give your heart a break~פרק 4~ ♥

הלכתי במסדרונות בית הספר וחיפשתי במבטי את סם. היא הייתה אמורה לחכות לי על יד השירותים אבל היא לא הייתה שם, אז התקדמתי לכיוון הלוקרים- נקודת המפגש השנייה שלנו.
"אני מחכה להסבר שלי," סם לפתע הופיעה מאחוריי. הלב שלי ניתר לשמיים.
"הסבר למה?" שאלתי מבולבלת וניסיתי להסדיר את פעימות הלב שלי.
"הסבר ללמה שוב איחרת הבוקר, איך עדיין לא העיפו אותך מהבית ספר ובעיקר והכי חשוב- מי זה הבחור עם המבטא המדהים הזה שענה לי כשהתקשרתי," היא חייכה אליי חיוך ממזרי ונעצה לי מרפק בצלעות. "ולמה הקול שלו מוכר לי כל כך?" היא אמרה.
"הייתי אצל תום," ראיתי איך היא מגלגלת את עיניה ופולטת איזו אנחת ייאוש קטנה. היא תמיד אומרת לי שזה לא רעיון טוב להגיע אליו. הבוקר משהו בי הסכים איתה. "וזה סתם תלמיד חדש שלומד פה. נתקלתי בו הבוקר אז הוא הציע להסיע אותי." חסכתי מהמידע האמיתי כי לא היה לי כוח לשמוע עכשיו צרחות. רק דחיתי את הקץ של זה כי אני בטוחה שיותר מאוחר היום היא תגיע אליי צורחת. אני אהנה מפיסות השקט האחרונות שנותרו לי.
"נראה טוב?" היא שאלה מחוייכת. גלגלתי את עיני וצחקתי.
"האמת שממש." הראש שלי משחזר את דמותו אומרת לי את המשפט האחרון וגוון אדמדם עולה מיד על פניי. סם לא הבחינה בכך.
"שמעתי שהתקבלו לבית הספר תלמידים חדשים. שלושה מהם אצלנו בשכבה ושניים אחת מעלינו." היא אמרה. "שמעתי שהם שווים ברמות. הגיע הזמן אחרי כל היצורים שבבית הספר שלנו." היא אמרה וחייכה חיוך רחב.
"אחד מהם יושב על ידי. הוא לא עונה לקטגוריה אחרת. אני בינתיים חושבת שהוא גם סוטה." הצלצול קטע את שיחתנו.
"למה את חושבת ככה?" היא הביטה בי מבולבלת.
"הדיאלוג שהיה לי איתו היה יותר בכיוון של 'תפסיק לבהות בי, תודה'." הסברתי והיא צחקה. אחד הדברים שאני וסם הכי אוהבות לעשות זה לרדת על הבנים בשכבה שלנו.
"טוב, חייבת לרוץ." היא אמרה. "בבקשה תגיעי בזמן לשיעור שלך." היא נעלמה בקהל התלמידים שהתפזר לכיתות שלו.
שמתי את החפצים שלי בלוקר, לקחתי את מה שהייתי צריכה לשיעור והלכתי לכיתת כימיה.
סקרתי את פני הכיתה, התלמידים כבר במקומם ובפני שתי אופציות ישיבה- אחת היא לשבת על יד זאין הסוטה או לשבת ליד אליוט שהוא קצת מוזר.
זאין ישב בשולחן עם אוזניות ונראה שהתעסק עם המחברת שלו, כך שלא ראה שנכנסתי.
פסעתי לכיוון אליוט. זה היה לא נעים אבל למזלי הוא רק קרא ספר.
העדפתי לשבת על ידו מאשר שזאין יבהה בי שוב.
"שלום תלמידים, אני לא רוצה לבזבז את הזמן אז נתחיל כבר עכשיו לעבוד. לנה תעבירי אחורה." מר גרין אמר במהירות והעביר חבילת דפים ללנה והיא חילקה לכולם.
