נתקענו באמצע שום מקום פרק 16-עם וואן דירקשן

~נקודת מבט קורל~
"עידן,אחי וחבר שלה רבו מכות…אני קפאתי לא יכולתי לזוז,היא כלכך פגעה בי שהייתי עסוקה בכמה מטומטמת אני…עד ששמעתי רעש של ירייה,החבר שלה ברח וכך גם ה'חברה' שלי..
אני צעקתי שיעזרו לי,שאני לא יסגיר אותם ושרק יעזרו לי לקחת אותי לבית חולים…
הוא שכב שם מתקפל כשדם נוטף מבטנו…
הם לא עזרו לי…רצתי להביא פלאפון והזמנתי אמבולנס…ניסתי לבצע החייאה בינתיים..
אבל הוא כבר לא הגיב..כאסתי כלכך,על החוסר עונים ששהיתי בו!
עד שהאמבולנס הגיע והמשטרות בנוסף חיבקתי אותי,התחננתי שישאר,שאני מצטערת שלא הקשבתי לו,שאין לי אף אחד שחשוב לי כמוהו…מי ידאג לי עכשיו?
לקחו אותו לבית חולים,ושם קבעו את מותו…אני לא בכיתי,כי הבטחתי שאני לא ישבר יותר..ניכנסתי איליו ונשקתי לו על המצח והבטחתי לו שאני ישתנה,שאף אחד יותר לא יפגע בי…וכדי שאני לא ישכח את זה חרטתי סימן של לב על הזרוע שלי…"אמרתי ועצרתי כי לא יכולתי עוד,הדמעות חנקו אותי,הכל השתחרר אחרי כלכך הרבה זמן…
זאיין חיזק את החיבוק שלו ואני בכיתי לתוך החזה שלו…
"תירגעי ותמשיכי…אל תמהרי,אני כאן בישבילך"זאיין אמר לי בקול רך,ונשק לראשי…למרות שלא נהיה ביחד,אני לא פוסלת אתזה שנהיה ידידים…
זה הפחיד אותי,הפחיד פחד מוות שמישהוא ידע דברים עלי,טני פחדתי להפגע שוב..זה כל הזמן כך!
"את לא מבין איך זה כואב לי,הכל חוזר אילי בפלאשיים,אני מרגישה נוראא"התייפחתי בתוך החיבוק של זאיין
"אל תרגישי נורא…את היית בסדר,היא זאתי שהיתה הזבל,מה עשו לה?"שאל אותי
"שלחו אותם למוסד לעבריינים ואת ההורים שךהם כלאו…זה לא פאר הם היו צריכים להירקב בכלא,הם הרגו אותו..והם עדין נושמים!!"אמרתי ואת החלק האחרון צעקתי תוך כדי שאני מכה קלות בחזה של זאיין…

"די..די..תירגעי,זה לא יעזור לך להיכנס לדיכאון,מספיק המצב פה קשה..אל תקשי על עצמך"הוא אמר לי,גם הבטחתי לעצמי להתרחק מדבר שיעשה לי רע,לא לתת ללב שלי לישבר,ואני הולכת לקיים את זה..
"תודה זאיין"אמרתי חנוקה,בקושי הצלחתי לדבר
"אין בעד מה…עכשיו תעצמי עיניים ותירגעי"הוא אמר ברוך.
עצמתי את עיני ובכיתי עוד קצת עד שנירגעתי והעפעפיים שלי נהיו כבדות וניסגרו…
~נקודת מבט נייל~
"תצאו..אי אפשר להישאר ולחכות להם,תבינו"ניסה לשכנע אותנו מנהל שדה התעופה לצאת מחדר ההמתנה שבשדה התעופה,אך לא הסכמתי.
אני מחכה עד שמוצאים אותה…
אני מאמין שהם בחיים,שימצאו אותם…
עד שהתאהבתי במישהי אני לא יכול לאבד אותה!
"נייל בוא"אמרה לי אלה
"לא"אמרתי משלב את ידי
"אל תעשה את זה קשה"אמרה נוי
"אני לא עושה את זה קשה,אני לא רוצה כשהם יחזרו לא היה פה מישהוא בישבילם"אמרתי חד משמעית
"תעזבו אותם…תחשבו שהייתם בימקומו ובימקום ליאן,זה לגיטימי"אמר ליאם לכולם ונשק לנוי בלחי,היא חייכה מעט…
"בואו נעשה הסכם"אמר מנהל שדה בתעופה
"אוקי,מהי?"שאלה ליאן
"שאם תוך יומיים לא מוצאים אותם אתם הולכים מפה…"אמר
"סיכמנו"אמרתי,אני מקוה לטוב!
~נקודת מבט זאיין~
היתי בהלן מהסיפור,ניסתי לנחם אוה…זה קשה להיות עם אשמה כזאתי…
היא נירדמה עלי,היא כזאת יפה..אבל היא חברה של נייל,זה הורס לי את הסיכויים איתה…
לאחר עשר דקות נירדמתי…
-בוקר-
"בוקר טוב"אמרתי לה,כשהיא פוקחת עיניים,הן היו אדומות…
"בוקר…זאיין אפשר לבקש ממך משהן?"שאלה קורל…
-סוף פרק-
ההמשך בפרק הבא….