give your heart a break ~פרק 6~ ♥

השפתיים שלנו נעו בקצב אחיד ואיטי כאילו נועדו אחת לשנייה. הבטן שלי התמלאה בתחושות שלא הרגשתי קודם.
היד הגדולה שלו מחזיקה את ראשי שלא יאבד שליטה. אני מרגישה את השפתיים שלו מתעקלות לחיוך קטן. הנשימות החמימות שלו מתפזרות על כל הפנים שלי.
אני לא רוצה שהרגע הזה ייעצר לעולם.
"אני מבקש את הארבעים פאונד שלי בבקשה," קולו של לואי מאחורינו גרם לי להתנתק מהארי בבהלה.
הסתובבתי במהירות וראיתי את כולם עומדים מאחורינו וצוחקים. אני והארי הבטנו אחד בשני מסמיקים ומיד התרחקתי ממנו. זה היה כל כך מביך.
"אפשר לסכם את מה שקרה כאן כ-דיי מדהים. לא?" אנג'ל צחקה.
"אנג'ל!" קראתי לה בתקווה שתהיה בצד שלי ותגיד לכולם ללכת כדי שנוכל להיות עוד קצת לבד.
"מה?" היא שאלה בטון תמים ומזויף. פלטתי אנחה כבדה וגלגלתי את עיניי. סימנתי לה עם העיניים ללכת. "תרגישו בנוח, אתם ממש יכולים להמשיך. לנו אין בעיה עם זה, נכון?" היא שאלה והביטה בבנים כדי לקבל אישור והם הנהנו.
"פשוט זה לא הוגן שרק לכם יהיה מקום יפה ונוח לשבת בו." לואי אמר והתיישב ביני לבין הארי.
הארי נעץ בו את המרפק שלו ולואי זז במקומו.
"תראי מי כאן," הפנתי את תשומת ליבה של אנג'ל אל אביה ואמנדה שהלכו בשביל.
"אנחנו תכף באות," אנג'ל אמרה והתקדמנו לכיוונן.

~נקודת מבט אנג'ל מלינסון~
התקדמנו לכיוון אביה ואמנדה. כשהן היו בטווח הראייה שלנו נופפנו להן לשלום.
"היי! מה אתן עושות כאן?"
"היינו אצל ג'רמי. הוא היה צריך ללכת לפיזיותרפיה אז חשבנו לקפוץ לבית קפה כאן בפארק לפני שנחזור הביתה." אמנדה אמרה וחיזקה את האחיזה שלה בתיק הצד.
"ומה אתכן? מה אתן עושות כאן? לא הפסקתן להגיע לכאן מאז החטיבה בערך?" אביה שאלה וצמצמה את עיניה אל עבר איפה שישבנו עם הבנים מבינה שהתשובה נמצאת שם. "מי אלו? הם בגילכן?"
"הם מהשכבה שלנו," אמרתי וראינו אותם קמים ממקומם, מתקרבים אלינו. "תלמידים חדשים." השלמתי את המשפט.
"לא סתם תלמידים חדשים! הם וואן דיירקשן!" סם לחשה עם חיוך טיפשי על פניה.
"ואתן בטוב לבכן החלטתן להכיר לבנים המסכנים את העיר. כמה נחמד מצידכן." אביה אמרה בקול תמים מזויף וגלגלה את עיניה.
"הם גם נראים טוב רק במקרה." אמנדה צחקקה.
"אל תדברו שטויות. זה הם הציעו," אמרתי והן הביטו בנו במבט מזלזל.
"תכירו- אמנדה ,אביה. "סם הציגה אותן בפני הבנים כשהם כבר נעמדו על ידנו.
"הנייד של מישהו מצלצל. נדמה לי שזה מגיע ממך." ליאם אמר והצביע על הכיס שלי. זה באמת היה ממני.
"סליחה שנייה." אמרתי והתרחקתי מהם מעט.
הבטתי במסך בפליאה. זאת הייתה אלכס. למה שתתקשר אליי?
"היי, אלכס." קולי מופתע מהשיחה שקיבלתי.
"אנג'ל, איפה את?" היא שאלה. הקול שלה היה חנוק.
"אממ אני.. אני על יד בית הספר. הכל בסדר אלכס?" שאלתי, מנסה להבין את פשר ההתנשפויות שלה בשיחה.
"אנג'ל, את לא תאמיני," היא אמרה בקול רועד. "זה תום. ה.. הוא התעורר."
–
~נקודת מבט לואי טומלינסון~
זאין הלך יחד עם אנג'ל.
