הנער שהכרתי *פרק 6*

(הרגע של ג'ואי)
הכנסתי את המחברת האחרונה לתיק, ושמתי את התיק על הכתף.
כל הכיתה הייתה מוכנה ללכת אל שיעור ספורט. שמתי לב שסנדי נפגעה ממני, אבל ניסתה להישאר עם מבט שמח. לא הרגשתי טוב, והתרחקתי ממנה כמה שיותר כדי לא להראות לה איך אני מרגיש.
המורה עמדה בתוך האולם הגדול עם ידיים על המותניים. הנחתי את התיק כמו כולם על הרצפה, ועמדנו מולה
"מה שלומכם תלמידים ?" שאלה המורה בחיוך. כל אחד אמר משפט אחר, אני לא עניתי וגם סנדי.
סנדי היא התלמידה שאוהבת לדבר עם כל המורים, זה היה למורה קצת מוזר שהיא לא מדברת הפעם
"סנדי מה נשמע מתוקה ?" שאלה המורה. סנדי הסתכלה על המורה עם חיוך ביישן
"הכל טוב" אמרה בביישנות, לא כמו כל הזמן שהיא עונה עם ביטחון. הרימה הנהנה בראשה והסתכלה על כולם
"קדימה, חימום ומתחילים" אמרה המורה. הוצאתי אוויר ולא היה לי כח לשיעור הזה. רק לחשוב על מה שאני צריך לעשות, זה היה יותר מידי בשבילי.
*****
(הרגע של ניקול)
בסוף הלימודים, עמדתי ליד שער בית הספר. הפעם לא חזרתי הביתה מהר הייתי חייב להגיד שלום לרוב.
אחרי כמה דקות שאני עומד ומחכה ראיתי אותו מתקדם לאט עם ראש למטה
"רוב" אמרתי בקול ועשיתי שלום עם היד. רוב הרים את ראשו חייך חיוך קטן, והתקדם אלי מהר
"אז נדבר כבר" רוב אמר, והיה עם מבט עצוב
"אתה מגיע מחר לבית הספר ?" שאלתי, והרמתי את הגבות
"כן" אמר בחיוך
"דודה שלי באה" אמר שהוא מסתכל על המכונית הלבנה
"אז להתראות" אמרתי בחצי חיוך. רוב הזיז את ראשו והלך. הסתכלתי עליו שהוא נסע.
הרגשתי מוזר שפתאום הוא יעבור חגור אצל דודה שלו, ועוד במקום כזה. משכתי בכתפיים שלי וחזרתי הביתה עם הרגשה משונת.
*****
(הרגע של לארי)
התעוררתי כששמעתי דיבורים. קמתי לאט וניסיתי להבין מי מדבר ועל מה.
התקרבתי אל הדלת והצמדתי את האוזן כדי לשמוע יותר טוב.
זא הייתה אמא שדיברה
"מה ביקשתי, סך הכל עזרה בכסף" היא אמרה. זה היה נשמע שהיא מדברת בטלפון.
לא הבנתי מה קרה פתאום, שהיא מבקשת כסף ועומד מאיזה בנאדם היא יכולה לבקש.
"אני אשלח את הבן הפרה שלי, לעבוד אצלך" אמרה אחרי כמה רגעים. רגשתי איך שהמילים האלה חודרות לתוך הלב שלי. נשארתי עומד עם ראש למטה, ממשיך למשמוע את מה שהיא אומרת.
לפתע נשמע שהיא מנתקת את הטלפון חזק, ומתקדמת אל החדר בצעדים גדולים.
הלכתי אחורה, והסתכלתי בפחד על הדלת שעומדת להפתח. נשמע רשרוש בדלת, והיא נפתחה.
אמא הופיעה עם המבט האכזרי המלחיץ, ועמדה שהיא מסתכלת עלי
"עכשיו ילד, הולכים" אמרה בקול שטני. נשמתי מהר, והרגשתי שקורה לי מהשהו בנשימה
"ל.. לאן אמא ?" שאלתי שאני נלחץ
"לעבודה, בא עכשיו !" צעקה ומשכה אותי מהחדר. יצאנו מהבית אל המכונית, שהייתה שייכת לאבא.
היא הכניסה אותי פנימה והתחילה לנסוע.
*****
(הרגע של רוי)
אחרי בכי, קמתי והתחלתי ללכת אל המקום שבו ראיתי את הילד ההוא.
באמצע שאני הולך אני חושב לעצמי, אם כדי לחזור לבית או להישאר במקום הזה.
אני לא ידעתי מה אני רוצה מעצמי. פשוט רציתי למצא מקום טוב לשבת בא לישון ולאכול.
זה היה מרגיש שאני רחוק מלהיות במקום כזה. כמעט שכחתי את הדרך שמשם באתי.
אחרי הרבה צעדים ראיתי את הספסל, שבו ישבתי עם הילד.
הספסל היה ריק, והרגשתי הרגשה רעה כל כך. התקדמתי אליו וישבתי.
הסתכלתי מצד לצד וראיתי שאני היחיד שנמצא באזור.
איפה הילד, ומה אני יעשה עכשיו.
….