חיים של מוות ~ פרולוג
המקצוע שלי זה לא מקצוע שמתרברבים בו. אבל בקרב האנשים מה"מחתרת" זה מקצוע מכובד.
אנשים אמורים להירתע מזה, אבל להיפך. הם חושבים שזה מלהיב, הם חושבים שצדק כבר לא קיים. לא כמו פעם. אז הם מתעלמים ממנו וחיים כמו שבא להם, בלי גבולות. כמה זמן זה יימשך, אף אחד לא יודע.. אבל כולם מקווים שזה יהיה אחד כמוני. כולם חוץ ממני. ומאלו שכופים על האזרחים את המצב….
* * * * * * *
כמו בכל בוקר, אני מביט במראה ומצחצח שיניים ישרות ומושלמות.
כמו בכל בוקר, אני מבריש שיער בצבע אגוז עם מרקם קטיפתי כזה שאוהב להתפרע.
כמו בכל בוקר אני מתלבש בשכבות בגדים שיסתירו את הצלקות שעלולות להסגיר אותי ביום מן הימים ליצורים שקוראים לעצמם 'פקחי סדר ומשמעת'.
כמו בכל בוקר, אני יוצא בידיעה שאני הולך לפגוע במישהו. אולי בפעם האחרונה.
כמו בכל בוקר אני מכין מראש את השקית שבה אשים את הבגדים המלוכלכים מדם.
–אחרי הרצח.
תגובות (3)
נשמע מעניין, תתחילי (=
טוב לדעתי זה רעיון יפה!
אהבתי את 'עמו בכל בוקר' ואת הדימויים….
לפעמים טוב להיות מדוכא,ולחשוב על רעיונות מדהימים ! ;)
אני יעקוב , בסיפור הזה…..
* כמו