ניסיתי להבין קצת מההתנהגות שלו מה קורה לו.
זאין באופי שלו הרבה יותר סגור, משתדל שלא ליצור קשרים מיותרים עם אנשים, במיוחד לא עם בנות שהוא פוגש לאחרונה.
העברתי את מבטי אל סם. היא עמדה ודיברה עם אביה ואמנדה.
במחשבה שנייה אני יכול להבין בדיוק מה קורה לו.
יש להן קסם לבנות האלו. יש להן משהו מיוחד שלא הצלחתי לקלוט מהבנות האחרות בבית הספר. משהו פשוט יותר. הן אפילו לא מודעות לזה.
מהדרך שאני ונייל עשינו עם אנג'ל אני מבין את זה. היא כל כך שונה משאר הבנות שיצא לנו להיות בחברתן. זה שהן לא מתרגשות מאיתנו וממי שאנחנו זה גורם לנו לרצות להיות איתן יותר.
העברתי את מבטי אל נייל שנראה עסוק במחשבה שלו. אני יודע שאנג'ל מעניינת אותו. אני בטוח.
כדאי שלפני שזאין מעביר הילוך שידע את כל התמונה.
אני מנסה כל הזמן להבין בנות כאלו מהסוג שיש להן קסם והן לא מודעות אליו. הן יכולות להפיל בנים לרגליהן רק מתוך תמימות.
"טוב, קצת מתחיל להחשיך," אמנדה פנתה אל אביה תוך כדי שתלשה עלה, פירקה אותו לגורמים קטנים וזרקה. כך שוב ושוב לכל עלה.
"כן, גם מתחיל להיות קצת קר." סם אמרה ושפשפה את כף ידה על זרועה על מנת להתחמם.
"כן, גם אני די מיציתי את הפארק הזה." נייל אמר.
"אני רעב." ליאם הוסיף.
"טוב, אז נראה לי שאנחנו נחתוך לקניון. רוצה לבוא?" אביה שאלה את סם ואמנדה התקרבה אליה.
"אי פעם סירבתי לקניות?" היא אמרה וזינקה מהספסל. "רוצים לבוא גם?" היא הציעה.
"לא נראה לי.." אמרתי בהיסוס.
"אני מזכיר שאני רעב." ליאם אמר שוב.
"זה לא שיש לנו משהו יותר טוב לעשות בבית. לא?" הארי משך בכתפיו תוך כדי שקם יחד עם נייל.
"איזה כיף!" סם קראה בהתרגשות.
"אז אני מניח שאנחנו הולכים." נאנחתי בייאוש והרמתי את עצמי בעייפות ממקומי.
ליאם הלך לפני כולנו והיה בשיחה. נדמה לי שעם זאין.
הארי ונייל מתחקרים בדרכם את אביה ואמנדה. סם צוחקת מהם מהצד ואני מקשיב.
יש רגעים שאני אוהב להיות בנקודה הזו ולהתבונן באנשים, להבין אותם.
לפי שפת הגוף, צורת הדיבור וכו'.
מיקדתי את מבטי באביה. משהו בה סקרן אותי. לא הצלחתי כל כך לקרוא את האופי שלה ולהבין עליה דברים. מדיי פעם הגניבה מבט אליי תוך כדי שצחקה. מעין מבט כזה שמוודא שאני בסדר, שאני בעניינים.
מסתבר שאמנדה ואביה גדולות מליאם וממני בקושי בשנה. אמנדה היא בת דודה של סם והן גרות כולן יחד באותה דירה.
"לואי," אביה עצרה אותי מהמחשבות שלי. ניערתי את מבטי והבטתי בה. "תצטרף אלינו," היא נעצרה וחיכתה לי עד שאצמצם את הפערים בינינו.
נייל נעמד לידי.
"הרבה זמן לא נתקלנו בחבורה איכותית כזאת של בנות." הוא אמר בשקט והצביע עם עיניו עליהן. "תמיד כל מפגש שלנו עם בנות היה או צרחות או ניצול. הרבה זמן לא הרגשתי כזה בנוח ליד אנשים."
"הן באמת משהו מיוחד." מלמלתי. "אני קלטתי אותך בחור צעיר." חייכתי אליו בהתגרות.
"קלטת שמה?" הוא ניסה להעמיד פנים שהוא לא מבין על מה אני מדבר.
"אנג'ל," טפחתי לו על השכם והוא ניער את ידי במהירות מעל גבו.
"אתה קצת מגזים אחי," הוא אמר במבוכה. "אני מכיר אותה בקושי יום."