הוא החל להסביר את הניסוי שאנחנו הולכים לעשות היום, מה החומרים שאנחנו הולכים להשתמש בהם ומה התוצר הסופי שאנחנו צריכים להגיע אליו.
"אני רק מזכיר לכם לפני שנתחיל לעבוד בזהירות יתרה עם החומרים האלו. הם יכולים לגרום להתלקחות בשניות." הוא אמר והוציא מנרתיקו משקפיים והניח אותם על אפו והחל להקריא מהדף.
"העבודה היום היא בזוגות כמובן. לנה עם מלני ,ריי עם בייקי, זאין עם אנג'ל , ג'נה עם סטפני-" מהרגע שהוא הקריא את השם שלי לא שמעתי אותו יותר. האוויר שהיה אמור להגיע אל ריאותי לא הגיע כמו שצריך. העברתי מבט מהיר לעבר זאין, בודקת אם הוא קלט שאנחנו אמורים להיות ביחד השיעור. הוא הביט בי במבט חסר הבעה, מחכה שאגיע ושנתחיל לעבוד.
אני מנסה לחשוב אם הגורל מנסה לעשות כאן איזו בדיחה על חשבוני?
ניגשתי מיד אל מר גרין. הרגשתי את מבטו של זאין עוקב אחריי, מנסה להבין מה אני זוממת.
"מר גרין, אני יכולה אולי להחליף בן זוג?" עיניי מתחננות בפניו. אני יודעת תמיד שמר גרין מחלק את הזוגות שלו עם שיקול דעת ולא באקראיות, אבל ניסיתי את מזלי שלא האיר לי פנים עד כה.
מר גרין הרים את עיניו מהדף שלו והביט בי במבט תמהה. "זאין קצת מתקשה בכימיה ואת אחת התלמידות הטובות שיש לי בשיעור הזה. את יודעת שיש אצלי שיקול מאחורי כל ציוות לזוגות." הוא דיבר בשקט, כדי ששאר הכיתה לא ישמעו.
"מה עם אליוט? הוא מצוין בכימיה," ניסיתי לשכנע אותו.
"אם את רוצה, תשאלי אותו אם הוא מוכן להחליף," הוא חזר להתעסק בדבריו. םניי סוקרות את הכיתה, מחפשות את אליוט. הוא היה אחורה עם לורן.
אין מצב שאני אהיה עם לורן. לא משנה עד כמה זאין הזה גרוע ומטרידן בו זמנית, זה לא שווה את הסבל בלעבוד עם לורן.
הסתכלתי עליו ועל הדרך שהיא מחזיקה את המבחנות. נדמה לי שהיא אפילו לא יודעת לאיית כימיה.
גררתי את רגליי אל השולחן הפנוי מול זאין. הנחתי את המחברת שלי על שולחן המעבדה מנירוסטה. זאין הרים את מבטו אליי. ניסיתי לקרוא את הבעת פניו ולא ממש הצלחתי. מעין כעס, משולב עם עוד איזה משהו.
"טוב אז שנתחיל?" זייפתי חיוך קטן ופרשתי את החומר בפניו. גייסתי את כל הכוחות וחיפשתי את הדמות הכי נחמדה שיכולתי להוציא בהתחשב בנסיבות.
"מה יש לך נגדי?" עיניו החומות בצבע אגוז הביטו ישירות בעיני הדבש שלי. הוא חיפש את התשובה שלו בהן.
"אין לי שום דבר נגדך." משכתי בכתפיי והתחלתי להעסיק את עצמי במבחנות. לעיניים שלי יש נטייה להפליל אותי בכל מצב.
"אז למה ביקשת מהמורה להחליף זוג?"
"אני לא ביקשתי שום דבר," שוב שיקרתי.
"תעשי לי טובה, אני לא אידיוט. מיד אחרי שמחלקים לזוגות את פונה למורה?" הוא אמר. שתקתי לכמה רגעים מביכים. "את לא מכירה אותי בכלל." לרגע היה נדמה לי שהוא פגוע קצת.
"לענות בכנות?" שאלתי.
"רצוי," הוא אמר והשעין את גופו על השולחן, מצפה לתשובתי.
"קצת נרתעתי ממך בשיעור הקודם, בגלל כל המבטים. זה הכל." הסברתי את התנהגותי ועכשיו חזרתי להביט בו. רציתי לראות את תגובתו.
"אני מצטער אם עשיתי לך רושם מוטעה עליי, אבל לא 'בהיתי' בך. אני באמת הסתכלתי על הציורים שלך." הוא אמר. "אמרתי לך, אני מעריך אומנות." הוא החליק לי על השולחן את המחברת שלו והראה לי כמה שירבוטים שעשה עליה.
סומק עלה על לחיי והתחלתי להאדים. הוא גרם לי להרגיש כל כך מטופשת שחשבתי ככה.
"זה..זה מדהים," הבטתי בציורים שלו. הוא צייר בעיקר פנים, ומספר חיות. גם כשהציור שלו היה בשיטה מרושלת זה היה יפייפה ומדוייק. הובכתי מאד מכל המצב. "בכל אופן, אני חייבת לך התנצלות. אתה צודק, אני לא מכירה אותך. קצת הגזמתי."
"אז כדאי שנתחיל מההתחלה. אני זאין," הוא אמר והושיט לי יד ללחיצה עם חיוך קטן.
"אנג'ל." אמרתי ולחצתי את ידו בחיוך. בעודי לוחצת את היד ראיתי את המבט של מר גרין לכיווננו. "כדאי שנתחיל." סימנתי עם העיניים לכיוון מר גרין כדי שזאין יבין את הרמז. הוא ניתק את ידו מידי והחל לסדר את המבחנות בשורה כדי להראות את עצמו עסוק בניסוי.
עלעלתי בדפים לכמה שניות.
"זה אפילו יותר קל ממה שחשבתי," חייכתי חיוך מרוצה. "כל מה שצריך לעשות זה לשפוך את האבקה לשתי המבחנות, אחת עם המאיץ תבערה והשניה הריקה, לחמם את שתי המבחנות, לראות מה קורה לכל אחת ואז לנסות למצוא מה החומר שנוגד את התהליך הזה." אמרתי. הוא הביט בי במבט אבוד. צחקקתי למראה עיניו שמנסות לאסוף את כל המידע שפיזרתי כרגע.
"את ממש מבינה בזה," הוא אמר, סוקר את כל המבחנות סביבו. "בשבילי זה כמו סינית."
"זה לא כזה קשה אם אתה מקשיב בשיעורים," משכתי בכתפיי ושמתי את משקפי המגן על העיניים שלי. הוא עשה אחריי.
"זהו שהייתי בכמה שיעורים.. זה הפחות הקטע שלי."
"לא מהלך חכם שלך," הושטתי לו זוג כפפות חד פעמיות ושמתי את שלי על ידיי.
הוא הביט בכפפות במבט תמהה, כאילו לא ברור לו למה הבאתי לא אותן. "טוב, אני אשב לי כאן ואדאג לא להרוס לך הכל." הוא העיף את הכפפות הצידה ושילב את ידיו.
"נדמה לך," הרמתי את גבותיי בפליאה ופלטתי צחוק.
"טוב, לפחות ניסיתי." הוא משך בכתפיו ולקח חזרה את הכפפות.
"חסר לנו דף. אני הולכת להביא. בינתיים תשפוך את זה לכאן בזהירות."הנחתי בידו את המבחנה וקמתי מהכיסא הגבוה. "זה דליק. תיזהר."
"אולי תעשי את זה את ואני אביא את הדף?" הוא הביט במבחנה במבט אבוד וגירד במצחו בחשש.
"אתה תהיה טוב בזה, אני בטוחה." חייכתי בציניות והלכתי למר גרין.
החיוך הציני שלי משום מה הפך למצב שבו אני מגניבה חיוך אמיתי.
