אני לא סינדרלה-פרק 5
בפרק הקודם:כל פעם שאני מסתכלת עליו,אני נזכרת איך הוא הסתכל עליי כאשר הוא אמר שהמכתב היה בדיחה.
זה היה השבוע המתסכל ביותר. אני מרגישה נבגדת. אני הענקתי לו חיבה ובאמת שחיבבתי אותו עד שהבנתי שאין לו נשמה,והוא לא מבין שגם לי יש רגשות. הלוואי שיכולתי לומר לו את זה מול הפרצוץ ולהראות לו שאני חזקה יותר ממה שהוא חושב. אני מקווה שהוא לא יישאל אותי מה שמי.
זה היה יום חמישי,וסיימתי לספור את הכסף,הבוס שלי חילק לי את המשכורת והלך הבייתה. שמתי עליי את המעיל ואת כובע הצמר,פתחתי את הדלת ואז רון ניגש אלעע ושאל:"מה השם שלך?" הפרצוף שלי שוב קפא ושאלתי:"למה אתה רוצה לדעת? אין ביננו שום קשר….אנחנו רק עובדים פה אתה חושב שעם תשאל אותי ככה סתם את השם שלי אני ייענה לך בקלות כזאת? למה מי ארתה חושב שאתה? מלך העולם? מנהיג מסוים? לא!! אתה ואני בדיוק עם אותם רגשות אז תפסיק להעמיד פניי מלך כי אתה לא!" יצאתי בחוץ עם דמעות בעיניי. התפרצתי עליו בכוונה שלא ייסתכל אליי או יידבר איתי או ישאל אותי את שמי. שוב לא יכולתי לישון. נזכרתי בהבעת פניו כאשר צרחתי עליו כמו מטורפת. אני באמת חושבת שזה היה מוגזם אבל לפחות הוצאתי את העצבים שלי עליו. לא היה לי אנרגיות ללכת לעבודה אז נשארתי היום בבית ותפסתי תנומה קלה. בנתיים בדיינר הבוס חילק משכורות לכל עובדי הצוות. כל עובדי הצוות עמדו בשורה והוא קרא שם של כל הראוי למשכורת:"טימי פילסקי-הנה המשכורת שלך
בוב לגזיאל?-אא..הנה אתה! הנה המשכורת שלך
ברטה פסילובה-הנה המשכורת
רון טרנר?-הנה המשכורת שלך
ואחרונה חביבה אמילי סיינדר? מישהו יודע איפה היא?" שאל הבוס,בוב ענה:"היא לא הגיעה היום אני חושב שהיא חולה…רון פער את עיניו והבין מי אני,הוא הבין למה התרגזתי עליו כל כך אז שאין לו שום סיבה לבוא אליי בטענות,הוא הבין שבאמת סבלתי בכל פעם שהוא הסתכל עליי והוא הבין שהוא באמת פגע בי….
יש סוף סוף!!!!! הוא גילה מי אני!!
תגובות (1)
תמשיכייי!!!!!
אבל תאריכי יותר את הפרקים זה עדין קצר מידי… :)