"לא צריך שנה בשביל להידלק על מישהי. מספיק מפגש קטנטן שיעשה את מה שצריך." נעצתי בו מרפק בצלעות. "תקשיב לי, תפוס את זה. אם לא זה יברח לך." נעצרנו בכניסה לקניון.
"אני מניחה שלא תרצו להיסחב איתנו בחנויות. אני מציעה שתלכו לאכול וניפגש ליד המזרקה עוד שעה."אמנדה אמרה. "אם נסיים לפני נגיע אליכם."
"אני אוהב את ההצעה הזו." אמרתי בחיוך והתקדמנו אל תוך הקניון.

~נקודת מבט אביה ג'ונס~
"אני צריכה קצת הסברים." אמנדה אמרה תוך כדי שחיפשה בגדים בין הקולבים. "למה שהם ירצו להסתובב עם פשוטות עם כמונו?" היא אמרה בחצי זלזול חצי תהייה אמיתית תוך כדי ששלפה חולצה מהמתלה והתבוננה בה.
"אני לא בדיוק יודעת. אני מאמינה שזו פשוט הפעם הראשונה שהם הגיעו למקום שבו הם פשוט תלמידים רגילים. הם מצליחים להרגיש חופשי איתנו." סם אמרה. "ובינינו- הן הבנות הכי נורמליות שיש להם בבית הספר." אמרתי. אמנדה משכה בכתפיה.
"בתקופה שלנו היו בנות נורמליות לאן כולן נעלמו?"
"בתקופה שלך. אפשר לחשוב. לפני שנייה סיימת תיכון." סם דחפה אותה קלות וגיחכה. "ואת אביה, בכלל אין לך זכות לדבר בסה"כ קפצת כיתה."
"מה דעתכן על החולצה הזו?" היא שאלה, מעבירה נושא.
"יש לך כבר קרוב למאתיים בסגנון הזה. כמה עוד אפשר?" אמרתי. היא הביטה בי באכזבה והחזירה אותה למקום.
"לא יזיק לך באמת לשנות קצת את המלתחה שלך." אמנדה התערבה.
"אולי את צודקת." סם אמרה "במיוחד עכשיו." היא מלמלה.
"אמרת במיוחד עכשיו?" אמנדה ניסתה לסחוט את המידע מסם.
"תספרי לנו סם. את מי סימנת?" אמרתי וחייכתי אליה בחיוך מתגרה.
"האמת שקרה איזה משהו ביני לבין הארי. אני עוד לא יודעת לאן זה יוביל, אבל זה מרגיש לי טוב." היא חייכה והצמידה שמלה אל גופה והביטה על עצמה במראה.
"תראו אותה. סמנת'ה ברוס. מכירה בחור בקושי יום וכבר מסובבת לו את הראש. נחמד" אמרתי בחיוך. "הם באמת נחמדים. חשבתי שיהיו מתנשאים." מלמלתי.
"גם אותך ראינו אביה!" אמנדה זרקה לעברי חולצה " 'בוא לואי, תצטרף אלינו' " היא חיקתה אותי עם מבט חולמני בעיניים וסם צחקה.
"אויש, סתמי כבר." זרקתי את החולצה בחזרה עליה. "הוא דווקא נראה לי מהתפוסים חזק." אמרתי.
"אין לדעת עד שלא בודקים." היא משכה בכתפיה והתקדמה. "את חייבת לראות את זה," היא אמרה ותפסה בשמלת כתף קצרה. "זה יכול להיות מושלם למסיבת אצל מלני בשישי. את יודעת, יש לה נוכחות אבל לא צועקת יותר מדיי." היא אמרה נעמדתי איתה מול המראה ובחנתי אותה.
"היא באמת יפה. אין ספק." אמרתי.
"אני לא מאמין שעדיין לא סיימתן." ליאם לפתע הופיע מאחורינו.
"אני אף פעם לא אצליח להבין למה לוקח לבנות כל כך הרבה זמן לעשות קניות." לואי מלמל וגלגל את עיניו.
"אביה כנסי למדוד אותה." אמנדה הפצירה ודחפה אותי פנימה אל התא.
"תפסיקו להתלונן. עברה רק חצי שעה מהזמן שקבענו." שמעתי את סם אומרת להם מחוץ לתא.
הורדתי את הבגדים שלי ולבשתי עליי את השמלה. היא הייתה מושלמת.
לפני שיצאתי סידרתי את החזה שלי שלא יהיה בולט מדיי.
אין ספק שהשמלה נותנת דגש למקומות החיוביים בגוף שלי.