הוא משרה עליי אווירה כיפית ורגועה בצורה בלתי מוסברת. הוא חמוד. חבל שהתחלנו ברגל שמאל.
לא עבר יותר מדיי זמן עד ששמעתי פיצוץ חזק וזכוכית מתנפצת. זאין.
הסתובבתי וראיתי עשן סמיך סביב המקום שלנו.
"בן זונה," זאין שאג, תופס בחולצתו של פרדי שישב משולחן הצמוד אלינו והעיף אותו מהכיסא היישר אל הרצפה. הפנים של פרדי התנגשו ברצפה. הפרצוף של זאין היה שחור ודם זלג מהגבה שלו. זאין כינס את ידו לאגרוף והשליך אותה היישר אל פניו כשהיד השנייה שלו תופסת בחולצתנו של פרדי.
לא חלפו הרבה שניות מהרגע שריי ומר גרין הפרידו ביניהם.
זאין היה בין ידיו של ריי, מנסה להשתחרר מאחיזתו ובו זמנית הוא מנער את אגרופו שספק מכה כואבת. פרדי החזיק את הלחי שלו בחיוך מתגרה.
"מה אתה מתרגש כמו איזה נקבה!" פרדי סנן לעברו במבט מתגרה.
"זה נראה לך מצחיק?!" זאין כמט הצליח להשתחרר מידי של ריי ולהתנפל עליו שוב.
"מאליק, החוצה!" מר גרין קרא כשאצבעו מופנת אל הדלת.
זאין זעף, מלמל מספר קללות עסיסיות,בעט בשולחן וגרם לכמה מבחנות להישבר לפני שיצא.
חיפשתי אישור בעיניו של מר גרין לצאת אחריו. מר גרין רק הנהן ופנה אל פרדי. יצאתי אחריו בריצה. ראיתי אותו פונה אל השירותים. הבטתי סביבי, מוודאת שאף אחד לא רואה ונכנסתי אחריו.
ביד אחת שלו הוא נשען על הכיור הלבן שהספיק להתלכלך בשחור וביד השנייה שטף את פניו.
נעצרתי לרגע להביט בגופו. התנוחה הזו שלו כשהוא נשען על הכיור הבליטה בצורה מדהימה את שרירי הידיים שלו כשנעשן עליהם, מה שלא שמתי לב קודם וחשף מספר קעקועים קטנטן.
ניערתי את עצמי מהבהייה והתקרבתי צעד אחד אליו.
"מה הלך שם הרגע?" שאלתי. הוא הרים את מבטו מהכיור, מופתע לראות אותי כאן.
הוא תלש במהירות מספר ניירות לייבוש הידיים וניגב בהם את הפנים שלו ברוגז.
ראיתי את היד שאיתה הביא את האגרוף לפרדי הופכת לאדומה עם מעט חבלות. התקרבתי אליו בעוד צעד מהוסס והושטתי את ידי קדימה על מנת שיביא לי את ידו ואוכל לראות את הנזק שנעשה לו.
הוא הניח כף יד חמימה בעדינות על כף ידי. זרם בלתי מוסבר עבר בגוף שלי והתפללתי שלא הבחין בכך.
"עשיתי בדיוק את מה שאמרת לי והבן זונה הזה שפך לי משהו לתוך המבחנה כשלא שמתי לב." הוא אמר, עוקב אחרי התנועות שלי כשאני מביטה בנזק שבידו. "כשאני אראה אותו הוא ימות. אני אומר לך." קולו הלך ודעך, היה נראה שהמגע שלי משפיע עליו במידה מסויימת. נבהלתי מכך ועזבתי את ידו.
"עזוב, הוא לא שווה את העונש שתחטוף." הרמתי את ראשי והבטתי בפניו. הוא היה קרוב יותר משחשבתי שהוא.
ראיתי בגבה שלו חתיכת זכוכית קטנה מנצנצת ומתוך החתך יורד דם.
