עולמות שונים ~פרק 1 חלק ב'
רצתי את הסנטימטרים הבודדים שהפרידו בינינו, וכרעתי ברך לפניה. "אמא? אמא מה קרה? מי עשה את זה?". לא הייתי זקוקה לתשובה. ברגע שראיתי את שני החורים בצווארה, ידעתי- זה ערפד. "קת'רין? קת'רין, לכי, הוא חוזר" היא אמרה. "אמא! אמא זה בסדר, תני לי לעזור לך." קמתי במהירות והלכתי להביא מגבת מהשירותים. כשחזרתי… אמא שלי לא הייתה שם. "אמא?!" קראתי. היא לא ענתה. חיפשתי אותה בכל הבית, בחצר וברחוב במרחק של שני מטרים רדיוס מהבית, אבל לא מצאתי אותה בשום מקום. החלטתי לחזור הביתה, לאדי.
התקלחתי במשך שעתיים. אני לא יודעת למה, אולי קיוויתי שהמים ישטפו איתם את כל מה שקרה היום. כשהבנתי שזה לא עובד, יצאתי מהמקלחת ולבשתי חצאית ג'ינס קצרה ואת הגופייה האהובה עליי- גופייה שאמא שלי נתנה לי, בלי שרוולים, ארוכה, עם ציור של לב . מעל הגופייה לבשתי סוודר כחול כהה, ונעלתי מגפיי עור בצבע שחור מעל גרביים לבנות מקומטות. חגרתי את הסכין מאבא שלי בנדן לירכי. הרגשתי בטוחה עם הסכין הזאת. היא הייתה עשוייה כולה כסף ומקושטת בעיטורים מזהב לבן. אבא שלי ידע שאני שונאת צבע זהב, לכן קנה לי דברים רק מכסף או זהב לבן, אף פעם לא זהב רגיל. בבסיס הלהב הייתה משובצת אבן סגולה- כצבע העיניים שלי. אחרי שלוש שנים של חיפושים מצאתי את הסכין ושמרתי אותה עליי. היא נתנה לי הרגשה של ביטחון, כאילו שאבא שלי איתי.
יצאתי החוצה והתיישבתי על המרפסת הקדמית. הסתכלתי למטה, על הדשא שנרמס תחת רגליי
חשבתי על אמא שלי- על השיער שלה, שהיה חום כהה וארוך כמו שלי, על העיניים שלה שהיו כחולות כהות. היא הייתה רזה וגבוה, בעלת רגליים ארוכות. חשבתי על כל מה שעשיתי איתה, כל הפעמים שצחקנו, דיברנו, שיחקנו. אני מתגעגעת אליה. היא אף פעם לא הזכירה את אבא שלי, בבית שלנו אי אפשר היה לשמוע את השם מייקל. אף פעם גם לא ניסיתי לגרום לה לדבר עליו, כי כשהיא דיברה עליו הי לה מן עצב בעיניים, שלא יכולתי לסבול. לא אהבתי לראות את האמא המאושרת והעליזה שלי כשהיא עצובה, זה העציב גם אותי.
חשבתי על מה שקרה, על החיים שמצפים לי מעתה, על החיים שהיו לי עד לפני שעתיים, על עצמי. אני בת שמונה עשרה, יש לי שיער חום כהה, ארוך ועם תלתלים גדולים ופוני, עיניים סגולות- צבע נדיר. אני די רזה, ויש לי גובה ממוצע, אבל אני לא גבוהה כמו ההורים שלי.
אחר כך התחלתי לחשוב על ריצ'רד ועל אדי. לריצ'רד היו עיניים חומות ירוקות ושיער שחור, הוא היה גבוה ושרירי. מאז שהם התחתנו תהיתי למה בעצם אמא שלי התחתנה איתו, הרי לפני זה היא אף פעם לא הראתה סימן שיש לה רגשות כלפיו, וגם אחרי שהתחתנו, אף פעם לא ראיתי שהם מתחבקים או אפילו מחזיקים ידיים. אני באמת לא יודעת, ולמען האמת, לא אכפת לי, כי כל עוד אמא שלי מאושרת, אני שמחה בשבילה. הייתה מאושרת. ריצ'רד הוא איש מאוד נחמד, אני מאוד אוהבת אותו, אני יודעת שאני יכולה לסמוך עליו, ואני נהנית להיות בחברתו. אבל הוא בחיים לא יוכל לקחת את המקום של אבא שלי. הוא גם לא ניסה. אדי ממש דומה לאביו. הוא נחמד, מצחיק, חברותי ואתלטי, וגם הוא אוהב את אמא שלי ואותי. הוא קיבל קצת קשה את החתונה של ההורים שלנו, בגלל שזה קשה לשנות פתאום את הרגשות שלך כלפי החברה שלך, שעומדת להיות אחותך בקרוב. גם לי היה קשה, מאוד, אבל השתדלתי לא להראות את זה
תגובות (8)
עוד פרק בקשה ?
שיהיה עוד קוראים אני אמשיך
;;
רגעע את אוהבת את ביג טיים ראש ? ראיתי פוסט שלך על משו
אהה כע, אני אוהבת אותם ^^
למה ?
אני לא ראשרית אבל ישלי חברה שהיא כן ואני ביגבאנגית XD
מושלםםם תמשיכייי ממש אהבתי את הסיפור <3
ואם באלך את מוזמנת לקרוא את הסיפור שלי ;)
אז את ממשיכה? ;;
;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;