אחד הולך והשני בא#12
בערך בשתיים בצהריים אחותי באה לאסוף אותי. כל הדברים שלי היו כבר ארוזים באדיבותן של אדריאנה אנג'לה ודניס.
ישבתי על המזוודה שלי ברחבה שליד הכביש וכולם עמדו מסביבי וחיכו איתי שסטלה תגיע.
כשהיא הגיעה היא נפנפה לי מהחלון ויצאה לעזור לי עם המזוודות שג'ו סחב ביחד איתה.
קמתי- דן והבנות חיבקו אותי, וג'ו ובן נפרדו ממני ב "נתראה".
קפצתי על רגל אחת עד למכונית ונתלתי על הידית כדי לפתוח את הדלת של המכונית.
כשנכנסתי ראיתי שדן נאנח ומגלגל עיניים אז חייכתי אליו.
נפנפתי להם מהחלון עד שכבר לא ראיתי אותם.
הרגל שלי נרפאה מהר יותר ממה שציפיתי ויומיים לפני שכולם חזרו מהמחנה הרופא הרשה לי כבר להוריד את התחבושת.
סטלה התקשרה אלי מהעבודה ואמרה שהיא קופצת לקניון כדי לקנות כמה דברים ואז אנחנו הולכות לטוני (איפה שדן עובד) ושאני אפגוש אותה שם אז יצאתי מהבית והלכתי לכיוון הקניון.
בדרך סטלה התקשרה אליי ואמרה שהיא תאחר קצת. זה לא נורא בנתיים אני אדבר עם טוני שכבר הכיר אותי כי הייתי באה לבקר את דן בעבודה הרבה פעמים…..
נכנסתי לתוך בית הקפה והתיישבתי מול הדלפק.
"היי ג'ינילה, איך החיים?" טוני שאל אותי כשהתיישבתי
"סבבה, מה איתך?" אהבתי לדבר עם טוני הוא היה איש מבוגר עם שיער מאפיר שתמיד לבש ווסט ישן בצבע חום.
"את יודעת עובדים.." הוא גיחך "דן לא פה היום יש לו חופש…"
"אה. לא קבעתי פה עם אחותי, אז אתה יכול לסדר לי שולחן לשניים?"
"בטח, חמודה…"
בזמן שטוני ארגן לי שולחן הלכתי לשירותים.
כשחזרתי השולחן כבר היה מוכן אז התיישבתי לידו ובחנתי את התפריט.
"קוראים לך ג'יני?" פתאום קול של מישהו שאל אותי אז סובבתי את הראש למקום שממנו בקע הקול וראיתי בן שהיה פשוט משגע! היה לו מבטא בריטי והוא היה בלונדיני עם פנים פשוט מושלמות ,הוא חבש כובע שחור שממנו בצבץ פוני בלונדיני.
"אה… כן…" אמרתי אחרי שנייה
הוא חייך והושיט לי את הטלפון שלי "מצאתי את זה בשירותים"
כנראה הוא נפל לי כי שמתי אותו בכיס…
"אה…תודה. איזה מזל שמצאת אותו."
הוא הושיט לי את היד ללחיצה ואמר במבטא המעלף שלו"קוראים לי כריס"
לחצתי לו את היד ואמרתי "ג'יני, אבל אתה כבר יודע… אה… אני יכולה להזמין לך משהו כאות תודה או משהו…?" הצעתי לו כי לא היה לי נעים – הוא עדיין עמד שם, אז הוא בטח רצה משהו בתמורה
"אה… את יכולה להסכים לבוא איתי לסרט מתישהו." הוא אמר וחייך
אה… לכאן הוא חותר
"יש לי חבר" אמרתי לו וחייכתי
"המממ… טוב אז אני מניח שנתראה מתישהו"
הנהנתי והוא הלך. בחיים אף אחד לא הזמין אותי לצאת איתו סתם ככה במסעדה.