יצאתי מחוץ לתא להתייעץ עם סם ואמנדה.
"מה אומרות?" שאלתי והעברתי יד בשמלה כדי ליישר אותה על גופי.
"היא מושלמת אביה. את חייבת לקחת אותה." סם הביטה בי בהלם.
"זה לא קצת חשוף מדיי?"
"בכלל לא. היא תהיה מושלמת בשביל המסיבה. הגיע הזמן ללכוד כמה גברים ברשת." אמנדה צחקקה.
"כמה היא עולה בכלל?" שאלתי וביקשתי מאמנדה לראות מה כתוב בתווית. "לא זולה. 200 פאונד." היא אמרה.
הבטתי עוד פעם אחת במראה. "אני לא יכולה להרשות לעצמי להוציא סכום כזה כרגע. נאלץ להחזיר." נכנסתי חזרה לתא ופשטתי אותה מעליי.
התלבשתי ויצאתי.
"טוב, אתן תלכו לשלם ואני אחזיר אותה למוכרות." לואי הציע אחרי שכבר כמה דקות זז במקומו בחוסר סבלנות "רק בואו נתקדם כמה שיותר מהר לכיוון היציאה. אני מתחנן." הוא אמר ולקח את השמלה מידיי.

-הגרסא הישנה-

התנשקנו הנשיקה הייתה לא סתם עוד נשיקה זאת הייתה מיוחדת הרגשתי צמרמורת בכול גופי הידיים רעדו והרגלים גם הרגשתי מרחפת עד ששמעתי שאנשים מוחאים כפיים הסתובתי ראיתי את כולם שוכבים על הדשא ומוחאים כפיים כיאילו הם רואים הצגה
אנג'ל:נו באמת למה עצרתם זה היה יפה :(
אני:אנג'ל את מתה
אנג'ל:דיי לא בבקשה לא אני מתחננת :)
אני:אהה כן ?התחלתי לרדוף אחריה עד שנתקענו בשתי נשים
אנג'ל:סליחה באמת אנילא התכוונתי..
אני:רגע אביה? אמנדה ? מה אתם עושות פה לא הייתם אמורות לבקר ידיד שלכם בבית חולים?
אמנדה:כן אבל הוא היה צריך לעבור בדיקות אז אמרו לנו לחזור בעוד שעה אז אנחנו בינתים הולכות לבית קפה ..
לואי:סם??!
זאיין:אנג'ל!!
הארי:איפה אתם ?!
אנג'ל:אנחנו כאאן!!
מי אלה הם בגיל שלכם ?הם התקדמו אלינו איפה הייתם ? הם שאלו
אנג'ל:היא רדפה אחרי !
לואי:רגע מי אלה ?
אני:זאת אמנדה וזאת אביה
אמנדה+אביה:היי אנג'ל:זה לואי וזה ליאם
לואי+ליאם:היי
וזה זאיין וזה נייל
היי שניהם אמרו היי
**stop**
אביה
ישלה שיער שחור ארוך חלק בקצוות צבוע לבלונדיני , עניים חומות , גובה ממוצע, רזה , חיוך יפה , חולת לקים ועקבים .
אופי : ילדותית בקטע החמוד , מצחיקה , אוהבת לצחוק , אוהבת לבלות ולהנות , חופשיה ולא תלויה באף אחד , מנגנת על גיטרה אקוסטית כבר מלא שנים , אוהבת לשיר אבל מזייפת טיפה ….
אמנדה
ישלה שיער ארוך גלי בצבע זהב עיניים ירוקות יחסית נמוכה ורזה
אופי: נפתחת לאנשים בקלות, חברה טובה, תומכת, ועדינה… (אובססיה קשה לבגדים)
**play**
~נקודת מבט אנג'ל~
אני:טוב אני זזתי
זאיין:לאן
אני:לבית חולים לבקר מישהו ..
זאיין :ללוות אותך?
אני:אם באלך …
זאיין:אז מה קרה למישהו הזה ?
אני:זה לא רק לו זה גם לי .. לפני כמה חודשים לא זוכרת היהלי חבר זה הוא הוא הסיע אותי על האופנוע שלו הוא איבד שליטה על האופנוע אני איבדתי את ההכרה ושברתי רגל והוא גם איבד את ההכרה אבל לזמן ארוך יותר בוא נגיד עד היום .. אני קשה לי טיפה ללכת רגיל אני קצת צולעת רגע רק שנייה ישלי טלפון
אני:הלוו כן זאת אנג'ל
מישהו:בואי מהר לבית חולים הוא התעורר
אני:מה ?!?!