ללא נישואין

ללא נישואין

אני חיה רחוק, רחוק מאוד. מולדתי הוא המדבר שהאל בירך אותו והוציא מתחת לחולותיו את שפע הנפט השחור. יתכן מאוד שסיפורי אינו מעניין אתכם ואולי אינכם מבינים אותו. אתם רגילים לראות אותנו רק כשאתם עוברים במהירות במכוניות-הפאר שלכם. אינכם שומעים דבר מלבד הצליל של מטבעות הזהב שאתם מפיקים מחולות מולדתי. אינכם רואים את הדמעות הממלאות את עינינו ואינכם שומעים את זעקות הכאב שבלבנו. למרות זאת אני מבקשת שתשמעו את סיפורי כדי שתרגישו מעט מהעינוי ומהסבל שאנו עוברים. עינוי המיוחד לנו, אנשי המדבר. אין סיכוי שאחת מבנותיכם יקלעו למצב בו אנו נמצאים.

האם שמעתם אי-פעם על קבוצת אנשים המכונים " בני-חצ'יר?"
בטח שלא שמעתם!
בני-חצ'יר הם קבוצת אנשים שאין להם שורשים.
אין להם שם משפחה או שם של סב שיכולים להתפאר בו.
לדוגמה: אם ערבי ישא בחורה תורכית, או בחורה ערביה תינשא לבחור הודי, והם יולידו ילדים, אז הילדים יהיו "בני-חצ'יר".
מצבם של סוג זה של ילודים יהיה נחות,
לא יורשו לבוא בקהל בני-השבט,
יהיו פסולי-חיתון ויורשה להם להינשא רק בינם לבין עצמם.
אצלכם אם ייולד ילד שלא במסגרת הנישואין, או ילד שלא ידע מי היה אביו הוא ייקרא אצלכם "ממזר" והיחס אליו יהיה בהתאם לכך. אנשים מהוגנים יתרחקו ממנו ולא ירשו לבניהם או לבנותיהם להתחבר אליו. היא יהיה מנודה ועזוב.

אצלנו, אין זה מספיק שלא ידע מי היה אביו.
עליו לדעת גם מי היה סבו ומי היה סב סבו, עד שיגיעו לשורשי שורשיו.
אם יתברר כי היה ספק בשורשיו גם מלפני עשר דורות,
גורלו יהיה הנידוי והדחייה. היחס אליו יהיה כיחס אל בני-חצ'יר.
אם היה זה גבר, אז אסור לו להינשא לבנות המשפחות ההגונות ואם זו היתה בחורה, אז גם לה אסור להינשא לבני-המשפחות שיש להם שורשים ידועים ומכובדים. יהיו פסולי-חיתון ומשוללי זכיות.
גורלם של אלה שלא יפעלו בהתאם לכך יהי מות.
הבן או הבת ירצחו על ידי הוריהם או על ידי בני-שבטם
וזאת כדי למחוק את הקלון, החרפה והכלימה מבני השבט.
יתכן כי תחילתה של קהילת-בני-חצ'יר היתה לפני אלפי שנים כשחיילי ערב כבשו ארצות זרות וחזרו בליות בנות זוג מעמים זרים. בני השבט שהקפידו על טוהר הגזע ורצו להתגונן מהתבוללות עם העמים האחרים, הנהיגו את המנהג של בידוד ונידוי בני אותן נשים זרות. הם החרימו אותם והדביקו אות-קין על מצחם. נידו אותם ואסרו עליהם לבוא במגע על יתר בני השבט. מעמדם היה נחות ובזוי וכל אדם מהוגן הקפיד להתרחק מחברתם.
האם אתם מופתעים כשאתם קוראים עובדות אלה?
לא, אל תתפלאו!!