טוני ניגש אלי ושאל "את רוצה להזמין ג'יני"
"עוד לא אני מחכה לאחותי"עניתי לו
הוא חייך אלי ושאל "מה אז סופסוף את ודן ביחד?"
טוני תמיד ידע מה קורה בעיר בין אנשים והוא תמיד היה סוג של מרכל איתנו על דברים. אני חושבת שהוא התחיל להיות כזה מעורב כי הוא כל הזמן מעביד ילדים במקום מבוגרים.
"איך ידעת שזה דן?" שאלתי מופתעת
"תמיד ידעתי שיש לו משהו אלייך"
הוא גיחך והלך.
סופסוף סטלה הגיעה ,היא החזיקה מלא שקיות ושמה אותם מתחת לשולחן.
אחרי שהזמננו היא אמרה "יש לי משהו חשוב להגיד לך" היא חייכה חיוך ענק והרימה את יד שמאל שלה מול הפנים שלי, על אחת האצבעות ש שלה הייתה טבעת עם יהלום קטן.
"אני מתחתנת!” היא צעקה בהתלהבות
כמעת נחנקתי מהמים שבדיוק שתיתי ואמרתי "את מתחתנת עם טיילור?" ניסיתי להיראות מתלהבת כדי לא לפגוע בה
"כן! הוא הציע לי היום בבוקר" היא נראתה מאוד מתלהבת
"מזל טוב" אמרתי לה
"את רוצה להיות השושבינה שלי?"
זה הפתיע אותי…
"את רוצה שאני אהיה השושבינה שלך?"שאלתי
"כן ברור" היא ענתה וחייכה אליי
"מתי החתונה?” שאלתי
"עוד חודש" היא ממש ממש התלהבה ואז הוסיפה "אנחנו מתחתנים באיטליה!"
"מה? למה?" שאלתי מופתעת
"כי הרי את יודעת שהרי המשפחה של טיילור גרה באיטליה"היא הסבירה
היה לי ממש קשה לשמוח בשבילה כי אני באמת קיוויתי שמתישהו אני אפטר מהטמבל הזה טיילור…
"אז כמה זמן אנחנו צריכות לנסוע לפני? בשביל כל הסידורים וזה..?”
"הטיסה שלנו עוד שבועיים"אמרה ואז הוסיפה
"אה כן יש לי חדשות משמחות בשבילך! את יכולה לקחת חברה"
"מה? איך?" שאלתי מופתעת
"משהו מהבנק, ויש לנו כרטיס אקסטרה"
"יש!"
חיכיתי לכולם בבית ספר, האוטובוס היה אמור להגיע בסביבות שבע וגם כל ההורים היו שם.
בסופו של דבר הוא הגיע וחנה לאט בחניה של בית ספר.
הילדים נראו ממש עייפים ואז ראיתי את דן יוצא מהאוטובוס. הוא גם היה נראה עייף והשיער שלו היה קצת סטור.
הוא ראה אותי ומיד נמחק לו כל שמץ של עייפות מהפנים ובמקומה הופיע חיוך.
הוא נדחף בין האנשים עד אליי וחיבק אותי.
"התגעגעתי אלייך" הוא לחש לי באוזן בזמן שחיבק אותי.
"אתה הולך ברגל" שאלתי כשהוא הוציא את המזוודה שלו מהאוטובוס
"כן, את באה איתי?" הוא שאל
הנהנתי והתחלנו ללכת.
היינו כבר כמעט ליד הבית שלו ואז נזכרתי "אוי, תקשיב שנייה" לא אמרתי את זה בקול מתלהב מידי, האמת שהוא נשמע יותר בכיוון של מודאג
הוא נעצר ושאל "קרה משהו?"
"לא… אה… אתה רוצה לנסוע איתי לאיטליה?"
"אה…מה?" הוא גמגם
"עוד שבועיים , אתה רוצה?"