"יש לך זכוכית כאן," אמרתי והצבעתי על הגבה שלו. הוא אישר לי בעיניו לגעת ולהוציא אותה. בעוד שאני מתרכזת ומנסה לתפוס את הזכוכית הקטנה הוא עוקב אחרי באישוניו.
"הוא יכל לעוור אותי האידיוט הזה." הוא גנח בשקט בכאב כשנגעתי לו בחתך.
"סליחה," מלמלתי והוצאתי את הזכוכית. לקחתי כמה צעדים אחורה. ניסיתי למצוא הסבר לתחושה שאחזה אותי בבטן פתאום.
"את מבינה מה הולך לקרות עכשיו? אני הולך לקבל את העונש הגדול ולא הוא. ככה זה כאן."
אין לי מה להגיד. לצערי הוא צודק. במיוחד לא עם פרדי שהוא אחיין של סגן המנהל. "ולמה אין מראות בבית ספר המזורגג הזה?!" הוא אמר וחבט באגרופו לקיר בתסכול.
"אתה תגרום לעצמך נזק ליד," דיברתי בשקט, מנסה להשרות עליו אווירה רגועה יותר.
"תודה אנג'ל," הוא אמר בשקט. כנראה שהצלחתי להרגיע אותו מעט. חייכתי אליו חצי חיוך.
"כדאי שנצא מפה לפני הצלצול." הוא אמר, הוביל אותנו החוצה, וכמו שחזה- הגיע הצלצול.
"אני צריכה ללכת. תשתדל לא להרוג אף אחד בדרך."אמרתי והסתלקתי משם במהירות אל החדר אוכל.
התחושה המוזרה הזו שהייתה לי איתו, לא הצלחתי להסביר אותה בשום דרך. יכולתי להרגיש את המבט שלו עליי, את עיני האגוז שלו סוקרות כל צעד שלי. כשראיתי את סם ניערתי את המחשבות האלו מעליי.
היא ראתה אותי מרחוק וחייכה חיוך פרוס מאוזן אל אוזן. הייתה לי הרגשה שאני יודעת למה היא מחייכת ככה. שעות השקט שלי נגמרו להן.
"את פשוט לא תאמיני מי אלו התלמידים החדשים." היא התנשפה בין מילה למילה. " גם אם את ממש תנסי לנחש את פשוט לא תצליחי." היא אמרה ונשכה את שפתה התחתונה, מנסה לא לצרוח בקולי קולות.
הנחתי על המגש את מנת הצהריים שלי והתקדמתי אל עבר השולחן.
"מי?" שאלתי, משחקת כאילו אין לי מושג מי אלו.
"את לעולם לא תאמיני לי!" עיניה נצצו בשלב הזה.
"נו תגידי כבר," הפצרתי בה.
"אז ככה, התלמידים החדשים הם הארי, לואי, ליאם, ונייל!" אני חושבת שכדאי שאחזיק אותה שלא תיפול.
הבטתי בה במבט מבולבל, ממשיכה בהצגה שלי.
"וואן דיירקשן, הלהקה שאני אוהבת." היא אמרה בקול מבולבל כשהיא תוהה לעצמה איך אין לי מושג.
"אה, אלו.." הגבתי באדישות גמורה. היא התאכזבה קצת שאני לא מתרגשת כמוה מהסיפור.
"את שומעת את מה שיוצא לי מהפה?" היא העבירה יד על פניי, לבדוק שאני ערה.
"כן, האלה שלך פה." אמרתי בפשטות.
"ואת יודעת מה השיא? זאין למד פה עוד לפניהם וכל זה קרה כשהייתי בחופשה. אני לא מאמינה שאף אחד לא טרח לעדכן את זה."
גם זאין אחד מהם? לא להאמין.
"אולי כי את אף אחד זה לא מעניין." צחקקתי ונעצתי את המזלג שלי בסלט. "אף אחד לא מכיר אותם כאן חוץ ממך." כעת נגסתי בירקות בעינוג. הדבר הכי טוב כאן בבית הספר זה הארוחות צהריים.
