פעם שלישיית גלידה – פרק 3

פרק 3:
בערב-

זהו אני גמורה !! אם אני לא מוצאת את השמלה הזאת הלך עלי, אני בחיים לא יהיה מוכנה בזמן יש לי עוד עשר דקות להתלבש , למה תקעו את הארוחה המעפנה הזאת ?! מה עשיתי?! בטח כל הארוחה יהיה משעמם וסתם דיבורים ובלה בלה בלה כמו תמיד !!
יואו תודה לאל מצאתי את השמלה הזאת שחיפשתי שנים , זהו עכשיו נישאר לי לשים עיפרון שחור בעיניים קצת מסקרה ועוד קצת סומק והכי חשוב שפתון ורוד מבריק ואני יהיה מוכנה .
"רוני את מוכנה? אנחנו מחכים לך " שמעתי את אמי צועקת לי מהשולחן כניראה האורחים כבר הגיעו
"הנה התחיל הסבל , רוני תירגעי שעה וגמרנו עם זה " דיברתי ביני לבין עצמי מנסה לעודד שעוד שעה ייגמר הסיוט

שמעתי דפיקה על הדלת ואז מישהו ניכנס
" אני לא מאמין" שמעתי מישהו ממלמל
" אמרת משהו? "דיברתי בקול שאני עם הגב אל הילד שמלמל משהו
" קוראים לך למטה " אמר אותו הילד
הייתה שתיקה ארוכה כאשר הסתובבתי וראיתי אותו .
"אלוהים שיעזור לי איתו אני צריכה להיתקע כל הארוחה ! שמישהו יעזור לי " אחרי שהסתובבתי למול פניו
"תאמיני לי שגם אני לא כזה בעננים לראות אותך " ותקע לי פרצוף של זלזול
"סתום ת'פה יא מפגר ובוא" ומשכתי את ידו לכיון המדרגות
"כן בטח , ואני פה עוד המפגר " ותקע לי חיוך שכאילו הוא עף על עצמו

הארוחה לא הייתה כזאת מעניינת הילדים ישבו בשולחן אחד והמבוגרים שמו בשולחן אחר זה היה ממש משעמם כל הדיבורים האלו עד שרון החליט שבא לו לעצבן אותי !
ב"טעות" הניף את ידו אל עבר הכוס שלו עם השתייה המוגזת שבדיוק עפה לעברי ושטפה את כל שימלתי בשתייה ומה רון עשה ?! פשוט ישב על כיסאו והתחיל לצחוק , אני אומרת לכם לילד יש בעיות מוחיות
" יא חתיכת מפגר מה ניראה לך שאתה עושה יא הומו!! " צעקתי עלי
" אפפפפ תתחילי להריגע י' מפגרת " וצחק עלי
" אתה כזה אידיוט" לא ידעתי כבר מה לעשות פשוט קמתי שפחתי עליו את המיץ שלי והלכתי לחדר שלי כולי הייתי בעצבים לא יכולתי איתו , אני לא מאמינה ילד בן 17 מתנהג כמו מישהו בן 7 .

עליתי במהירות במדרגות אל עבר חדרי נכנסת וטורקת את הדלת
"כוסעמק עם הילד הזה , איזה קרציה איך אפשר להיות איתו " דברי לעצמי
שמעתי את דלת חדרי נפתחת ומי עומד בפתח ?! רון , עוד שניייה העפתי לו כאפה של החיים אני לא יכולה לראות אותו
"מה אתה רוצה?!?" תקעתי לו מבט עצבני
" באתי לבקש סליחה" בפרצופו היה אפשר להבין כאילו הכריחו אותו לומר לי סליחה
"יש לך … חצי שנייה לעפות מפה אין מצב שאני ואתה נושמים את אותו אוויר באותו חדר שהוא עוד שליי!!" צעקתי עליו
" סתמי ת'פה לא רוצה לא צריך" צעק לי בחזרה
"יאאלה תתנדף מפה , ושלא תחשוב שוב לחזור לחדר שלי , אם לא קראת טוב על הדלת רשום 'אין כניסה לתופעות טבע ולאסונות' ולפי מה שידוע לי את העונה לפחות על אחד מהם אם לא על שניהם" והמתי את ידי לכיון הדלת אומרת לו לצאת
" לצחוק עכשיו או אחר כך" חייך אלי חיוך מתנשא
" לא לצחוק ולא כלום פשוט לעוף לי מהחדר , אתה יודע זה לא כזה קשה אפילו לא לילדים עם בעיות שכליות כמו שלך " גיחכתי בחצי חיוך
" טוב סתמי שנייה אי אפשר לשמוע אותך כבר איזה קול מעצבן " רון הלך לכיון מיטתי והתיישב
" מה ניראה לך חמור אחד בגללך אני יצטרך לשים מצעים חדשים" צעקתי לו
" כן צודקת באמת כדי שתחליפי פה ! מה זה הוורוד הזה " עשה פרצוף נגעל
" טוב אני מבינה שאם זה לא הילך במוח זה הילך בכוח" והתחלתי למשוך את ידו לעבר הדלת אבל הבן אדם לא זז הוא כמו אבל שאי אפשר להזיז!
"מה זה כמה אתה שוקל" אמרתי לו מתנשפת מעט
" כמה אני שוקל?! כמה את אוכלת את ניראת כמו שלד" צחק עליי
" עדיף לראות שלד ולא הענק הירוק ! מה זה כל השרירים האלה?" החזרתי לו
" כן ממש היית מתה לחבר שיראה כמוני תסתכלי את כל הריבועיים " והרים את החולצה שלו
" אוי ואבוי לי עדיף להתאבד מאשר שיהיה לי חבר כמוך " אמרתי וצחקתי
" ט'חח כן מה שתגידי סתמי עדיף לך " הלך והתקרב לכיון המראה שתלוי ליד השידה שלי , מראה ממסוגרת בצבע לבן עם פנינים .
"אתה עוד תשבור לי את המראה עם הכיעור שלך" הבטתי ברון היה לו שיער חום בהיר ועיניים כחולות בהירות כמו הים (בטח ירש מאבא שלו) העיניים שלו היו ניראת כאילו הן לא טבעיות ,כמו עדשות אבל הן לא
הוא היה גבוה ממני לפחות באיזה 15 ס"מ או 20 ס"מ לעומתי שאני 1.65, אני לא שמנה ולא רזה מלאה במקומות הנכונים, עם שיער שטני בלונדיני ועיניים אפורות כחולות.
"כפרה אני על החתיך הזה " רון התחיל לעוף על עצמו שהוא עלאק דוגמן
"לא יודעת מה איתך אבל אני לא רואה פה שום חתיך ובטח שלא דוגמן " וקמתי ומשכתי אותו לעבר הדלת
"משוגעת למה באלימות" התחיל לצעוק
"כי אתה מעצבן , ואני לא רוצה שתיהיה פה" הסתכלתי עליו עם פרצוף כועס
"טוב טוב , הלכתי רק אל תהרגי אותי" לפני שהוא יצא מהחדר הוא עבר לידי והדביק לי נשיקה חטופה על הלחי
"איכס יא מגעיל מה ניראה לך יא מטומטם פעם אחרונה שזה קורה" צעקתי בקול נגעל וסגרתי לו את הדלת בפנים .
התהלכתי לעבר המיטה שלי ונשכבתי עלייה ולאט לאט נרדמתי

למחרת
"רוני קומי כבר " אמי צעקה לי מלמטה
" קמתי קמתי רק דיי לצעוק" החזרתי לה
והמשכתי לישון
"תגיד את נורמאלית , 10 ל8 איך תספיקי , קומי כבר זה לא יכול להיות שכל פעם שאני אומר לך לקום את לא תעשי את זה , אני צריכה לעלות בשביל שזה יקרה אני מקווה שזה פעם אחרונה" והנה היא מתחילה להרצאות לי על הבוקר כמו תמיד
"טוב הנה קמתי " ומתחתי את כל הגוף לאחור
הלכתי לעבר הארון הלבן והגדול שלי והוצאתי משם חולצה לבנה וג'ינס קרעים בצבע כחול
נכנסתי למקלחת הסתכלתי במראה וראיתי את כל השיער שלי מבולגן ושקיות בעיניים
צחצחתי שיניים מהר , העברת מחליק על השיער שיראה קצת נורמאלי וירדתי למטה במהירות
"תזהרי עוד שנייה נפלת במדרגות" שון צעק לי מהסלון שהוא רואה טלויזיה
"שקט אתה" אמרתי לו
"איזה אהבה אני מקבל מאחותי הקטנה ,אין דברים כאלה" וגיחך
" טוב הלכתי" אמרתי ונושקת באוויר נשיקה לעבר שון ואמא שלי ומתקדמת לכיון הדלת
" רגע , אני רוצה להבין למה קמת אתמול באמצע הארוחה והתחלת לצעוק על רון?" שאלה אותי אמא שלי
"זה לא אני הוא זה שהתחיל לשפוף עלי 'בטעות' את השתייה שלו" היתממתי
"אני רוצה לומר שזה יהיה הפעם האחרונה שזה קורה זה מובן?" אמרה בפרצוף מפחיד , מאשים
" כן ברור ביי אמא הלכתי אני יחזור היום מאוחר" לקחתי את האוכל ויצאתי מהדלת לצערי רומי לא הייתה היא בטח כבר בבית-הספר ולפי מה שאני רואה בשעון בפלאפון אני מאחרת והלך עליי
רצתי מהר לכיון שער בית-הספר ולעבר הכיתה ושנכנסתי לכיתה המנהלת הייתה שם
"אני והמזל שלי " התבאסתי
" חחחחחח.. מגיע לך" צחק רון בקולי קולות שגרם לכל הכיתה לצחוק
" משהו מצחיק ?, שאולי גם אני יצחק" אמרתי לרון
" רוני את גם מאחרת וגם מדברת?" המנהלת העירה לי
" זה בגלל הטמבל פה" הצבעתי על רון
" סתמי ת'פה י'מפגרת" החזיר לי
כל הכיתה התבוננה בנו רבים ושהסתכלתי לעבר רומי ראיתי אותה שמה את האצבע שלה על הפה מסמן לי לסתום לפי שהמנהלת תהרוג אותי
" עכשיו שניכם לחדרי" צעקה וכל הכיתה הייתה בשקט

אני ורון התהלכנו לעבר חדרה של המנהלת מצפים לעונש
"יופי הכל בגללך היית חייב לצחוק" האשמתי אותו
" היית חייבת לאחר?" החזיר לי
"מה הקשר וחוץ מזה מה אכפת לך שאני מאחרת אידיוט אחד" הרמתי את קולי
"סתמי כבר אני בסוף יהיה חירש בגללך" וסתם את אוזניו
הגענו לחדר המנהלת וחיכינו לה שתחזור כדי שנוכל לקבל את העונש בגלל רון
" ייאאלה שתבוא כבר אני לא יכולה להיות איתך באותו החדר אפילו עוד שנייה " התעצבנתי
רון בא לענות אבל המנהלת פתחה את הדלת ונכנסה
" כן רומי ורון מגיע לכם עונש " אמרה
"יש ברירה אחרת " מלמל רון אמר
"טוב אתם תישארו היום אחר הלימודים כדי לנקות את כל בית הספר זה מובן?" ציוותה עלינו
" מה לא , בגללה אני ישאר אחרי בית-הספר ?" צעק רון את המנהלת
"גם אני לא כל כך שמחה מזה אז סתום" אמרתי בקול רגוע מנסה לשמור על איפוק
"טוב אין על זה דיון צאו מהחדר שלי עכשיו!" אמרה המנהלת ויצאנו מחדרה אל עבר הכיתה שנישאר עוד רבע שעה עד הצלצול
"יופי מטומטמת עכשיו נתקעתי איתך גם אחרי בית-הספר" אמר רון והחטיף לי כאפה קטנה בראש
"מה זה היה אמור להיות חתיכת נבלה" צעקתי לו והתחלתי לרדוף אחריו
ואז היה צלצול וכל הילדים יצאו מהכיתות ורק אני רדפתי אחרי רון בכל שטח בית הספר

רומי בדיוק יצא עם יעל ועם דניאל ועידו לחצר הם ישבו על ספסל
"יאאלה שיגיע יום חמישי כבר אני לא יכולה לחכות , נמאס מבית-ספר אני צריכה קצת חופש להינות" אמרה רומי
"לך אסור יותר מידי להינות" אמר עידו והסתכל על רומי קורץ לה
"כן רומי ולהינות לא הולך ביחד" אמר דניאל
" מדבר זה שיוצא למועדון כל שני וחמישי ועושה שטויות מפגרות" רומי אמרה לדניאל
" כן בטח " אמר דניאל וגיחך
"כן מה שתגיד" החזירה לו רומי
היו שקט כמה דקות עידו רומי דניאל ויעל התבוננו ברוני מנסה לתפוס את רון שרץ מהר יותר ממנה
"אני אומרת לכם שני אלה משהו מיוחד" אמרה יעל
" חח. כן שני מפגרים" צחק דניאל
"ניראה הם לא יכולים להיות יותר משתי דקות ביחד ברוגע חייב לקרות משהו " אמר עידו
" הם משוגעים" אמרה רומי
"משוגעים משוגעים אבל אני אומר לכם הם בסוף יהיו ביחד "הכריז דניאל
" בטוח" אישרה יעל והסתכלה על דניאל בעיניים נוצצות ומחייכת