נערת הלילה

וכשמגיע הבקר ואנשי הלילה פורשים לטובת השינה את שוב לבד.. השמש מסנוורת אותך ואת לא מסוגלת לראות מחכה לירח של הלילה שוב.. ובעת שקיעת החמה מתגלה לו ניצוץ של חיוך בשפתייך. ואת מחכה לירח אולי גם היום הוא יופיע כמו תמיד, לא מאכזב הוא תקוותך האחרונה והלילה שוב חולף והעננים מתגלים אפורים לבנים שמחים או נטולי כל רגש.. את כבר מכירה כל דמות כל צורה.. ואז את איננה עד היום הבא… חולמת על ימים של חושך וכוכבים זה נשמע מדכא אני אומרת לך.. את צוחקת. ואז אני מבינה שלא אבין אותך את אולי ילדה ואולי מבוגרת אבל רק לך החושך מחייך רק לך קורצים הצללים. את רצה בשבילים לא כתובים ביערות בלי עצים בנחלים יבשים.. לאן את הולכת כשמתחבא לו הליל? לאן את בורחת כשנעלמים הצבעים הכהים? אני יודעת שטוב לך ברע.. רע לך בעולם שהוא טוב אולי כי את טובה מדי.. אולי יום אחד תגשימי את חלומך ותחיי בעולם שכולו שחור עולם של ירח כוכבים ומיסתורין אולי גם הגשמת ואת בכלל לא מגלה..