסגר כלא היה.באותו רגע הוא חש כאילו היה זה הלב שלו שנקרע בתוכו.
"פסיכה!!!!!!!" קרא קופידון ההמום,כשליבו הולם בחוזקה,כאשר הוא מבין לאט לאט כי לא יראה אותה יותר,לעולם.
הוא עמד המום מספר רגעים,במבט מוכה הלם וצער.
"היא הצילה את חייך." הופיע בפניו שוב הנשר.
"לא ביקשתי ממנה,"אמר בכאב.
"היא אוהבת אותך,נערי."אמר בפניו.
"הו,פסיכה..מה עשית?!"הוא שאל בקול רועד מצער.
"פסיכה הבטיחה להנשא לו בתמורה לחייך."אמר לו הנשר.
"לא!!!!!!!!!!!!!!!!"קרא קופידון,כשדמעות פורצות מעיניו מבלי שהרגיש בכך.ליבו נשבר בקירבו.
הוא החל שובר בעצבים וכעס כדים ומטיח חפצים ברצפה משברון לב.
"זה לא ייתכן.."אמר,בעיניים אדומות מרוב דמעות.
הוא הרגיש כאב מתגבר בחזה שלו עם תחושת מחנק בגרונו,כאילו אינו מצליח לנשום.כשנירגע מעט,הוא ישב על המיטה שלו,הלום כאב.בוהה באויר,בהלם.
"למה??"הוא שאל שוב ושוב,ללא תשובה.

"אני חייב לחלץ אותה מידיו.גם אם יהי זה הדבר האחרון שאעשה,"הכריז נחרצות.."אבקש את עזרת אימי..אני כל כך אוהב אותה.לא אוותר עלייה לעולם. לא אניח למפלצת הזו לפגוע בה! אני אלחם בו,גם אם אצטרך למות למענה.לא אכפת לי!"