איימי (סיפור על וואן דיירקשן) 2 פרק כ': זאיין משתכר

#מנקודת מבטה של איימי:

עמדתי בחופה כשנייל מולי, מחייך ומתרגש כמעט כמוני. צפיתי באורחים, בהיילי וסת' הלבושים חגיגי ומסתכלים עלינו, בכל חברינו ומשפחותינו שבאו להיות עדים לטקס המרגש ביותר בחיי אישה- חתונתה.
"האם את, איימי ליין פיליפס, לוקחת את האיש הזה, נייל ג'יימס הוראן, לבעלך.." השאלה החשובה הגיעה, אך לפני שעניתי שמעתי קול.
"איימי, איימי!" קולה של ג'סי נשמע.
"מ-מה? כן…" עניתי ופקחתי את עיניי בכיתה שלי, ממורמרת מהעובדה שהכל היה רק חלום.
"היום עוד לא התחיל וכבר את ישנה?" ליז צחקקה לה בצד, סוגרת את מחברתה ומתעסקת באייפון שלה.
"לא נרדמתי, נמנמתי לי בשקט" חייכתי.
"לשם מה החיוך? על מה בדיוק חלמת לנו פה?" ג'סי עשתה פרצוף מתגרה וחשוד.
"על החופה והחתונה, והערתם אותי לפני שאמרתי 'כן'" אמרתי מנסה לישון שוב.
"את מתחילה לחלום על זה שוב?" ג'סי צחקקה. "כבר אמרת שאתם מתחתנים במציאות, זה כבר חלום שמתגשם!".
"כן, כשלא מעירים אותי" נאנחתי, "יש לי רשימות מוזמנים לעשות, לסדר שולחנות, לסדר לנו פרחים ולבחור בגדים להיילי וסת'…".
"אנחנו נעזור, ויש לך שבועיים שלמים לסדר הכל- זה מספיק זמן לסדר הכל!" ליז הציעה, שולפת כריך ונוגסת בו.
"אוי לא- שכחתי את הכריך שלי בבית" החזקתי את ראשי בייאוש.
"הנה" ג'סי אמרה, "תמיד יש לי למקרה חירום של רעב כבד".
"לא חשבתי שאת הטיפוס הרעב- זה התפקיד שלי בחבורה".
"היי איימי" לילי הופיעה משום-מקום, אולי היא עמדה שם זמן-מה אך לא הבחנו בה.
"היי לילי" נאנחתי, ניסיתי להירדם שוב- כדי להתחמק משיחה.
"רק רציתי להגיד לך תודה, על הדייט? היה מדהים והחלום שלי התגשם" עיניה ברקו משמחה.
"בבקשה, שמחה לעזור" הרמתי את אגודלי בישנוניות.
"אבל את שומרת את הסוד שלנו" ג'סי איימה. "נכון?".
"בכל מקרה אנשים יגלו עם הזמן, ואז מה תעשו?" היא התקרבה כדי שרק אנחנו נשמע, "אני לא אספר- אבל אני חושבת שזה די מוזר מצידכן".

#מנקודת מבטו של זאיין:

יושב על הבר ושותה עם כל הבנים, מנסה לחשוב על פרי בזמן שכולם צוחקים.
"אני די מתגעגע לימים שהיינו רק אנחנו הבנים, בלי בנות זוג" לואי נאנח והזמין עוד משקה.
"אני אקח עוד…" התחלתי להגיד.
"לא אתה לא! כבר שתית יותר מידי, קרה משהו?" ליאם שאל.
"לא ליאם, לא קרה כלום… חוץ מהעובדה שפרי שונאת אותי" לגמתי עוד מהמשקה, להשכיח את הכאב הזה שנמצא שם, עמוק בלב שלי.
"למה?" נייל שאל.
"יצאתי לדייט עם מישהי שקוראים לה לילי, היא מישהי שגילתה את היילי וסת' ולא הייתה מוכנה לסתום את הפה אלא אם אני אצא איתה לדייט. אתה מבין? ועכשיו פרי ראתה אותנו וחשבה שאנחנו זוג" הראש התחיל להסתובב לי, החדר לא עמד יציב.
"אתה לא נראה טוב זאיין" הארי הבחין בפרצופי. קולות החדר יתערבבו עם מזיגת המשקאות, עיניי נעצמו וכנראה נרדמתי. אני לא זוכר הרבה, רק את הכאב בלב, רק את פרי ואיך שאני רוצה אותה כבר בחזרה. אני לא מאשים את איימי ונייל, אך רק אם הילדה הזו לא הייתה מגלה את הסוד על היילי וסת'- אולי אז, רק אולי הייתי יכול להיות עם פרי ולא שתוי. היא כל מה שהייתי יכול לחשוב עליו.
פרי.
פרי.
פרי.