"למען האמת כבר פגשתי שניים מהם," אמרתי כשפי מלא בסלט.
"מה זאת אומרת כבר פגשת שניים מהם?" היא חזרה על דברי ופערה זוג עיניים גדולות ומשתהות.
"נייל זה מי שנתקלתי בו ברחוב וזאין איתי בכיתה."
"אני לא מאמינה שלא אמרת לי."
"סם, הם הרגע הגיעו, תני להם להתאקלם כאן. ידעתי בדיוק איך תגיבי אם אספר לך. אני בטוחה שאחת הסיבות שהם הגיעו לחור הזה, זה מהרצון הפשוט להשתלב בחברה בתור בני אדם." אמרתי לה בשלווה, מנסה שניה לצנן את ההתרגשות שלה. היא הביטה בי במבט מבין. "הם לא צריכים לפחד להגיע לכאן בגלל אנשים כמוך," היא צחקה. היא ידעה בדיוק על מה אני מדברת.
"את יודעת מה קרה לי כשנכנסתי לכיתת אנגלית והדבר הראשון שאני רואה מול העיניים זה את הארי?" לפתע ראיתי את העיניים שלה נפערות לרווחה ואיזה ניצוץ נדלק לה בהן. הצלחתי את הנשימה שלה נעתקת. הם הגיעו. "איך אני נראית?" היא שאלה והעבירה את שיערה לצד שמאל כשהיא מסדרת אותו קלות. הסתובבתי לאחור וראיתי אותם עומדים במעגל, מדברים עם כמה תלמידים מקבוצת הפוטבול.
"טוב, כרגיל." עניתי, לא מבינה מה היא זוממת.
"אני הולכת לבקש מהם תמונה." היא אמרה וקמה ממקומה כשמבטה נעול עליהם.
"לא, לא, לא!" אחזתי בידה והושבתי אותה חזרה. "את בכלל מקשיבה למה שאני אומרת לך?" הבטתי בה בייאוש.
"אני מקשיבה, אבל מה הבעיה? אני היחידה כאן שאכפת לה מהם." היא שילבה ידיים ברוגז.
"זה היום הראשון שלהם, תני להם להשתפשף. יש לך שנה שלמה לבקש תמונה." הסברתי לה.
"למה הוא הסתכל לפה? את ראית שהוא הסתכל לפה?" היא שאלה כשהיא לוחצת את ידי בחוזקה. הסתובבתי שוב אליהם.
היא דיברה על הבחור עם התלתלים. הוא באמת הגניב לפה כמה מבטים ארוכים.
"אני חייבת לתקן אותך. זה נורא." חזרתי אל מקומי והמשכתי לאכול.
"אני לא מבינה איך את מסוגלת להיות כל כך אדישה ליופי הזה,"
"כי אני שפויה," גיחכתי. "למרות שאין ספק שהם באמת נראים טוב." מלמלתי. לפתע היא תפסה את ידי שוב ומחצה לי אותה בחוזקה.
"הם מתקרבים לכאן. אני אומרת לך, הם באים לכיווננו." קולה רעד
"סם, תתאפסי על עצמך!" התחלתי לצחוק.
"היי," זאין ניגש אליי בחיוך כשבידו מגש עם אוכל ומאחוריו כל שאר הלהקה שלו. "אנחנו יכולים להצטרף?" הוא שאל.
"ב..בטח," גמגמתי וזזתי הצידה ממקומי. בשלב הזה סם הביטה לי לתוך העיניים
במבט מאושר. נתתי לה מכה עם הרגל ומבט אזהרה וסימנתי לה להתעורר ולזוז.
"סליחה שאנחנו נוחתים עליכן. כרגע רק אותך אני סובל בבית הספר." הוא חייך והתיישב על ידי.
"זה בסדר. נכון סם?" התאפסתי על עצמי ושאלתי אותה בניסיון להעיר אותה מבהייה בהם.
"כ..כן, בטח."
