ומפיר נייט פרק 1

מכונית יוקרתית שחורה ומבריקה נעצרה מול אחוזת קרוס,אשר הייתה עתיקה אך נשארה יפה כתמיד.
הוצאתי את רגלי מהמכונית בהיסוס,לא ידעתי מה מצפה,ההם יחבקו אותי ויגידו שמתגעגעים או פשוט
שכחו אותי?.
"יוקי קרוס תרגעי הם אוהבים אותך והכל היה בסדר" אמרתי לעצמי וחייכתי את החיוך הכי רחב שיכולתי.
לפתע נפתחה הדלת ומתוכה יצא אבי המאמץ קאין וזירו אחי החורג.
נדהמתי לראות כמה השתנו במהלך השנים.
אבי קאין,קאין היה די חתיך לגילו,היה לו שיער ארוך עד כתפיו בצבע אפור-לבן שתמיד היה אסוף,עיינים בצבע חום בהיר שנראה כמו זהב.
היה לו משקפיים שנתנו מראה אלגנטי וחוכמה למרות שהיה טיפש מידי פעם ואני חייבת להגיד שדי שילדותי.
וזירו?זירו היה ממש חתיך וכל הזמן היה מוקף בנות אבל תמיד בחר לבלות את הזמן איתי.
היה לו שיער לבן טבעי עם עיניים ירוקות שגרמו לכל בת להזיל רייר או פשוט להתעלף במקום.
לשניהם היה מבנה גוף אתלטי במיוחד מכוון שרוב זמנם בילו בחדרי כושר ואימונים מפרכים.
הם התקרבו אלי,קאין עם חיוך רחב וזירו?כרגיל מבט אדיש במיוחד.
קאין חיבק אותי חזק עד שכמעט נחנקתי "אבא אתה מוחץ אותי" אמרתי בקול חלש והוא עצר והסתובב
דמעות התרגשות הופיעו בעיניו ו צרח בהתרגשות "היא קראה לי אבא" וקירקר מסביב זירו.
כמו שאמרתי אידיוט וילדותי אבל הי?משפחה לא בוחרים.
זירו נתן לקאין זאת אומרת אבא מכה קטנה על הראש והוא בתגובה "אייה למה אתה לא יכול להיות כמו יוקי החמודה שלנו" והוא בתגובה הביט בו במבט זועם והלך לכיווני.
"היי" פלטתי,רגש געגוע נשמע בקולי
"היי " פלט ולפתע חיבק אותי חזק ואמר "התגעגעתי יוקי"
כן זה די הפתיע אותי שזירו חיבק אותי כי הוא היה די אדיש כל הזמן .
"גם אני" השבתי ודמעות אושר זלגו מעייני
"תפסיקי להתבכיין ובואי לבפנים את תצטנני בקור הזה" אמר והורה לי ללכת אחריו,משאיר את קאין להביא את המזוודות הכבדות,שרובן מכילות את הדובים והשמלות שקנה ל במהלך השנים.
הוא הוביל אותי לסלון שם חיכתה לנו לונה ודנה,החברות הכי טובות שלי.
לונה קפצה עלי בחיבוק מוחץ בעוד דנה מביטה בי במבט אדיש ולפתע מחייכת חיוך רחב
"התגעגעתי אלייך חברה" אמרה בעודה מעיפה קלות את לונה ומחבקת אותי.
לאחר שהתנתקנו מהחיבוק לונה הביטה במבט כועס המשודר ישירות אל דנה "למה עשית את זה?"
"כי מחצת את הילדה זה למה" השיבה באדישות.
דנה ולונה אך פעם לא הסתדרו,הם תמיד רבו.
לונה הייתה יותר בקטע של בנים,שופינג ואיפור ודנה שאני והיא יש יותר במשותף משנוכל לדמיין
אוהבת ויודעת את כל סוגי הלחימה,ספרי מתח ואקשן ולא צורחת כשמישהו כורת למישהו אחר את הראש בסרט.
בגלל זה הם תמיד רבו כמו שלונה קוראת לה לפעמים "את בן לא בת" ודנה קוראת לה "מפונקת" שזה די נכון טוב לפעמים.
היא הייתה בעלת עור שזוף מעט עם גוף מחוטב,שיער שחור חלק וארוך ו עיניים מסתוריות שמחליפות צבעים,לפעמים שחורות ולפעמים באור בוהק הם נהיות אדומות כדם שזה די מגניב.
ולונה?כמו כל בת יפיפייה באגדות,שיער בלונדינית עם גוף כמו של דוגמנית ועיניים כחולות.
למרות כל המלחמות בניהם הם תמיד מסתדרות בסופו של דבר.
"טוב במקום לריב בוא ניקח אותה לחדר שבי דא ווי אני בחרתי לך את הכל" אמרה לונה בחיוך וקפצה במקומה
"בסדר בדר רק תפסיקי לחפור מפונקת שכמוך" סיננה דנה ואני צחקקתי בשקט והלכתי אחרי לונה לחדרי החדש.
שנכנסתי החדר היה מעוצב בגווני שחור ולבן
"רק שתדעי אני עצרתי את לונה מלעשות לך חדר שנראה כאילו חד קרן הקיא עליו את צבעי הקשת"
אמרה בגיחוך "תודה בנות " חיבקתי אותם.
"יוקי אולי כנסי להתקלח כי עברת נסיעה ארוכה" אמרו שניהם בחיוך והנהנתי
הולכת לארון שמולא בכל הבגדים שממש לטעמי.
שלפתי את חולצת הפוטבול של זירו יותר נכון שהייתה שלו ומכנס קצר ונגשתי למקלחת.
הסרתי את בגדיי מגופי ונכנסתי למקלחת המרעננת ששטפה מעלי את העייפות.
שסיימתי יצאתי עם מגבת סביב גופי והתנגבתי היטב.
שמתי דאודורנט ואחר כך את הלבנים והבגדים שהוצאתי.
יצאתי לחדרי שם דנה ולונה לא היו כבר,כנראה הלכו למעונות שלהם.
ישבתי על המיטה הנוחה למדי וגרבתי גרביים כאשר קאין צעק מלמטה "יוקי ביתי המתוקה החמודה והיפ.."
אך נקטע ממה שניחשתי על ידי זירו "אוווו זירו זה כאב" צעק
"בקיצור בואי לאכול ויש אורח" אמר לאחר רגע.
ירדתי במדרגות ולהפתעתי הרבה ראיתי אותו,אותו אחד שלא ראיתי שנים,את אותו אחד שהציל אותי.
"קנמה" קול חלש נפלט מפי והוא רק חייך חושף את שיניי הערפד שלו
ואני?קופצת עליו בחיבוק.