איך הייתי כל כך טיפשה-פרק24 "המראה,הדמות ואני?"
-נ'ק המבט של יואב-
"אמא..נו..אתם..באים..?" ומשכתי אותם אל כיוון החדר,הם חשבו שאני מדמיין
"נו ליאורר" ניסיתי להיעזר בו
"מפלצות לא קיימות" אמר וכיסה את פניו בפוך
"כן,אז מה תגידו על המכתב הוורוד שמצאתי מול המראה לפני שאלינור "נשאבה" לביפנים" אמרתי בציניות
"מה מכתב?" קפץ תומר
"כן..מכתב" אמרתי והצבעתי על החדר
"אני בא איתך" אמר תומר,דווקה שמחתי שמישהו מאמין לי אבל..הרגשתי פחד באותו הזמן…
"מתי ואיפה?" אמר תומר כשניכנסנו אל 'זירת הפשע'
אמרתי לו הכל….והוא היה חיוור,מאוד
"טוב אנחנו צריכים לחקור…בלי משטרה בנינו…ואיפה המכתב?" שאל,הצבעתי אל הריצפה בפחד,המכתב היה מונח לו שם דומם אבל הרגשתי משהו במיכתב הסתכלנו אליו כמה זמן ולא הצאנו מילה…
"תביא אותו" אמרתי לו
"תביא אתה" השיב,התקדמתי לאט לאט..לאט לאט אל המכתב המונח על הריצפה ו…
-מנ'ק המבט של אלינור-
הייתי בתוך חדר חשוך לא ראיתי כלום
"הלו" צעקתי
"יש פה מישהו?" צעקתי אך לצערי לא שמעתי כלום ואז..לאחר כמה שניות החדר שינה את הצבע ללבן נבהלתי,זה היה כמו בחלום שלי….פחדתי לראות את הכתם השחור…פחדתי רעדתי…הסתובבתי אחורה ואז אני רואה מראה בידיוק כמו בחדר שלי..וראיתי את יואב ותומר עומדים מול המכתב ויואב מתקרב צעקתי "יואבב..תומר" אך לא הייתה תשובה,התקרבתי אל המראה וצעקתי בכיתי "יואבב תומרר מישהו???" ואז ראיתי אותם מסתכלים ימין ושמאל,הצידה,אחורה מסתכלים לכל הכיוונים הבנתי שהם שומעים…המשכתי לצעוק בכוחות הנותרים תומר יואב אני תקועה במראה תצילו אותי יואב תומר" דמעות ירדו מעיני הכחולות
-מנ'ק המבט של יואב-
התקדמתי אל המכתב ואז אני שומע את קולה של אלינור,אולי דמיינתי המשכתי אל המכתב שהיה מונח על הריצפה ליד המראה הגדולה.
ואז אני שומע עוד פעם…
"שמעת?" שאלתי את תומר ורצתי לכיוונו ביחד עם המכתב
"כן.." הסתכלנו אל הצדדים ולא ראינו אף אחד..ואני יודע שאני לא מדמיין
"אנחנו מדמיינים?" שאל תומר
"לא" אמרתי בהחלטיות
"אנחנו לא מדמיינים,היא צריכה עזרה…" אמרתי והצבעתי על המראה
"צודק..בוא אל ההורים" הציע ורצנו אל החדר של ההורים וסיפרנו את כל מה שאנחנו יודעים
הם בהתחלה לא האמינו ואז הראנו להם את המכתב והצמיד של אלינור מכסף אמיתי משובץ יהלומים שנימצא מול המראה….הם חקרו ובדקו וראו כתם שחור על המראה שלא נימחק…פחדנו..
-מנק המבט של ליאור-
נזכרתי..פתאום נזכרתי,ראיתי את הכתם השחור שעל המראה וניזכרתי בחלום המוזר של אלינור..מסכנה בטוח עובר עליה משהו ואני מפחד..
-מנקודת המבט של אלינור-
ראיתי את ההורים וליאור גם נכנסים אל החדר,הבנתי שהם בסדר והם הסתכלו על המראה מוזר ושיפשפו אותה בצד..לא הבנתי…לאט לאט הסתובבתי כי הרגשתי משהו מוזר..אז הסתובבתי ואני רואה את הכתם השחור "אהההההההה" צעקתי בבפחד
הבנתי שהסיוט של התגשם הלכתי אחורה לאט לאט והכתם לאט לאט התקדם למרות שהוא היה רחוק והוא לאט לאט הפך לדמות שחורה לא הבנתי מי הדמות וזה היה מפחיד
"אהה…דייי…מה התה רוצה?" שאלתי בצעקה,אבל הדמות לא ענתה ולאט לאט התקדמתי אל המראה עד שנתקעתי בה…
-מנק המבט של ליאור-
"תראו" צעקתי וראיתי שמבראה אלינור נצמדת אל המראה ולפניה הדמות
"אלינור" צעקתי והלכתי אל המראה
היא הסתובבה אלי…היא שמעה אותי
"תצילו אותי" לחשה בחוסר כוחות
"תיצמדי אל המראה אני ימשוך אותך" צעקתי עם דמעות בעני,תומא ואבא עזרו לי ויואב מרגיע את האמא המפוחדת
"ולמשוך" צעקתי ואיך שהוא היידים שלנו עברו דרך המראה ונגענו באלינור ומשכנו אותה לאט לאט
"עוד קצת" צעק יואב
"הדמות השחורה מתקרבת" צעק תומר וראיתי שהדמות רצה אלינו וניסינו למשוך אותה
"ישש" אמרנו,הצלחנו להוציא אותה אבל..היא מעולפת..חסרת הכרה….
תגובות (2)
וואוווו!!
תמשיכי (: