give your heart a break ~פרק 2~ ♥

התקרבנו אל הרכב שלו. רכב דיי יקר, לא כל הורה ממוצע היה מאפשר לילד שלו רכב כזה.
"לא לשכוח לחגור, אני לא רוצה לקבל קנס." הוא חייך חצי חיוך וחגר את עצמו. עם רכב כזה, הדאגה האחרונה שלך תהיה הקנס.
הנסיונות שלו להקליל את האווירה שמים אותי במצב מביך. מצד אחד אני לא יכולה לסבול את השתיקות האלו ומצד שני אני לא במצב רוח של לזרום איתו.
אני מריצה בראש את האירוע שהוביל אותי לסיטואציה שאני נמצאת בה ואני מתחילה לחשוב בבהירות שהוא נתקל בי בטעות ושאולי כדאי שארגע קצת מהזעם שלי אליו. הוא לא אשם בזה שהיום שלי התחיל איך שהתחיל,
הוא פשוט הבן אדם הלא נכון בזמן הלא נכון.
המבט שלי מופנה אל הדרך מבלי לזוז, אבל מזווית עיני אני יכולה לראות אותו מביט בי ולאחר מכן מסיט את מבטו, שוב ושוב, כאילו הוא מנהל סוג של דיאלוג עם עצמו.
"אז איך קוראים לך?" הוא שאל, שובר את השקט המופתי ששרר בחלל הרכב. עכשיו כשנרגעתי אני מצליחה לשמוע את המבטא האירי שלו. הרבה זמן לא שמעתי מבטא כזה.
"אנג'ל." אמרתי וניתקתי את המבט הנעול שלי מהדרך. "ולך?"
"נייל," הוא השיב במבט מבולבל וחזרנו לשקט הקודם.
אני שונאת שאני צריכה להציל שיחות עם שאלות שלא באמת מעניינות אותי. "בן כמה אתה, נייל?"
"18." הוא השיב. "ואת?" השיח הזה הולך להתקדם לאן שהוא?
"17 וחצי." אמרתי. העברתי את מבטי על בגדיו. "תלמיד חדש וכבר מעז לאחר? נועז על גבול הטיפשי מצידך."
"לא תיארתי לעצמי שיהיה לי כל כך קשה לצאת מסופר מרקט פשוט." הוא גיחך ושוב הביט בי במבט מוזר, כאילו אני יודעת מה קרה לו.
"מה כבר קרה שם?" שאלתי. לפני שענה לי ראיתי את שפתיו מתעקלות לחיוך קטן שלא הייתי אמורה לראות ככל הנראה.
"עזבי, לא משנה." הוא אמר וחזר להביט בדרך. יד אחת שלו אוחזת בהגה וביד השניה שלו הוא מהדק את הכובע על ראשו.
"מה הסיפור של הכובע ומשקפי השמש? אנחנו בחורף,"
"לא..סתם.." הוא מלמל והסיר מעליו את המשקפיים ואת הכובע. בידו הפנויה הוא בלגן את שיערו הבלונדיני שנחשף והביט במראה לראות איך הוא נראה עכשיו.
דרך המראה גיליתי זוג עיניים כחולות בוהקות. ניסיתי להסיט את עיניי מהן אך ללא כל הצלחה רק להבין שהוא קלט את זה גרם לי להסיט את מבטי.
חשבתי לעצמי שאולי אם זה מה שהייתי רואה מלכתחילה, היחס שלי לזוג עיניים האלו היה אחרת.
הוא שוב חייך חיוך קטן בסתר, כאילו ידע מה הכוח של העיניים שלו על אנשים והלחיים שלי החלו להאדים. גירדתי באפי במבוכה והעברתי את מבטי אל הנייד שלי.
קיבלתי הודעת טקסט מסם.
'אני לא מאמינה שהוא היה כל כך קרוב לבית שלנו ולא ראיתי את זה בזמן. הייתי טסה הביתה.'
'על מי את מדברת?' שלחתי לה חזרה.
היא צירפה להודעה תמונה של אחד מחברי הלהקה שהיא מעריצה. בתחתית התמונה היה כתוב- 'תמונה של נייל מהיום.'
עיניי נפערו לרווחה. הגדלתי את התמונה כדי לוודא שאני לא הוזה.
הבטתי בו ואז בתמונה שוב ושוב. זה הוא. זה ללא ספק הוא.
"אני לא מאמינה," אמרתי. "זה אתה!" הראתי לו את המסך.
"והנה זה נעלם." הוא נאנח. למרות שלא ראה על מה אני מדברת הוא כבר ידע.
"אתה זה מי שמחרב לי כל יום את האוזניים?"
מבט מוזר של הקלה היה על פניו, "כבר הבנתי קודם שאת לא אוהדת גדולה שלנו."
"אתה יודע מה זה לאבד את השמיעה בגיל כל כך צעיר בכל פעם שיוצא לכם שיר או בכל פעם שנוסעים ברכב?" אמרתי והוא צחקק. "עכשיו הכל מובן, הרכב שלך, המשקפיים, הכובע, הסופר מרקט. זו וודאי הסיבה שבגללה רצת דרכי, היית צריך לברוח ממעריצים."
"אמת,"
"למה לא אמרת את זה?" שאלתי כשאני מפנה את כל גופי אליו.
"אמרתי לך מי אני, אני נייל." הוא השיב מבולבל מהשאלה שלי.
"היית אומר שאתה נייל הורן מוואן דיירקשן והייתי ממשיכה ברגל!" אמרתי. באופן לא ברור התגובות שלי מעלות חיוך על פניו. הוא נראה דיי מרוצה מזה שאני לא מחבבת אותו במיוחד. "למה אתה מחייך?"
"לא יודע, אני פשוט נהנה מזה שאת לא מתרגשת ממני, זה כל כך נדיר בחיים שלי." יכולתי לפרש את מה שהוא אמר בהתנשאות מסויימת אבל בחרתי שלא. "הרבה אנשים מתרגשים ממני רק בגלל שאני נייל הורן מוואן דיירקשן וזה כל כך כיף שאת לא."
"ברור שלא," גיחכתי. גם אם אני ארצה ממש חזק לא תהיה לי טיפת אמפתיה ללהקה הזו.
"אז ככה החיים שלך נראים?"
"לרוב. בגלל זה עברנו לכאן. היינו חייבים להרגיש קצת אנונימיים כדי לסיים את התיכון בצורה נורמלית." הוא אמר.
"האמת שאתם באמת פחות מוכרים כאן בעיירה." אמרתי.
"זה בדיוק מה שחיפשנו."
"האמת שאתה לא מתנשא כמו שתיארתי לעצמי." הגנבתי חיוך קטן והוא בחזרה. הנה אני מקלילה את האווירה. כל הכבוד לי.
הוא נכנס לחנייה של בית הספר.
צלצול הנייד שלי קטע את השיחה שלנו. זו הייתה סם. כמה מפתיע.
"איפה את?!" היא צעקה לתוכו. אוזן ימין שלי לא תחזור לתפקד יותר. יכולתי לדעת בוודאות שנייל גם שמע את זה לפי המבט שלו. "את לא קולטת כמה את מסתבכת? אני לא אוכל לחפות עלייך כל הזמן!" למרות שהנייד היה רחוק מהאוזן יכולתי לשמוע אותה היטב.
נייל קרא את הבעת הפנים המיואשת שלי וסימן לי עם ידו לתת לי אותה.
שמחתי שהציע את זה, שיתמודד איתה בעצמו.
"אנחנו ממש עומדים להיכנס לבית הספר," הוא אמר וכיבה את הרכב.
"עם מי את? למה יש לו קול מוכר?" היא שאלה ומיהרתי להחזיר אליי את הנייד.
"אף אחד.. אני אסביר לך בבית ספר." אמרתי וניתקתי.
"אף אחד? אני נייל הורן מוואן דיירקשן!" הוא אמר בקול מתנשא.
"לא.. היא פשוט.. אתה לא מכיר אותה, היא תתחיל לחפור לי." אמרתי וסגרתי את הדלת של הרכב.
הוא הלך לצידי, מביט סביבו וסוקר את רחבי בית הספר.
"תני לי סיכום של דקה על המקום," הוא אמר כשעברנו בשער.
"אוקיי, רואה את השלט הזה?" הצבעתי על שלט הכניסה הגדול שמתנוסס על מבנה בית הספר. על השלט כתוב- 'דנוור- המקום להגשמה שלך.' "תמחק את זה מהראש שלך. לא אכפת להם משום דבר חוץ מהציונים שלך. זה יכול להיות מפתה ומזמין מבחוץ אבל זה סתם תיכון." ניתוח די אופטימי של בית הספר.
"איך הבנות פה?" הוא שאל כשעברנו על יד חבורת בנות שעמדה בכניסה למבנה ודיברה.
"אתה שואל אותי בתור?" לא הבנתי למה השאלה שלו מופנת אליי. הוא צחק.
"בתור בת כאן,"
"בגלל שאנחנו בתיכון ממוצע, יש כאן בנות טיפשות שאכפת להן רק מאיך שהן נראות ומהבנים של כיתה י"ב ומעט מאוד בנות איכותיות." אמרתי והרמתי את סנטרי בגאווה, רומזת לו בצחוק שאני אחת מהאיכותיות. "ואם כבר דיברנו על הבנים של י"ב- רצה שמועה שלא כדאי להתעסק איתם. במיוחד לא להתנשא מעליהם. הם יותר אכזריים ממה שנראה. בעיקר לא לגעת להם בבנות." אמרתי והצבעתי על חבורה של בנים שעמדו ליד הלוקרים שלהם.
"עם כל הכבוד להם ולחוקים שלהם- לא חושב שמישהי תוכל לעמוד בקסמיי." הוא חיקה אותי כשהרים את הסנטר שלו בגאווה והעביר יד בשיערו.
"תנסה לעשות קסם ותראה איך השרביט שלך נשבר," גיחכתי. "טוב, אנחנו מאחרים בטירוף." אמרתי והבטתי בשעון שעל פרק כף ידי.
"נכון." אמרתי. "י"א 2?"
"3" הוא השיב מאוכזב.
"לא נורא. בכל אופן נתראה בהפסקה." מישהי כאן שינתה את הגישה שלה אליו. כבר כמעט שלא זיהיתי את עצמי.
באתי לפנות לכיוון הכיתה שלי אך הוא תפס בידיי.
"רגע," הוא אמר. "המספר שלך," הוא אמר כשחיוך מובך אך עם ביטחון מתנוסס על פניו.
"היה נדמה לי שסיכמנו קודם שזה חוצפה להתחיל איתי ככה,לא?" שילבתי את ידיי וחייכתי חיוך מעושה. היה לי קשה להסתיר את הסומק שעלה בלחיי.
לא יודעת למה זה החמיא לי כל כך שהוא ביקש את המספר שלי.
"לקחת מספר זה לא להתחיל, אני חושב שזה משהו בסיסי שצריך לעשות כשאתה פוגש מישהו חדש." הוא אמר והושיט לי את כף ידו ועט.
ידי אחזה את כף ידו וביד השניה רשמתי את המספר.
תחושה מוזרה חלפה בתוכי כשידי אחזה בידו. ניתקתי מהר את האחיזה שלי בו. "חוץ מזה אנג'ל, כשאני אתחיל איתך- תהיי בטוחה שאת תדעי." שפתיו התעקלו לחיוך מעושה, הוא הסתובב והלך.
אני נשארתי עומדת במקום, עם חיוך לא מוסבר על הפנים ותחושה מוזרה בפנים.

– הגרסא הישנה-

נכנסתי לאוטו שקעתי לתוך הטלפון כי הייתה שתיקה הוא הסתכל עליי כול הזמן וזה היה דיי מביך .. עד שסופסוף הוא שאל מישהו:אממ איך קוראים לך ?
אני:אנג'ל ולך ?
מישהו: נייל
אני: תגיד בן כמה אתה?
נייל:עוד חודשיים 18
אני:אז אתה פחות או יותר בגיל שלי .. אני בת 17 וחצי..
אני:אממ אתה לא אמור להיות בבית ספר עכשיו כמוני?
נייל: אממ בוא נגיד שלקח לי זמן להינצל..
אני:ממה ?
נייל: כלום כלום …. הוא קרץ לי
אני:אמממ אני טיפה פראנואידית וזה טיפה מלחיץ שאתה עם כובע ומשקפיים נראה כמו סוכן חשאי ..
נייל :עלית עליי ..
אני :מה ?!?! הייתי המומה
נייל :צוחקים איתך חכי כשיהיה רמזור אני יראה לך אותי
אני:אוקי .. ובזמן הזה נכנסתי לפייסבוק ראיתי תמונה שסם שיתפה של הלהקה שהיא מטורפת עלייה נייל:הינה .. הוא הוריד את הכובע והמשקפיים הוא היה כזה חתיך אמאלה מי מיצר דברים כאלה?1 השפלתי מבט כדשי שלא יראה שאני מסמיקה מרוב שהוא חתיך ..
אני:עכשיו אני רגועה מלמלתי
העברתימבט לפלאפון ייתי בשוק הגדלתי את התמונה הסתכלתי עלייו והחזרתי מבט לפלאפון ואז שוב עליו ושוב לפאלפון אני לא מאמייינה!
נייל:הכול בסדר קרה משהו?!
אני: אתה בלהקה וואן דיירקשן?!
נייל:כן הוא הסתכל עליי במבט מפוחד ומודאג עד שהוא ניצל מהמעריצות האלו עכשיו גם אותי ?
נייל :את מעריצה?
אני:לא
אני: אז מזה היית צריך להינצל…
נייל :זה לא שאני לא אוהב את המעריצות שלי יש את החמודות ויש את הלא מרפות לדוגמא היום היו את הלא מרפות
אני : תזהר לך ..
נייל :למה?
אני:כי חברה שלי דיירקשנית ככה אומרים ניראלי?
נייל :כן היא מהלא מרפות
אני: יש רגעים ככה ויש רגעים ככה
ופתאום הטלפון צילצל זה לא היה אחד מאשר (טמטמטמטטמטם )סם! לא ציפיתי למישהו אחר !!
סם:איפה את לעזאזל ??!??!?!!?!?!!!? היא צרחה אבל לא סתם צרחה היא צרחה כולך כך חזק עד שנייל שמע אותה ואמר לי נייל:תביאי לי שניה ..
נייל:אנחנו דקה בבית ספר
סם: הסבר!!!!!! דחוף!!!!! מי זה היה ?!?!
אני :סתם אני יסביר לך בבית ספר..
נייל החנה ואמר נייל:אני סתם? ועשה פרצוף כיאילו נעלב ..
אני:חחח ללא ממש לא … היא סתם תתחיל לחפור לי …
נייל:טוב לי יש שיעור מדעים ולך יש חשבון אז נתראה בהפסקה?
אני: כן …. אממ למה אתה עוד פה ?
נייל:כי אני מחכה
אני:למה?
נייל:למספר טלפון שלך…
אני: חחח קח#@#%%^
נייל: ושלי זה !@$%&$%#$@
אני:ביי :)
נייל :ביי:)
נתתי לו נשיקה על הלחיי ונכנסתי לכיתה ….