לחיות מחדש-סיפור חדש(פרק 4 המלא )
ופתאום.. ראיתי אותו יושב על המיטה ומדבר אם אמא שלו הוא היה לבוש בבגד כמוני עורו היה לבן,ותשוש .
אך שקלט את מבטי חייך את החיוך האהוב עליי
"אמא את יכולה לצאת..?" כשקלטו שנינו אמרנו את זה ביחד התחלנו לצחוק.
האמאות גלגלו את עינהם ויצאו .
היתקרבתי אליו בכיסא הגלגלים והוא קם מהמיטה שלו והיתישב בזהירות על כסא רגיל ליידי ,
היתגלגלתי אליו עוד קצת .
"אך הגענו למצב הזה..?" שאלתי שהיתתי את הראש אחורנית בשביל לנשום
"לא יודע , אבל מה שאני באמת יודע זה שעוד שעה אני הולך לעבור ניתוך מסובח בראש "אמר ברגע
"אתה לא נשמע ממש מודאג.."הרהרתי בלחץ
"מה שאני פוחד שאני לא יצא מזה בשלום.."
אמר ובקולו נשמעה טיפת חשש
"לא אל תדבר ככה , אתה תיצא מזה כמו גדול" ברור שלא יכולתי להבטיח לו את זה אבל הרגשתיי צורך מוזר לעשות את זה
לא שמתי לב אך עבר הזמן מהר מידי .לאחר דקה כבר נכנסה אחות שביקשה מימני לפנות את החדר
אור צריך להתכונן התקרבתי לשנייה ונתתי לו נשיקה מהירה בלחי
"בהצלחה אורוש.."
"תודה אהובתי .."..
השעות חלפו לאט (עברו בסביבות 6 שעות) ישבתי עם הוריו בחדר ההמתנה הקטן
"אז מה ,היום יש לך יום הולדת ?" שאלה רונית בניסיון להפיג את הלחץ (יכול להיות ששכחתי לציין שהמורה שלנו היא אמא שלו.?)
"כן" תשובה זריזה ומתחמקת ..
"אהה יפה לך."
אבל אני כבר לא ההיתי שם הסתובבתי בלחץ עצום בין השורות והקירות הלוחצים שנראו מאיימים אחרי שיהיה ממושכת בחדר הצפוף הזה..
כבר רציתי שיגיע הרגע הזה שהרופא יצא ויגיד בפנים מוארות "שהניתוח עבר בהצלחה ,אור בסדר גמור .הוא מיתאושש בחדרו "
אבל זה לא נאמר וגם לא נרמז ,
שום רופא לא יצא לקבל את פנינו .
כבר הכנתי את עצמי לנורא מכל שיכול להיות שלא יצא משם אור שלי
תגובות (1)
כדאי לך! חוצפנית שכמותך!
מעלה לי חצי פרק….>:
תמשיכי (=