ביכורים "סיפור עלייתי ארצה"

כמובן שהחלק הארי של המזון הוקדש לאחותי שתגדל כי היא תמיד הייתה קטנטנה ורזונת ואני הייתי אוכלת הכל בתיאבון רב ואף פעם לא היו לי טענות ועל זה נאמר: "בונצ'ה" וזה אומר טובה כן הייתי טובה וגם מלאה כי אהבתי לאכול הרבה הרבה לחם ואגב זה מלווה אותי גם היום. בהזדמנות זאת אספר לכם קוריוז מאחד הימים הראשונים שהלכתי לביה"ס לאחר ההעדרות וכל מה שנילווה לזה ואני כמובן הייתי לוקחת לארוחת 10.00 תפוז עם 2 פרוסות לחם. המורה שמה לב שאני יום יום מביאה רק תפוז ופרוסות לחם ולאחר התייעצות עם ההנהלה קראה לי בקר אחד הצידה וכדי שלא אעלב אמרה שביה"ס יקציב לי יום יום כריך ושאני לא אביא מהבית כלום. הודיתי לה מאד אך עניתי לה: המורה יש לנו בבית כל מה שצריך אבל אהבת חיי היא לחם לחם ולכן אל תדאגי המורה נהנית אני מארוחתי מאד מאד ובביתי לא שורר מחסור אנחנו מסתדרים נפלא. ,,

הימים חלפו ואחותי המשיכה "למרר" את חיי ופעמים רבות כשהיא הגדישה את כל השיאים הייתי צורחת עליה ופשוט רציתי כן כן רציתי להרוג אותה אבל אהבתי אותה כל כך הרבה שלא הרגתי אותה ( ס – ת – ם) לא עבר יום מבלי שהזעיקו אותי מהגן (שהיה מול ביה"ס שהיא בוכה , שהיא לא רוצה להישאר ועוד כהנה וכהנה. בסיום הלימודים שלי הייתי אמורה להחזיר אותה הביתה ולא פעם ולא פעמיים כשאני עם חברותי וקצת מרגישה כמו ילדה רגילה הייתי שוכחת אותה בגן אני לא יכולה להסביר לא אז וגם לא היום כמובן שהחלק הארי של המזון הוקדש לאחותי שתגדל כי היא תמיד הייתה קטנטנה ורזונת ואני הייתי אוכלת הכל בתיאבון רב ואף פעם לא היו לי טענות ועל זה נאמר: "בונצ'ה" וזה אומר טובה כן הייתי טובה וגם מלאה כי אהבתי לאכול הרבה הרבה לחם ואגב זה מלווה אותי גם היום. בהזדמנות זאת אספר לכם קוריוז מאחד הימים הראשונים שהלכתי לביה"ס לאחר ההעדרות וכל מה שנילווה לזה ואני כמובן הייתי לוקחת לארוחת 10.00 תפוז עם 2 פרוסות לחם. המורה שמה לב שאני יום יום מביאה רק תפוז ופרוסות לחם ולאחר התייעצות עם ההנהלה קראה לי בקר אחד הצידה וכדי שלא אעלב אמרה שביה"ס יקציב לי יום יום כריך ושאני לא אביא מהבית כלום. הודיתי לה מאד אך עניתי לה: המורה יש לנו בבית כל מה שצריך אבל אהבת חיי היא לחם לחם ולכן אל תדאגי המורה נהנית אני מארוחתי מאד מאד ובביתי לא שורר מחסור אנחנו מסתדרים נפלא. הימים חלפו ואחותי המשיכה "למרר" את חיי ופעמים רבות כשהיא הגדישה את כל השיאים הייתי צורחת עליה ופשוט רציתי כן כן רציתי להרוג אותה אבל אהבתי אותה כל כך הרבה שלא הרגתי אותה ( ס – ת – ם) לא עבר יום מבלי שהזעיקו אותי מהגן (שהיה מול ביה"ס שהיא בוכה , שהיא לא רוצה להישאר ועוד כהנה וכהנה. בסיום הלימודים שלי הייתי אמורה להחזיר אותה הביתה ולא פעם ולא פעמיים כשאני עם חברותי וקצת מרגישה כמו ילדה רגילה הייתי שוכחת אותה בגן אני לא יכולה להסביר לא אז וגם לא היום אם עשיתי את זה בכוונה לא אתפלא שעשיתי את זה בכוונה כי גם בבקר גם בצהרים גררתי אותה הביתה. בבית לא ליקקתי דבש השתדלתי להאכיל אותה ולתת לה משחקים ותעסוקה ואני הייתי מסדרת את הבית עד שאימא חזרה בשעה 16.00 עייפה ורצוצה ואני רק אז התפניתי להכין את שיעורי הבית וזה היה קשה וזה היה לא טוב ואכן התוצאות הידועות והניצפות לא איחרו לבוא.

השגי בלימודים הלך והצטמק ואבי הוזמן לביה"ס והמורה שאהבתי אותו מאד (אולי זאת היתה אהבתי הראשונה) אמר לאבי בצער שרבקה במקום להתקדם נסוגה וזה כואב לו מאד מאחר והוא יודע את הסיבה וביקש אם אפשר לעזור אבי בחוש ההומור שלו שלשמחתי ירשתי אותו ממנו אמר: כן אתה יכול "קח את דליה" ח ח ח ח
: כן, אתה בהחלט יכול לעזור קח את דליה
המשך יבוא