אבודה לנצח פרק 12

ניסיתי להסתיר את עצמי כופפתי את ראשי, התפללתי שהוא לא יראה אותי, שלא יזהה. אם הייתי יודעת שזה הוא בחיים לא הייתי… הוא התחיל להסתובב ביננו הוא עבר שורה ועוד שורה. הלב שלי הלם בפראות הוא התקרב אלי והמשיך ללכת. נשמתי לרווחה. "טוב כולן יכולות לעזוב את הרחבה" אמר אחד האחראים, התחלתי ללכת ואז מישהו עצר אותי ולחש לי: "את נשארת כאן", הסתובבתי וראיתי שזה אדי.

נשארנו שנינו ועוד לפני שהוא דיבר אמרתי: "איך יכולת לעשות לי את זה? אתה יודע מה איך היו מענישים אותי אם היו עולים על זה? גם ככה כמעט חצי שנה לא הייתי בחוץ! איך נתת לי להקשר אליך, כל מה שסיפרתי לך כל מה שאתה יודע עלי? למה, למה הסתרת ממני? ומה הסיפור הזה עכשיו למה בחרת דווקא בי? אווףףףףףףףףףףףף ! " אדי התקרב אלי תפס לי את הידיים ואמר לי: "ששש, תרגעי " כנראה שעליתי ממש לטונים גבוהים כי באותו רגע נכנס אחד השומרים ואמר: " המלך קורא לשניכם". אדי אמר לו: "טוב כמה דקות נעלה" והוא ענה: " לא, אתם עולים עכשיו! " עלינו ונכנסנו לאחד החדרים.
המתנו כמה דקות ואז נכנס המלך. "אבא, אני חייב שתיתן לי…" , הוא השתיק אותו. ופנה אלי: "טוב, אז אני מבין שאתם מכירים, את תספרי לי עכשיו איך , אבל לפני זה תביני שאין לך זכות לצעוק בצורה כזו על הבן שלי אז ברור לך שלנשף את לא תלכי ואני יחשוב על עונש מתאים מעבר לכך. אני אפילו לא ישאל למה את עם חלוק, יש לך רבע שעה לצאת ללבוש משהו ולחזור" .

יצאתי, התלבשתי וחזרתי. נשארו עוד כמה דקות, נשארתי מחוץ לחדר עד שיקראו לי, נצמדתי לדלת כך שיכולתי לשמוע אותם. "טוב בן, הבנתי אותך, היית עם הבחורה השתעשעת אתה , נהנית מהסוד ומזה שהיא לא מזהה אותך, בסדר זוהי גם חוויה אבל זה לא ימשך מכאן, אני לא מאשר לך להיות בקשר עם הבחורה הזו יותר , תמצא מישהי אחרת לקחת לנשף". – "לא אתה לא מבין, אני מכיר בנות זה לא ככה היא משהו מיוחד אני לא יכול פתאום להפסיק " – " בן, אני לא מבקש אני אומר, מצווה, דורש שתעשה זאת. אל תשכח שאתה נסיך, כל הבנות האלה הם רק לשעשוע בסופו של דבר אתה תכיר מישהי ממשפחת אצולה ואתה תבין. בכל אופן ביקשת שלא אפגע בבחורה נכון? אם אני ישמע שוב שאתה בקשר מכול סוג שהוא אתה אני יעניש אותה בצורה כזו שלא תשכח, ורק כדי שתבין אני ייתן לה הקדמה קטנה עכשיו תקראו לה".
-"אבא, הבנתי זה בסדר אל…" –"שקט, תומאס תעמיד אותה עם הפנים לקיר, גב אלינו, ותביא את המקל" – "כן, אדוני" . נעמדתי כמו שהוא ביקש. אדי צעק: "די ,לא צריך , לא נדבר, לא נתקשר, לא נעבור אפילו אחד ליד השני אבל אנא ממך אל תעשה את זה". – "תומאס עכשיו!" הוא ציווה. הרגשתי מכה ועוד אחת. זה כאב, היו לי דמעות בעיניים, אבל לא הוצאתי הגה. " את יכולה ללכת, ותזכרי מהיום את לא מתקרבת לנסיך אדוארד בשום צורה, האם זה ברור?" . הנהנתי ויצאתי מהחדר במהירות. רצתי במהירות לחדרי, חברותי לחדר חיכו לי שם, והתחילו לשאול בסקרנות נו מה קרה? בך הוא בחר מכולן? מה עשית שם עד עכשיו? למה באת באיחור לרחבה? למה לבשת חלוק? את מתרגשת?.
"אוף בנות! די תפסיקו, תנו לי מנוחה" הן התפזרו בדממה. נשכבתי על המיטה, כיסיתי את עצמי וניסיתי לישון. יומיים הייתי ככה במיטה, הרגשתי מותשת נפשית ופיזית . הבנות גיבו אותי ביומיים האלה אבל ביום השלישי החלטתי שאני חוזרת לעצמי, הזכרתי לעצמי שזו בסה"כ תקופת מעבר ושאני צריכה לחסום את עצמי רגשית עד שאחזור הביתה. נכנסתי לשגרת עבודה בשבתות הייתי בד"כ בבית חב"ד או בטיולים בעיר. מאז אותו יום השתדלתי לא להסתובב בחצר הארמון ועל אדי לא הרשתי לעצמי לחשוב.

באחד הלילות, בסיום המשמרת שמעתי קול של תינוק בוכה הלכתי לכיוונו, הדלת הייתה פתוחה ונכנסתי ראיתי תינוק חמוד ומתוק בוכה אישה כנראה אמו הייתה לידו רדומה, הרמתי אותו שרתי לו הרגעתי אותו עד שנרדם. יצאתי מהחדר לפתע שמעתי אותה קוראת לי " בואי בבקשה" ניגשתי אליה היא התיישבה על המיטה ושאלה לשמי. –" מלודי בל, ואת?" –" נעים מאד אני קטרינה" ורק אז ירד לי האסימון: " הנסיכה קטרינה?, אני ממש מתנצלת לא ידעתי שזה החדר שלך פשוט ראיתי שהתינוק בכה ואת היית ישנה, רגע אני לא מבינה איך זה שאין לך מישהי שתשמור עליו כשאת ישנה?". היא חשבה מעט ואמרה: "כנראה שעד היום לא מצאתי מישהי מתאימה, תגידי למה השם שלך מוכר לי? " . חייכתי, אמנם עברה כבר כמעט שנה מאז התקרית המביכה עם אדי והמלך, אבל תיארתי לעצמי שזאת הסיבה שהשם שלי מוכר לה. סיפרתי לה או יותר נכון הזכרתי לה כי לפתע היא התחילה לצחוק, " לא תיארתי לעצמי שזו את, טוב יקירה, תודה על הכנות שלך, מחר ב10 תהי כאן את תהי האומנת של רונאלד שלי".

אימצתי לעצמי את רונאלד, פינקתי אותו ודאגתי לו כאילו היה שלי. הוא היה החיות שלי הדבר היחיד שנתן לי חשק להתעורר בבוקר . אחרי כמה חודשים נסעו הנסיכה בעלה ורונאלד לטיול בפריז בנסיעה חזור חמש דקות מהארמון התנגש בהם רכב חזיתית הנסיכה ובעלה שרדו את התאונה עם פציעות בינוניות בלבד אבל רונאלד התינוק, היפה והטהור לא שרד את התאונה. הוא הובא לקבורה בארון קטן ואני כבר לא רציתי לחיות.