"כן אבל ג'יני אין לי…"
"הו לא לא לא… אתה לא צריך לקנות כרטיס, יש לנו כרטיס אחד מיותר….."
הסתכלתי עליו בשאלה ואז הוא חייך ואמר "בטח!"
הוא הרים אותי בחיבוק וסובב אותי באוויר בזמן שצחקתי.
"טוב, אז נתראה מחר." אמרתי לו והלכתי
ישבתי ליד השולחן במטבח ואז סטלה נכנסה.
"מצאתי מישהו שיבוא איתנו" אמרתי לה והורדתי את המבט חזרה את קערת המרק שלי.
"יופי, מי?" היא שאלה
"דן" אמרתי לה
"חשבתי שתזמיני את אדריאנה או משהו…" היא אמרה
"מה זה משנה?"שאלתי בפיזור נפש
"לא יודעת היא חברה טובה שלך…"
אוי שיט שכחתי לומר לה שדן ואני ביחד.
"דן חבר שלי." אמרתי לה מהר
"כן אבל אדריאנה חברה יותר טובה שלך לא?"
"לא, התכוונתי דן חבר חבר שלי" הסברתי לה והסמקתי
"אוו…סופסוף כבר חשבתי שזה בחיים לא יקרה" היא צחקה
"למה את מתכוונת?"
"טוב, מהתחלה ראיתי שהוא דלוק עלייך"
"לא, הוא לא היה…" אמרתי לה
"כן הוא כן, היית צריכה לראות איך הוא הסתכל עלייך" היא אמרה ויצאה מהחדר.
הוא לא היה מהתחלה, זאת אומרת לא ייתכן שמהרגע שנכנסתי לבית הקפה הוא… טוב, אני פשוט אשאל אותו כשהוא יבוא אליי אחר כך.
דן נכנס ל"מחסן" והתיישב לידי על הספה.
"היי" אמרתי לו והמשכתי לראות טלוויזיה
"מה את רואה?" הוא שאל וחיבק אותי
"הממ…" ריחפתי, לא הייתי בכלל מרוכזרת רק חשבתי על מה שטוני וסטלה אמרו לי "אני צריכה לשאול אותך משהו."
"כל מה שאת רוצה." הוא אמר והידק את החיבוק שלו
לא ידעתי איך לשאול אותו מה שרציתי לשאול.
"אםם… אל תכעס אבל. טוב?"
"אני לא אכעס עלייך אף פעם." הוא הבטיח
"המ.. מ..מתי אתה התחלת אה… אתה יודע…."
הוא הסתכל עלי מודאג ושאל מה "מה?"
"אתה יודע… נו…אה.. כאילו.. לחבב…"
"אותך?" הוא סיים את המשפט המקוטע שלי וחייך. הנהנתי והוא אמר "מהרגע שנכנסת לבית הקפה רציתי לדבר איתך, בזה אני בטוח…"
כולם צדקו…. רק אני איכשהו לא ראיתי את זה
"זה משנה?" הוא שאל כשהוא ראה שאני לא עונה.
סובבתי את הראש לשלילה והוא נישק אותי.
"יכול להיות שאני אבלה הרבה זמן במדידות אז אתה תוכל להסתדר בלעדי כמה זמן כשנהיה באיטליה?"
"מה? איזה מדידות?"
"אוי, שכחתי להגיד לך, אחותי מתחתנת בגלל זה אנחנו נוסעים…."
"וואו מזל טוב.." הוא אמר
"אה." משכתי כתפיים
"את לא שמחה בשבילה?"
"כן…רק חבל שזה עם טילור המעצבן הזה…"
הוא צחק
"מחר חוזרים לבית ספר…" אמרתי לו ונאנחתי
"מה את לא מתגעגעת למר ג'ונסון?" הוא שאל וצחקנו
התעוררתי בבוקר והתארגנתי לבית ספר. דן חיכה לי ליד הבית שלו כדי שנלך ביחד.