אינכם מכירים את מולדתי ואינכם מכירים את מנהגי בני המדבר.
אני בחורה צעירה בנות בני-חצ'יר.
כשהייתי ילדה קטנה לא ידעתי בדיוק מה הפירוש של להיות ילדה השייכת לבני-חצ'יר. חייתי חיים רגילים כמו יתר הילדים בשבט ואולי הייתי במעמד חברתי וכלכלי טוב יותר. הפרנסה של משפחתי היתה בשפע. אבי היה סוחר עתיר נכסים. היו לנו שלוש מכוניות פאר. גרנו בארמון גדול שמסביבו גנים פורחים. בארמון שלנו היה הכל, אפילו אולם להקרנת סרטים ובריכת-שחיה. העסקנו משרתים ומשרתות. לבשנו רק בגדי חמודות שנקנו ממיטב בתי-האופנה ברחבי העולם.
רגשותיי היו דומות לרגשות כל הבנות בשבט. אהבתי את הורי, אהבתי את משפחתי ואת חברותי. אהבתי את העניים ותרמתי הרבה כדי להקל על מצוקתם. לבי היה מלא אהבה. הייתי מאושרת ושמחה.
יותר מכך: הורי הקפידו על חינוכי במוסדות-החינוך הפרטיים היוקרתיים ביותר. הייתי מלומדת ובעלת השכלה גבוהה. אהבתי ללמוד ולקרא המון. לא היה בחיי דבר שיפריד ביני לבין יתר הבנות המשתייכות למשפחות האצילות ביותר. עליתי עליהם בהשכלתי ובהתנהגותי. הייתי יפה ומושכת שבחורים טובים ומיוחסים התרוצצו סביב ובקשו את קרבתי.
עד שפגשתי אותו!!
הייתי בביקור אצל משפחתו יחד עם אמי. נכנס בחור צעיר כבן עשרים, עיניו הגדולות והשחורות הביטו אלי במבט שהביע את רגשותיו כלפי יופיי, עור גופו השחור והשזוף , קומתו הגבוהה, פניו העגולים אפו הקטן ושפתיו החושניות, דיבורו הרך והעדין, חיוכו המקסים, כל אבר מאבריו היה כליל השלמות. בחור שכל בחורה היתה מייחלת לעצמה שיהיה לה לבעל.
כיסיתי את פני בשתי ידי, איני יודעת למה, יתכן ורציתי להניחם על לבי כדי לכסות את פעימותיו העזות כשראיתי כי עיניו אינן מפסיקות מלהביט אלי בעיון רב, כל מבט שלו הרעיד את גופי ואת כל אבריי. אמו אמרה: תכירו, זה הבן שלי". אמי קמה ללחוץ את ידיו ואני עשיתי כמוה. ידיו לחצו את ידי בחום ובכוח. מגע ידו היה נעים והמשכנו ללחוץ את הידיים למספר דקות כאילו לא רצינו לעזוב. רצינו שהלחיצה הזו תמשך ללא סוף.
לאחר מכן עזב את ידי!
חזרתי הביתה ואני חולמת עליו!
באה אחת החברות שלי ומסרה לי כי הוא רוצה לפגוש אותי וכי הוא מאוהב בי. סירבתי לפגוש בו. הסתפקתי בחלומות עליו. שלח לי מכתב מלא במלות אהבה והערצה. מכתב שכולו אהבה. עניתי לו במכתב אהבה דומה. קשר המכתבים המשיך. מכתב אחר מכתב. הבענו את אהבתנו ואת חלומותינו. הרגשתי כמרחפת בעננים וחלמתי על היום בו יבקש את ידי ויהיה לי לבעל. לא יכולתי להשאיר את סוד אהבתי בלבי. הייתי מוכרחה לשתף אחרים בסוד האהבה. פניתי לאמי וגליתי לה את סוד אהבתי.
אימא נבהלה, הרוגז פרץ מתוך עיניה וצעקה עלי בקול רם:
"עזבי אותו! עזבי את המחשבות עליו".
שאלתי בפליאה: "מדוע?"
ענתה: "הוא לא בשבילך!".
שאלתי: "למה?".
ענתה: "הוא לא ינשיא לך!"
שאלתי: ,מדוע?"
אימא הביטה אלי במבט של חרדה וייאוש ואמרה לי:
"הם לא יינשאו לבת מבנות חצ'יר".
נאלמתי והייתי משותקת. העובדות המצערות התגלו בפתאומיות בפני:

פתאום גליתי כי אונו נחותים מיתר בני השבט.
פתאום גליתי כיצד חברותי מתייחסים אלי בעליונות.
פתאום גליתי כיצד אבי, למרות עושרו מתחנף לאנשי-השבט הפשוטים.
פתאום גליתי כיצד אמי מחלקת כבוד לכל משפחה מהמשפחות המיוחסות.
פתאום גליתי כי אני בת מבנות חצ'יר וכי אני נחותה מיתר הבנות.
אך סירבתי להרים ידיים. האמנתי שהאהבה חזקה יותר מכל האיסורים ומכל המנהגים שהפלו אותנו לרעה על לא עוול בכפינו.

