פסיכה וקופידון-פרק 17

מישהו אכן שמה את בכיה של פסיכה.
כן,לא היה זה בעלה המת.לא היה זה עלם חמודות,אלא המוות.
המוות שמע אותה בוכה.כמעט וחס עליה.
"אחזיר לך את אהובך,"אמר רוח המוות.
"באמת?..תחזיר לי אותו? תשיביהו לחיים?"היא שאלה,מוחה את דמעותיה.
"בתנאי אחד בלבד.."אמר לה מלאך המוות.
"אעשה הכל."אמרה,כאשר מינגד שמעה את מצפונה אומר לה:"לא בכל מחיר,פסיכה."
"תינשאי לי."אמר מלאך המוות."תינשאי לי,ולא אגע בו עוד לעולם."
"את תשברי לו את הלב."חשבה לעצמה,לרגע אחד בלבד,"לפחות הוא יהיה בחיים!"
"תחזיר לי את אהובי.."ביקשה בבכי.
"אז היי לי לאישה.לנצח."קרא מלאך המוות.
"אני..מסכימה."ענתה,כשהיא מרגישה כאילו חתמה זה עתה על גזר דין מוות.
"טיפשה קטנה,"חשב לו מלאך המוות.."היא מעדיפה לגרום לו כאב וסבל."
קופידון שכב במיטת מותו המכוסה סדין משי לבן ופרחים ריחניים,שהיו חיוורים למראהו המסנוור.
יופיו היה מדהים והחליש הכל מסביב.
פסיכה העייפה ומוכת הצער,הניחה את ראשה על החזה השרירי,המדהים שלו.
גופו היה קר ונוקשה.כשלפתע,הוא החל מתחמם.
דם,החל זורם בעורקים.
"היי,"פקח לפתע את עיניו,מביט בה,מעביר את אצבעותיו בשיערה.
"אני שומעת את הלב שלך פועם."היא אמרה לפתע..
שומעת גם את הנשימות שלו,בזמן שהביט בה,המום מיופיה המדהים.
"…אני אוהב אותך."הוא אמר לפתע,בקול רגוע,רועד.כשהוא אינו יודע דבר על מעשיה.
הוא לא יודע ש..יאבד אותה.לרגע,מתקתק אחד,היה נדמה לו כי הוא מאושר
.וכי יהיה מאושר לנצח.
הוא כלל לא ידע כי מה מצפה לו."אני כל כך אוהב אותך,"הוא אמר שוב מלטף את פניה.
כאשר לפתע הופיע מלאך שטני לבוש בשחור,אוחז באהובתו.
"קופידון!!"ניסתה להתחמק מאחיזתו החזקה.כשמזרוע אחת שלו יוצאת זרוע כמו של תמנון וקושרת אותה חזק.
"עזוב אותה!!!"קרא קופידון,קם מין המיטה כהרף עיין.
"היא שלי עכשיו.."קרא מלאך המוות