"בוקר טוב." הוא בירך אותי
"בוקר מצוין" אמרתי בהתלהבות מזויפת והוא חייך
"שמעתי שיש ילד חדש בכיתה שלך"
"באמת?" שאלתי לא בהתעניינות גדולה מידי
"כן, הוא ילמד איתנו מתמטיקה אז נראה אותו כבר בשעה הראשונה."
"וייי…" עניתי לו.
נכנסנו לכיתה והתיישבתי ליד אדריאנה שנראתה זועפת מהרגיל.
"היי" אמרתי לה
"היי" היא אמרה לי בקול כועס.
"הכל בסדר?" שאלתי אותה
"כן, למה שלא יהיה?!" היא שאלה באותו טון מעוצבן
"סתם, חשבתי…" וואו לא צריך להתעצבן… מה כבר אמרתי?
המורה נכנסה לכיתה ואמרה "היום יש לנו תלמיד חדש"
לא הייתי מרוכזת יותר מידי, קישקשתי צורות על המחברת שלי ואז שמעתי את אדריאנה לוחשת "וואו…" הרמתי את המבט וראיתי את כריס עובר לידי, הוא קרץ אלי והתיישב ליד ילד שקוראים לי קווין.
אחרי השיעור עמדתי ליד הלוקר שלי במסדרון והכנסתי את הספרים.
"היי" זה היה כריס
"היי" חייכתי אליו והוא אמר "לאידעתי שאת לומדת פה."
"גם אני לא ידעתי שאתה לומד פה" אמרתי
"כן עברתי עם המשפחה שלי מאנגליה" הוא אמר
כן שומעים… לפי המבטא המעלף שלך… חשבתי
"את בטוחה לגבי הסרט?" הוא שאל וחייך
"אמרתי לך יש לי חבר" אמרתי לו שוב
"איך קוראים לו?"
"דן, הוא לומד איתנו מתמטיקה."
"זה הזה שענה על השאלה הזאת בגיאומטריה?"
משכתי כתפיים, האמת לא שמתי לב בכלל שדן ענה על שאלה כי רוב הזמן אני ממש לא מרוכזת בשיעורי מתמטיקה.
"יש לו שיער חום ועניים ירוקות" אמרתי כי לא סיפקתי לו תשובה על השאלה הקודמת.
"הממ…" הוא חייך
"מה?"
"הוא פשוט נראה קצת…"
"מה?" שאלתי בחשד
"לא הטיפוס שלך." הוא סיים את המשפט
"איך אתה יכול לדעת? אתה לא מכיר אותי בכלל." אמרתי לו מופתעת מהתשובה
"כן נכון, אבל אפשר לזהות טעם של אנשים על פי מראה והתנהגות וכאלה והוא פשוט לא נראה מתאים לך."
הרמתי אליו גבות ושאלתי "אז מי כן מתאים לי לפי השיקול שלך?"
הוא חייך ואמר "אני"
נאנחתי ואז בדיוק דן ניגש אליי "היי מה קורה?" הוא שאל
"לא הרבה" עניתי
"אתה הילד החדש?" דן שאל את כריס והוא הינהן.
"כריס" הוא אמר
"דן" הוא הושיט לו יד וכריס לחץ אותה ואמר "טוב נתראה אחר כך ג'יני."
והלך.
אחרי שסגרתי את הלוקר שלי דן שאל אותי בדרך לקפיטריה "את מכירה אותו?"
"נפגשנו אצל טוני, הוא מצא את הטלפון שלי."
"אה"
לא סיפרתי לו על זה שהוא הזמין אותי לצאת איתו. זה לא באמת משנה….
תגובות (2)
למה?סיפור מדהים
אם את לא רוצה להמשיך לפחות תסימי אותו כמו שצריך עוד שני פרקים זה מעצבן שלא מסיימים סיפור!פליז…
תמשיכי!!!!!