מאחורי המסכה- פרק 9

הקרב רק הלך והחמיר.
פחות ופחות נמצאו בשדה הקרב ויותר נמצאו לצד המטפלים בפצועים.
היינו זקוקים לכל עזרה שנוכל להשיג.
ידעתי שאיני חזקה מספיק בכדי להשפיע בקרב פנים אל פנים, בכל אופן, לא עם יצור שכזה.
ואיני יכולה להתקרב אליו יותר מדי, רק ריחו המבחיל גורם לראשי להסתחרר.
וזה בלי להבחין במראהו הדוחה.
הוא היה מכוסה יבלות ועורו היה גבשושי ובעל גוון בוץ הביצה או גוון קיא.
בנוסף לריחו ה"נהדר" הטרול נראה כהגדה המושלמת לפראית ודוחה.
אני מודה, הנערים עצמם היו חייתיים ופראיים אך משהו באופן שנעו היה חינני וזה הדבר האחרון שיכולתי לומר על הטרול.
ובכן אני מניחה שסם צדק, מעולם לא הייתי מתקרבת ליצור שכזה, ובכן לפחות לא מרצוני החופשי.
אך ברוב חוכמתי זה הדבר שאני עומדת לעשות כרגע.
החרב שבחרתי קודם לכן עדיין הייתה לצידי, במקום בו זנחתי אותה כאשר רצתי להציל את הנער.
איני יודעת מה קרה לי אז, אך מעולם לא הרגשתי כל כך.. כל כך..
כל כך חופשייה, בטוחה בעצמי או כל כך חזקה
אני יודעת שזה בוודאי נשמע משוגע או אולי מזוכיסטי אבל אני משוכנעת כי אני מסוגלת לעשות זאת שוב.
אני פשוט צריכה למצוא את האומץ לצאת לקרב ולקוות שהאינסטינקטים שלי ישטלתו עליי שוב.
אך מה עליי לעשות?
אולי אני לא אועיל במיוחד אם אצטרף לקרב אך זה לא ימנע ממני לנסות.
רצתי לעבר המפלץ,
ומה שראיתי הפיח בי את האומץ שהתאדה לו לפתע.
סם, הראשון שהצטרף לקרב עדיין נתלה על כתף היצור כבובה חסרת חיים.
באותו הרגע ליבי החסיר פעימה.
הוא אולי אדיוט לא נחמד במיוחד אבל הוא הסיכוי היחיד שלנו לשרוד, והוא וחבריו יצאו לקרב שנראה להם אבוד מראש רק בכדי להציל את חיינו.
איני יכולה להעמיד פנים שכל זה לא נכגע לליבי אך אני לעולם לא עומדת להודות בזה בפניו.
סם השתעל בפראות וירק דם אך המשיך לטפס אל עורף המפלץ.
הוא פשוט לא מוותר.
אבל הוא זקוק לעזרה. וכל האחרים כבר היו מוטלים על הקרקע.
רגע! איפה סאלי?
הסתכלתי מסביבי וסרקתי את השטח בחיפושים אחריה אך זה היה לשב, לא איתרתי את פניה באף מקום.
סאלי היא החברה היחידה שהייתה לי, ואם היצור הזה פגע בה, אז… אז… אז..
אז הוא עומד לשלם!!
ניסיתי להסיח את תשומת ליבו מסם בעזרת דקירות פראיות לכיוון רגליו אך ללא הואיל.
הותרתי בו דקרירות עמוקות אך נראה שמערכת העצבים סביב רגליו אינה מתפקדת כראוי.
לא משנה כמה דם הצלחתי לגרום לו לאבד הוא הרבה יותר מדי גדולך בכדי שזה יהווה הבדל.
אני מוכרחה לחשוב
חייבת להיות דרך אחרת.
אולי אם אנסה להסיח את דעתו…
"היי!!" צרחתי
"מפלץ מכוער! אני מדברת אליך!! הסתכל לפה, חיה מטופשת שכמוך!!!"
אך גם זה לא עזר במיוחד, חוץ מכמה מבטים רחומים מכמה מהנערים, וכמה מבטים מתנשאים מהאחרים.
אני מניחה שאפשרות היחידה היא לטפס על גופו בעצמי אך כבר במבט אחד יכולתי לראות שזהו צעד אבוד.
מה הסיכויים שאצליח?
הרי אני איני בעלת טפרים או שיניים ולמרות שאני חזקה יחסית לנערות אחרות בנות 14, כוחי אינו משתווה ואף במעט לכוחו הפרוע והחייתי של סם.
האם זה משנה בכלל?
אני מניחה שגם אם אכשל במהלך הניסיון וגם אם לא אנסה בכלל אמות בסופו של דבר.
באותו הרגע עלה במוחי רעיון.
זה לא היה רעיון טוב למדי אך הוא צץ באותה פתאומיות כמו הרעיון הקודם, עד שחשבתי שהם הגיעו מאותו המקור.
הרעיון הקודם לא נכשל למרות שלא נראה בעל סיכויים רבים להצלחה…
אבל אולי, אולי יש סיכוי שזה יעבוד…