מסכה של דמעות

את לא את.
כבר לא בא לך לשמוע מוסיקה,
את לא רוצה לדבר.
רק לבהות.
במה בדיוק?
אף אחד לא יודע.
רק לא להביט על העולם,
להתמודד עם המציאות המרה.
כולם שונאים אותך,
לפחות כך את אומרת.
רק בגלל דבר אחד,
את לא צריכה להיעלב.
אני פה תמיד לצידך,
ואולי באמת,
אין לך חברים כל כך טובים.
לא תומכים,
מעליבים אותך.
את מרגישה כאילו את
עוטה מסכה של דמעות.
מסכה שעשויה מהרגשות שלך,
רגשות העצב,
ומתבטאים באמצעות
הדמעות שזולגות מעינייך..
הניצוץ היחיד שעוד נותר בהן
הוא ניצוץ התקווה
שתמיד האיר אותך כתמיד,
שעוד משהו ישתנה לטובה,
ששווה לחכות להמשך.
יש קרן אור בקצה מנהרה שחורה.
תמיד.