Just For You – פרק 3.

***

קמצתי את כפות ידיי לאגרופים חזקים במיוחד, עצמתי את עיניי ונסתי להאיץ את נשימותיי הכבדות אך הרועדות במיוחד.. אני חייב להירגע, אני חייב לשחרר זאת.. חייב לשכוח מהנשיקה הלוהטת שלה ושלו, צריך פשוט להשלים עם העובדה שמשום מה כל כך כואבת לי ולהמשיך הלאה – הוא אוהב אותה, היא אוהבת אותו..
לכל הרוחות, אני החבר הכי גרוע בכל העולם, רק עצם המחשבה שמתחולל בי היצר הכה גועש הזה שכה רוצה לדחוף את לואי, להפיל אותו, לכרוך אני את הזרועות שלי סביב המותניים שלה ולנשק אותה.. – לא! אלוהים אדירים.. לעזאזל, לא!
זה סתם להט הרגע, שנמשך המון רגעים, גם ואם הוא וג'סיקה ייפרדו לא יהיה לי סיכוי אתה.. היא שונאת אותי, וזה פשוט חייב להיות הדדי.. זו טעות לחוש אליה את מה שזה לא יהיה, זה גם לא הקטע שלי.. אני יותר מעדיף לצאת, להשתכר, ליהנות מהלילה, למצוא משהי אם והמזל משחק לי ולהמשיך הלאה.. אולי והייתי אמור לא לדחות את קלואי? הרי שנינו כה דומים וכה שונים..
פלטתי אנקת ייאוש, כך או כך, זה הורג אותי.
"הארי, מה קורה אתך?!" שאל אותי ולואי ונער את שכמי, גלגלתי את עיניי וחייכתי אליו את החיוך הגדול ביותר שלי בעת ובעונה אחת ששחקתי בשערי כהרגלי, רק עצם המחשבה שהוא יהיה נפוח, מבולגן ומכוער הורגת אותי.. אולי כדאי שייקח כמה עצות מזאין.. על מה אני חושב לעזאזל?!
"סתם, אני חייב למצוא בחורה". חרקתי את שיניי.
לואי זקף גבה. "זה מה שמטריד אותך? הארי, כל בחורה נופלת לרגליך!" פלט בדרמתיות וגחך.
"אני לא רוצה משהי שאוהבת אותי כמפורסם.. משהי שאוהבת את הארי סטיילס". משכתי בכתפיי, הרכבתי את זוג משקפי השמש השחורים וחייכתי רק מעצם אור העובדה ששם שחור עבה מודבק לי על הפנים.
"בוא נתחבא ליד הגבינות.." מלמל לואי. "תמצא משהי, תפלרטט אתה ותראה איך היא מגיבה, רק כך תוכל לדעת".
"אני מניח שזה רעיון טוב". קרצתי לו, אני אוהב את לואי.. הוא חבר טוב ואמתי, הוא כמו אחי התאום.. אז מדוע תמיד כשאני רואה אותו מנשק אותה, ברגעים שהוא שמח יותר מתמיד, אני נטרף מבפנים..? נשרף ונחרב עד עפר? ראשי קודח כמטען חשמלי טעון, דמי מתלהט בוורידיי כתחושת קריעה שתקרע אותי לגזרים ורק מתחשק לי להסתער עליו ולצווח לו 'תתרחק ממנה, אני רוצה כך לגעת ולנשק אותה' ?!
"אבל למה אתה רוצה חברה?" שאל בבלבול ומשך בידי על מנת שאני ימהר, התכופפנו ומספר נשים התבוננו בנו וגלגולי את עיניהם, צחקקו והן נראו כהולכות לקרוא לביטחון.. בלעתי את רוקי וזה צרב, לא שוב.
לא ידעתי מה לענות לו אז פשוט שתקתי. "מה אתך ועם ג'סיקה?"
"אנחנו רק יום וחצי חברים.." הוא מלמל. "אבל בינתיים נפלא, כל כך המון זמן חכתי לזה הארי!" כל מילה כצלקת שמצולקת על עורי וחודרת כה עמוק לעמקי נשמתי ומנציחה אותי. שתוק, בבקשה.
"אתה מהרגע הראשון אהבת אותה.. אני עדיין לא מבין למה חכתי כה המון זמן.." מלמלתי, אולי כך לא הייתי חש אליה את מה שאני חש עכשיו לאחר תקופה די ארוכה.
"לא היה לי אומץ, אבל החלטתי שאני שם לכך סוף, מקשיב לך ומנשק אותה.. אני חייב לך תודה אחי". חבק אותי ביד אחת, חבקתי אותו בחזרה וחיוך צבוע היה מודבק לי על הפרצוף, אולי יכולתי למנוע את כל זה?
אבל אז, אם והייתי עושה עמה דבר מה.. נשיקה, חיבוק ממושך, פלרטוט.. הייתי פוגע בלואי. מדוע זה כה מייאש?