"תכירו- הארי,לואי,ליאם ונייל." הוא אמר והצביע על כל אחד בתורו. "בנים תכירו-אנג'ל ו-" הוא הצביע על סם ונתן לה להשלים את שמה.
קלטתי שנייל מגניב אליי חיוך שובב ומובך. הורדתי את מבטי המחויך והמשכתי לאכול. לא רציתי שיראה שאני מסמיקה, כי כל פעם שאני נזכרת בו אני נזכרת במה שאמר.
"אז איך בית הספר בינתיים?" שאלתי כדי להפיג את המבוכה שנוצרה ביני לבין נייל. זה היה נראה שסם בשוק טוטאלי.
"בסדר.. את יודעת, מנסים להסתגל לשגרה החדשה." ליאם ענה.
"זה פשוט מרגיש כל כך מוזר שאף אחד לא מכיר אותנו כאן." הארי הביט בכולם כדי לקבל אישור לתחושה שלו.
"מוזר וטוב כל כך. אמרתי לכם שיש לי הרגשה טובה על בית הספר הזה." לואי אמר והביט ארוכות בנייל בציפייה לקלוט את תגובתו בעניין.
נייל הרגיש את זה. "כן, די בסדר כאן." הוא אמר והעביר שוב את מבטו אליי.
"אז הגעתם לכאן כולכם יחד?" סם התעוררה מהטרנס שהייתה שקועה בו. היא מתחילה להשתפר.
"כן, למעשה אנחנו חברים טובים." הארי השיב. "אנחנו גם גרים יחד."
אני חושבת שלא ייקח להארי יותר מחמש שניות על מנת לכבוש את ליבה של סם. מספיק שהוא יחייך וזה יעשה את העבודה. אני חושבת שהארי הוא האהוב על סם מכולם. היא לא מפסיקה לדבר על הבחור המתולתל בעל הגומות והעיניים הירוקות.
אני יכולה להבין מה היא מצאה בו.
"מה דעתכן לצאת להסתובב אחרי בית הספר?" זאין שאל מעביר את מבטו אליי. "בדרך לכאן ראיתי מקום נחמד שאפשר לשבת שם, לטייל קצת.. לא יזיק לי להירגע אחרי היום הזה." שאר החבורה הנהנה בהסכמה והפנו את מבטיהם אלינו.
"אני בעד. סם?"
"למה לא בעצם?"
"מעולה, אז ניפגש בסוף היום בכניסה לבית ספר." זאין אמר. שוב נשמע הצלצול סידרנו אחרינו את השולחן וכל אחד פנה לדרכו.
עשיתי את דרכי אל הפח על מנת לפנות את הצלחת שלי.
"היי," הארי צץ על ידי.
"היי," השבתי מופתעת.
"קצת מביך אותי האמת," הוא אמר וגירד בעורפו במבוכה. "אבל אפשר לשאול אותך משהו?"
הנהנתי לחיוב.
"אני יודע שזה קצת מוזר.. סם, יש לה מישהו?" הוא שאל וזז באי נוחות במקומו. הרגשתי שהוא מובך כל כך מהסיטואציה.
"לא, למה?" שאלתי בתמימות מזויפת. חייכתי לעצמי מבפנים. אני אוהבת לדחוק אנשים לפינה בעניין הזה.
"לא, סתם.. האמת ש.." הוא העביר את אצבעו על אפו כאילו שזה ירוויח לו זמן.
"אם אתה מעוניין לעשות את הצעד- לך על זה. היא שמה עלייך עין גם." סגרתי את הפח בחיוך והלכתי.

-הגרסא הישנה-

זאיין:טוב נחזור לכיתה ?
סם:כן שנחזור ?
אני:כן ,אבל אתם יודעים אם מי אני בביולוגיה ?\
זאיין:כן את איתי … תדעי לך שאני גרוע ..
אני:אבל אל תדאג כי אני טובה :)
זאיין :זכיתי :)
אני:חחח ,אני באה עוד כמה דקות אני הולכת לשטוף פנים וללוקר ..
