התחלה חדשה- פרק 12-

"אתה עם שיר לא?" שאלתי אותו. "אני יכול תמיד להיפרד ממנה" הוא אמר בביטחון. "זה לא העניין, יש לי חבר, ואני… מאוד אוהבת אותו" אמרתי בהססנות. "ולא משנה אם תיפרד ממנה או לא, אתה לא בחור של מערכת יחסים רצינית" אמרתי, מנסה לתרץ לעצמי סיבות למה הוא לא טוב. לאף אחת. ולא לי. "איך את יודעת שאני לא בחור של מערכת יחסים רצינית?" "מה הזמן הכי ארוך שהיית במערכת יחסים עם בחורה?" שאלתי אותו. "שלושה חודשים" הוא אמר. גיחכתי. "עם מורן, נכון?" שאלתי אותו. "כן, למה?" הוא שאל. "כשאתה בוגד בחברה שלך בזמן שאתם ביחד זה לא נחשב כמערכת יחסים" אמרתי לו. "מה אכפת לך כמה זמן הייתי עם בחורות אחרות? אמרתי לך את זה כבר, אף בחורה לא הייתה חשובה לי מספיק.." "ואם אין בחורה שחשובה לך? לא נראה לי שתמצא בחיים שלך מישהי שתהיה חשובה לך מספיק בשביל לא לבגוד בה מאחורי הגב, כי זה אתה, זה האופי שלך, ואתה לא תשתנה" אמרתי לו. הוא שתק והסתכל עליי. "את שופטת אותי על קשר אחד עם בחורה מטומטמת" הוא אמר. "אני שופטת אותך על כל הקשרים שלך, שהיו, המון, ואף אחד מהם לא באמת הצליח, כי אם אחד היה מצליח, אתה לא היית יושב פה עכשיו, אתה היית מזיין את החברה שלך עכשיו, כי זה מה שיש לך בראש" אמרתי בעצבנות. לא יודעת מה נכנס בי פתאום. הוא שתק והסתכל עליי. "אם זה מה שאת חושבת אולי באמת אני צריך ללכת" הוא אמר וקם. "נו, גיא, לא התכוונתי לזה ככה.." "התכוונת. זה בסדר" הוא אמר בטון מוזר, ויצא מהמרפסת. מה עשיתי?
לא ישנתי כל הלילה. בבוקר, הדבר הראשון שרציתי לעשות הוא להתנצל בפני גיא. נראה לי שאיך שאמרתי את הדברים.. זה קצת העליב אותו. "היי" נועה אמרה לי בחיוך כשנכנסתי מהשער. "היי" אמרתי לה בחיוך, עיניי סרקו את האיזור, אין זכר לגיא. "תגידי, ראית את גיא?" שאלתי אותה. "הוא בפינה עם שיר.." היא אמרה במבט מקנא. "הכל בסדר?" שאלתי אותה. "זה רק ש.. את יודעת על ה.. חיבה שלי אליו…" היא אמרה בשקט. "ואני שונאת לשמוע שהוא עם בנות בפינה, כי זה אומר שהם.. את יודעת.. עושים אהבה" היא אמרה בחצי חיוך, ומייד חזרה למבט העצוב. "אה" מלמלתי, ונזכרתי שאתמול מה שהעליב אותו היה שאמרתי שמה שיש לו בראש זה.. איזה מטומטמת אני. מה אני הולכת לבקש ממנו סליחה? אני צדקתי. אני אמרתי את האמת, ולא נראה לו שכל כך אכפת לו מזה כי אם היה לו אכפת, הוא לא היה נמצא עם שיר בפינה. "הכל בסדר?" נועה שאלה אותי והעירה אותי ממחשבות. "כן, אני צריכה ללכת לכיתה, אני אדבר איתך אחר כך" אמרתי והתקדמתי לתוך בית הספר.
אחרי רבע שעה מתחילת השיעור, גיא הגיע, מתנשף, לתוך הכיתה. "אדון גיא, תודה שהקדשת זמן בשביל השיעור שלי" נעמי, המורה ללשון, אמרה בחיוך מאולץ. "בבקשה" הוא אמר בחצי חיוך ממיס, והתקדם למקום שלו. "אפשר לדעת איפה היית שאתה כל כך מתנשף?" היא שאלה אותו פתאום. אני יכולתי לענות לה על זה. הוא שתק והתיישב. "חיפשתי את הכיתה, לא מצאתי אותה פתאום" הוא אמר. כולם צחקו. תירוץ מפגר. "חודש שאנחנו נמצאים בכיתה הזאת, ואתה עדיין לא יודע איפה היא נמצאת?" היא שאלה אותו. "סליחה שלא זכרתי איפה הכיתה נמצאת נעמי" הוא אמר והעיף מבט חטוף אליי. אני הסטתי את המבט. "משהו קרה עכשיו?" הוא שאל כשנעמי כבר המשיכה ללמד. "לא.. סתם, רציתי להתנצל" אמרתי. הוא חייך. "ואז הבנתי שאתה חתיכת מניאק, אז התחרטתי" הוספתי והסתכלתי עליו.