"לעזאזל, זאין מתקרב..!" פלט לואי והגביהה את קולו, במהירות התרוממנו ורצנו לכיוון מחלקת השוקולדים, מעיפים אנשים בדרך ולא רואים בעיניים כמו שאומרים.. חיים את הרגע ונהנינים מכל שנייה, אבל בלי ששמתי לב נפלתי על נערה שברירית מאוד וכל תכולת השקיות שלה צנחה והתפזרה בחלל המסדרון הצר של השוקולדים.
"אוי.. אני מצטער.." מלמלתי נבוך.
היא צחקקה. "זה בסדר, גם לי זה קורה". עצרתי לרגע רק בשביל לראות את עיניה, עיניים תכולות חתוליות, כה עמוקות ומנוגדות לעורה הצח, שפתיה היו דקות מאוד אך בעלות צבע ורדרד טבעי, שערה היה חום בהיר והיא נראתה.. פשוט מושלמת, לא יכולתי להפסיק להתבונן בעיניים הללו, המילים נעלמו מפי, נשמתי נאבדה, לבי הלם בחוזקה, עורי להט וכל עולמי היטלטל בין רגע..
"אממ.. סליחה, אכפת לך לפחות לקום?" היא שאלה במבוכה, עיניי נפערו לרווחה, לכל הרוחות אני עם השפם והמשקפיים המטופשות הללו, במהירות נעמדתי, והושטתי לה יד.. היה לה מגע כה רך ונעים והריח שלה היה משכר.. ריח של סבון נוזלי בניחוח יסמין ובושם מתקתק וממכר.. לא רציתי לעזוב את ידה אך הייתי חייב להוריד את המשקפיים ואת השפם.
"אתה הארי סטיילס מהלהקת פופ עם השם המסובך הזה?" היא שאלה ועיניה נפערו לרווחה ונראו עוד יותר מושלמות ומהפנטות.
העברתי יד בשערי. "הסתבר.. ואת?" שאלתי.
היא זקפה גבה, סובבה את ראשה והחלה לאסוף את החטיפים והממתקים, כמובן שבמהירות אספתי את כל מה שהיה מסביבי וכעבור מספר דקות דחפתי את הכל לשקיות שלה.
"תודה.." מלמלה. "ולמה בדיוק שמי ישמש אותך הארי סטיילס?" שאלה בחשד.
התרחקתי במעט, היא באמת לא קולטת? אני לא טוב בקטע הזה. "חשבתי שיהיה נחמד שנכיר.."
"מכך שנפלת עליי בסופר?" צחקקה צחוק שגרם לי לחייך ואפילו להאדים במקצת.. מה אני נערה מתבגרת שמפנטזת על אהבת חייה או משהו כזה?!
"יש היכריות מאז מוזרות אבל.." נשכתי את שפתי התחתונה והתבוננתי בה במבטי החודר. "הן הכי מעניינות ומיוחדות".
היא שחקה באצבעותיה קושרת אותן האחת בשנייה ומשום מה, היא נראתה לי די מוכרת.. לא יודע למה, אבל כשאני מסתכל בה, במעט מסוחררת.. אני יכול להישבע שכבר ראיתי אותה בעבר.. אבל מאיפה?! זה כל כך מטושטש. "אנחנו מכירים?" פלטתי בלי כל חשיבה.
"אנה ג'ונס אם זה עוזר לך". קרצה לי, עדיין לא נשמע מוכר.
"נעים להכיר אותך.." חייכתי אליה, די, אני כל כך נראה מוזר עכשיו בטח. "ארוחת ערב?"
"לא". היא פלטה וייבשה אותי לגמרי.
עיניי נקרעו לרווחה. "לא?!" חזרתי ופשוט לא יכולתי להאמין למשמע אוזניי.
"אני לא מסוג הבנות שאפשר ככה סתם להתחיל אתן הארי סטיילס, לפחות לא עוד.." לחשה והחלה להתקדם לכיוון הקופות בכניסה, לכל הרוחות, לא! היא הולכת..
"היום בערב אני והחברים שלי עושים מסיבה, יהיו שם גם בנות.. בואי". חייכתי אליה.
"אני אחשוב על כך.." מלמלה.
"אז, אפשר את המספר שלך?" שאלתי כדרך אגב ודחפתי את ידיי לכיסי מכנסיי.
היא צחקקה שוב פעם, אל תפסיקי! "תרשום.." פלטה.
אבל משום מה, אני לא חושב שאני מוכן לעשות הכל, רק בשבילה.. לפחות לא כמו עם ג'סיקה, אבל זו טעות, והנה משהי שבאמת תוכל לאהוב אותי, משהי שאני יוכל להתמקד בה ולא בג'סיקה..
לפתע לבי התכווץ בכאב וחשתי כה צבוע לאנה הזו.. זה פשוט לא מרגיש לי נכון. אבל בכל זאת רשמתי את המספר שלה.

