שיר חסר שם…

אני לא עומדת לתת להם לשבור אותי
אני לא עומדת להניח להם לדרוך עלי
אני לא עומדת לתת להם להפוך אותי לבדיחה
אני לא עומדת לתת להם לצחוק עלי,
אבל יותר מכל, אני לא יכולה לברוח.

אני צריכה כל יום לעטות את החיוך המזוייף,
להעמיד פנים שלא שמעתי אותם צוחקים
שלא ראיתי את החיוכים
אני אמורה לדבר כרגיל עם אלו שריסקו אותי לרסיסים
אני אמורה לצחוק עם אלו שמדי יום הורסים לי את החיים.

למדתי מהם דברים רבים,
אותם אעדיף לשכוח.
למדתי על בשרי מהי שנאה
ומהו כעס אמיתי
למדתי מהו פחד
ולמדתי מהו חוסר ביטחון עצמי

עכשיו אני אחרי זה
עכשיו אני יותר חזקה
עכשיו כל מה שאיבדתי חוזר אלי
עכשיו אני יודעת איך להתמודד עם העולם
אבל עכשיו, אחרי שכל זה מאחורי
רק עכשיו אני מבינה כמה סבלתי
עכשיו אני יודעת שקיים טוב יותר
עכשיו אני יודעת שמחה שלמה מהי

ככה חשבתי עד היום
ניסיתי לשכוח את העבר אך נשארתי עמוק בפנהים אותה ילדה,
קטנה ומפוחדת
בודדה ותמימה

והיום כשכולם התנהגו כמו בימי העבר
חזרתי לזמזם לעצמי בראשי את אותך שורות
אני לא עומדת לתת להם לשבור אותי
אני לא עומדת להניח להם לדרוך עלי
אני לא עומדת לתת להם להפוך אותי לבדיחה
אני לא עומדת לתת להם לצחוק עלי,

אני מניחה שזה יעבור
אני מניחה שמחר יהיה טוב יותר
אבל עכשיו לא טוב לי
עכשיו זה לא עבר
ואני לא זקוקה לניחומים
ורחמים לא יתקבלו בברכה

למרות שאני יודעת שמחר אחזור להיות אני
מחר אהיה אותה נערה שמחה
מחר אהיה שוב אני
מאחר שלבדי למדתי את החשוב מכל
לבדי למדתי לסלוח