הלכתי לפגוש אותו!
שלח לי במכתב בו פירט לי כיצד תתבצע הפגישה: "
עליך לנסוע במכוניתך לבית של אחת המשרתות שלכם,
להיכנס לבית ולצאת מהדלת האחורית
ואז לעלות על מכונית אחרת שהעמדתי לרשותך.
המכונית תוביל אותך אל אחד מבתי המשרתים שלי.
שם אחכה לך".
ופגשתי אותו!
חיבק אותי אל חזו כדי שאשמע את דפיקות לבו. שפתיו נצמדו לשפתי בנשיקות לוהטות. הוא גילה לי את אהבתו ואת ערגתו אלי וסיפר לי כי כל לילותיו הוא חולם עלי וכי לאהבתו אין סוף וכי היא מוכן לעשות את הכל בשבילי.
שאלתי: "האם תינשא לי?"
ענה : "הלוואי ויכולתי לעשות זאת !"
אמרתי: "מי ימנע ממך מהנשא לי?"
ענה : "הם ירצחו אותי ואותך".
עניתי: "זה טוב יותר. האהבה תוכל לסבול גם רצח".
לא ענה לי.
חזרתי הביתה וכולי נסערת. בסערת הרוחות שלי דמיינתי שאני יכולה להכריח אתו להינשא לי, לא רק כי אני אוהבת אותו כי אם כדי למחוק את אות-קין, את הקלון ואת החרפה שדבקו בכל משפחתי ובכל בני-חצ'יר. למחוק את המושג "בני-חצ'יר".
המשכתי לפגוש בו פעמים רבות בבית משרתו. אהבתנו היתה עזה. אהבת-נפש. לא הרשינו לעצמנו לעבור את גבול המותר. לא היה בינינו מגע פיזי של ממש. לא ידעתי אותו ולא ידע אותי פיזית. הוא תמיד היה מיואש ושלל את האפשרות שירשו לו להינשא לי. פעם לא יכולתי להתאפק וצעקתי עליו:
"האם אני פחותת-ערך מיתר בנות השבט?"
"את הרבה יותר טובה מהן". אמר בכנות.
"נשק אותי! האם נשיקותיי פחות מתוקות מנשיקות יתר הבנות?" אמרתי בכעס.
"נשיקותיך הרבה יותר מתוקות". אמר.
"אם כן, מדוע אינך מבקש את ידי. מדוע אינך רוצה בי באשתך?". שאלתי.
"כי מאות השנים עומדות ביני לבינך ואינן מרשות לנו להתאחד". ענה לי בצער. אמי היתה מודעת לסערה המתחוללת בלבי. היתה מודעת לרוגז הרב ולשנאה העזה לכל בני השבט ולכל העולם שהתחלתי לפתח. רגזתי על כל העולם. רגזתי על הוריי כיוון שלא התקוממו נגד החוקים והמנהגים שהפלו אותם לרעה. השנאה היתה עזה. הרוגז היה עצום. אך איש לא יכול היה להרוס את אותם איסורים ואותו נידוי שהיה מנת חלקנו.

הוריי שדכו לי בחור מבני-חצ'יר ונישאתי לו. אהובי לא הביע התנגדות. הוא נסע לחוץ-לארץ כדי לשכוח אותי. החלטתי כי לא אביא ילד לעולם. לא רציתי שילדי יסבול כמוני. לא רציתי להביאו לעולם כדי להיות עוד אחד מבני-חצ'יר האומללים והנחותים. סבלתי את נוכחותו של בעלי ואת התפרציותיו כשהוא לא הצליח לשכנע אותי להביא ילד לעולם. היה מיואש ונאלץ לגרש אותי ונישא שנית לאחת מבנות בני-חצ'יר.
חזרתי להיות חופשית ופנויה.
חזרתי אל אהוב נפשי
חזרתי לפגוש בו בבית משרתו.
הוא עדיין אוהב אותי
הוא עדיין חושק בגופי
אהבתנו לא היתה תמימה
כפי שהיתה בהתחלה.
חשקתי בו
ונהנינו מתאוות-הבשרים
ומהאהבה הגנובה.
אבי ידע,
אמי ידעה,
הוריו ידעו,
וכולם שתקו.
לכולם היה נוח שהיחסים בינינו יהיו ללא נישואין מחייבים.
אהובי נפשי אינו יכול להגיש לי יותר מכך.
אני לא עבד כדי שיכול לקנות אותי
ולא משוחררת כדי שישניא אוותי לאישה
אני כותבת את סיפורי.
אולי לאחר מכן אאבד את עצמי לדעת
הסופר המהולל "אלמערי". שנשאר רווק עד ליום מותו כיוון שלא רצה להוליד ילדים שיהיו מאומללים אמר:
"אבי, שהביאני לעולם גרם לייסורי ואני לא גרמתי לייסורי אף אחד."
כך אני מרגישה!!
אבי היה אשם שהביא אותי לעולם אכזר זה
ואני לא גרמתי עוול לילד נוסף