***

"מסיבה?! עוד שעה?!" זעקתי, אבל בין רגע נרגעתי כשחשבתי על האוכל ועל.. נשכתי את שפתי התחתונה, קלואי בשמלה.. הנערה שאני אוהב, הנערה היחידה אי פעם שחכתי על סף דלת ביתה ולא הייתי מוכן לוותר, הנערה שמשחקת לה ברגשותיי באופן כה חופשי.. שמנשקת אותי, אפילו שכבה אתי – אבל לא מוכנה למשהו מעט יותר.. בעת ובעונה אחת שאני רוצה להביא לה את כל העולם במתנה, לתת לה את כל כולי באופן מחייב..
לבי האיץ את דופקו וגל של רעד הכה בי בחוזקה, אני באמת אוהב אותה.
"הייתי חייב להתחיל אתה איכשהו.." מלמל הארי ונראה חסר אונים.
קלואי לקקה את שפתה התחתונה באופן כה.. כה נשי ולאחר מכן צנחה על גבי כורסת השמש בכזו קלילות וחינניות, אין גבר בכל העולם כולו שלא נמס ומתאהב בה בין רגע, והיא לא מוכנה לדבר.. אין לה איש בלב, בזמן שכל לבי רק חפץ בה.. זה כה מייאש, אבל אולי המסיבה הזו משחקת לטובתי ואני יוכל לנסות לקחת את היחסים הללו צעק אחד קדימה ולהבעיר לה שאני מעוניין בה?
"הלוואי שהייתי יכול לבוא.." מלמל לואי. "אבל אני חייב להיות בהצגה של אחותי הקטנה, הבטחתי לה.."
"לא תהיה?" שאלה ג'סיקה מאוכזבת במקצת, תהיתי לרגע אם היא באמת מאוכזבת מכך שלואי לא מגיע או מכך שהארי מתחיל עם משהי אחרת.. זה עדיין נראה לי מוזר, היא הרי ספרה לי בעצמה שיש לה משהו לא מוסבר לאויב המושבע שלה, האח הקטן שלי.. אבל היא מנשקת את החבר הכי טוב שלו? מה היא מנסה להראות? מה היא מנסה להוכיח?
ואז לפתע התכווצתי, קלואי הרבה יותר גרועה. לואי חבק אותה וקרב אותה אליו עד שלא סרר ביניהם ולו מרווח אחד קטן, הוא טמן את אפו בשערה והיא עצמה את עיניה.
"מצטער.." מלמל.
"לא נורא לו, פעם אחרת". חייך אליו זאין. "אבל כולנו יכולים להגיע מלבדו?"
כולנו הנהנו בעת ובעונה אחת.
"אז אנחנו חייבות ללכת להתארגן!" זעקה קלואי.
אנה נשמה עמוק וגלגלה את עיניה. "לא שוב.." מלמלה.
"בהצלחה". חייך אליה ליאם ורק אני שתקתי ולא יכולתי להתבונן לקלואי בעיניים.
"ג'סיקה בואי רגע.." מלמלתי ועלינו ביחד למעלה. סגרתי את הדלת מאחוריי והתיישבתי על גבי המיטה מסמן לה להתיישב לידי. "מה יש נייל?" חייכה אליי.
"לא אמרת לי שיש לך משהו להארי?" שאלי בלחש.
היא בלעה את רוקה והשפילה את מבטה. "זה היה סתם סוג של להט הרגע.. אין סיכוי שיש לי אליו באמת משהו.." מלמלתי.
"בטוחה? את לא עצובה מבפנים שהוא מתחיל עם משהי?" שאלתי וזקפתי גבה, כל כך ברור שהיא מנשקת.
"הוא אף פעם לא התחיל אתי.. אני לא הייתי מנצלת את לואי נייל!" הגנה על עצמה.
"ברור שלא, אבל אולי את רק מנסה להדחיק עכשיו את הרגשות שלך להארי..?" שאלתי בהיסוס, כג'סיקה מתחילה במעט להתרגז זה לא נגמר טוב, אבל אני לא יכול לראות גם אותה משחק ברגשות של לואי, אם והוא יגלה זאת זו התחושה הכי רעה שיש בעולם.. ואני צריך כל יום לסבול אותה, לשקר, להגיד שהכול בסדר אבל בעצם אני רק סובל מבפנים.. נטרף ומוכה בדיכאון אפוף בערפל.. רק בגלל בחורה אחת.
"נייל אל תשפוט אותי!" כעסה עליי. "אין לי כלום להארי, אני אוהבת את לואי, ושיהיה לדפוק הקטן בהצלחה עם מה שמה בסדר? לי. לא. אכפת."
"בסדר.." לחשתי. "נראה מה יהיה במסיבה…" מלמלתי.
"אם כבר מדברים על זה, הגיע הזמן שתפסיק לנשק את קלואי ולהתנהג כאילו כלום לא קורה, הגיע הזמן שתסביר לה בדרך יפה ועדינה מה אתה מרגיש אליה.." מלמלה ברוך והידידת נפש שלי חזרה.
"הלוואי שזה היה כל כך קל כמו שזה נשמע.." לחשתי אבל בדיוק קלואי נכנסה לחדר.
"אנחנו צריכות ללכת.." מלמלה והשפילה את ראשה, ודווקא עכשיו היה לי אומץ וחשק להביט לה, בעיניים המכשפות והמהפנטות הללו שמטלטלות את עולמי וגורמות לי את התחושה הכה משכרת חושים הזו..
אני אוהב אותה.

***