זאיין+סם :טוב …
הלכתי לכיוון הלוקרים ושוב פעם התנגשתי במישהו …
מישהו:את אוהבת להתנגש באנשים אהה הוא קרץ לי
אני:נייל חחח לא אולי זה הגורל שלי להתנגש באנשים …;)
נייל:למה עיינים שלך אדומות ?
אני:סתם בכיתי..
נייל :למה ?
אני:סתם לא חשוב
נייל:בטוחה ?
אני:כן…כן
סגרתי את הלוקר והתקדמתי לעבר כיתת ביולוגיה
אני:זאיין אממ תשפוך את זה לתוך המבחנה ותוסיף את האבקה אני תכף באה שכחתי את מחברת ביולוגיה ..אפשר לסמוך עליך שלא תעשה צרות?
זאיין:יכול להיות (?)
אני:אני סומכת עלייך
יצאתי ובשנייה שיצאתי שמעתי בום כזה חזק רצתי לעבר הכיתה ראיתי את זאיין כולו שחור
אני:זאיין מה קרה לך ?!
זאיין :איזה ילד אחד הוסיף לי חומר שמפוצץ את זה שאני ימצא אותו אני יפוצץ אותו מכות
אני:לא ממש לא שום מכות בוא לכיור אני יעזור לך
שטפתי לו את הפנים
זאיין:רגע אבל מה עם השיער שלי?
אני:רגע אבל מה עם השיער שלי ?חיקיתי אותו והתפוצצתי מצחוק
זאיין :האא כן את מחכה אותי ?
הוא אמר והתחיל לדגדג אותי
אני:זאיין די די די
זאיין:אז תגידי שאני חתיך..
אני:אין סיכוי !
זאיין:אוקי,הוא אמר והמשיך לדגדג
אני:טוב טוב בסדר אתה חתיך
זאיין: ככה משיגים דבר שאתה רוצה …
אני:טוב נלך לקפיטריה ?
זאיין:טוב
אני: אני הולכת לקרוא לסם
סם:היי אנג'ל איפה היית ?
אני:בביולוגיה..
סם:שבי .
אני:מה קרה?
סם:תקשיבי אני דלוקה על מישהו
אני:דברי מי זה ?!
סם :הארי מהכיתה תקשיבי הוא חתיך העייניים השיער הגומות הפה הכול !
אני:אוו, טוב רוצה לבוא לקפיטריה?
סם:כן
לקחתי שוקו זאיין טוסט וגם סם טוסט
זאיין:אממ אני רוצה שתכירו את החברים שלי
זה לואי
לואי:היי
וזה ליאם
ליאם:שלום
זה הארי
הארי :היי
וזה נייל
נייל:אממ תגידי לי את הוא הצביע עליי איך קוראים לך הוא קרץ לי
אני:אנג'ל קרצתי לו בחזרה
נייל :נעים להכיר :)
אני :חחחח
זאיין :אממ תכירו זאת אנג'ל וזאת סם
אני: היי :)
סם:היי
סם:אנג'ל? היא לחשה לי ,זה הוא
אנג'ל :כן?
סם:כן …
ראיתי שהארי לא מפסיק להסתכל עלייה
נגמר הבית ספר כול השיעורים היו משעממים בקושי הקשבתי למורה החופרת הזאת ..
זאיין:רוצות נצא לפארק ?
אני:כן סבבה סם מתאים לך?
סם: סבבה ..
הארי: אנג'ל אפשר אותך דקה?
אני:כן בטח :)
הארי: אממ חברה שלך סם אממ אני איך אני יגיד לך אתזה אני מאוהב בה ישלך מושג אם היא מעוניינת ?
אנג'ל: תאמת כן אבל אל תגיד לה שאמרתי לך :)
הארי :סבבה תודה לך עזרת לי מאוד …
הארי: סם את יכולה לבוא רגע ?
סם:כן ..
היא הסתכלה לכיווני וקרצתי לה