הארי סטיילס חבר של עוזרת?!?! פרק 4 חלק א'

אז קמתי מהספסל הוא התחיל ללכת אחרי אז התחלתי לרוץ ואז הוא תפס את היד שלי וסובב אותי עליו הוא לקח אותי לסמטה וצעקתי עליו שיעזוב אותי ושישחרר אותי אבל הוא רק גרר אותי חזק יותר. הגענו לסמטה והוא הצמיד אותי לקיר והתחיל לנשק אותי הוא התחיל להוריד לי את החולצה ונסיתי לעצור אותו אבל הוא יותר חזק ממני! צרחתי שמישהו יעזור לי אבל אף אחד לא ענה צרחתי יותר חזק ואז שמעתי כמה בחורים צועקים אליו שיעזוב אותי, הם התקרבו אליינו והתחילו להרביץ לבחור אז הבחור ברח אני התיישבתי על הרצפה והתחלתי לבכות בכי של פחד ועצב פשוט לא הצלחתי לשלוט בעצמי. אחד מהבחורים פנה אליי
"את בסדר?"
לא עניתי לו פשוט בכיתי עוד יותר חזק.
הוא הסתכל על 4 הבחורים שעמדו ליידנו, הם לא ידוע מה לעשות
"את זוכרת אותי?" הוא שאל אותי
הנהנתי לו עם הראש
הוא חייך חיוך מושלם!! שחשף גומות מהממות
נגבתי את הדמעות הבחור עזר לי לקום ואמרתי להם תודה
"תודה רבה" אמרתי עם חיוך קטן, כל כך שמחתי שהם הגיעו!
"זה בסדר" אחד מהם ענה לי היה לו שער בלונדיני עם עיינים כחלחלות
"לאן התכוונת ללכת?" בחור עם שער חום מבטא בריטי חזק ועיניים כחולות אפורות שאל אותי
"לסופר"
"את צריכה טרמפ?" הבחור עם הגומות שאל אותי
"לא זה בסדר…"
"נו… אני סתם שאלתי ברור שאנחנו נביא לך טרמפ" הוא אמר ועלה על פניו חיוך ערמומי
"לא, באמת זה בסדר אבל בכל זאת תודה" אמרתי, מורידה את פני לקרקע.
"אסור להגיד לא למפורסמים" אחד עם שער קצוץ ועיניים חומות אמר וקרץ לי
"מפורסמים?" שאלתי
"חח את לא מזהה אותנו?" הבחור עם הגומות שאל והסתכל על הבנים
" אמממ סורי…"
"חח זה בסדר אנחנו וואן דירקשן" אמר אחד עם שער שחור ועיניים חומות שחורות
"אהה כן ראיתי אותכם באמ טי וי"
"חח כן, רוב הסיכויים שזה אנחנו" כולם ענו לי וצחקו
"אז את באה?" כולם שאלו ביחד
"חח כן" מבחוץ צחקתי אבל מבפנים עדיין הייתי מדוכאת
עלינו על וואן בצבע שחור שבתוכו היה נהג…
"לאן אתם צריכים?" הנהג שאל אותם
ואז הוא ראה אותי ולא ידע מה לעשות
"פול תכיר את…." הבחור עם הגומות הציג אותו
"ליאן" המשכתי אותו
"חח סליחה… פול תכיר את ליאן"
"הי" פול אמר לי
"שלום"
אני ישבתי ליד החלון ולידי הבחור עם הגומות, ואז הבלונדיני, ואז הבחור עם השער הקצוץ ומלפנינו ישבו הבחור עם המבטא הבריטי ולידו הבחור עם השער השחור.
"סליחה אבל לא קלטתי את השם שלכם…"
"אני הארי" אמר הבחור עם הגומות והשער המתולתל
"אני נייל" אמר הבלונדיני
"אני ליאם" אמר הבחור עם השער הקצוץ
"אני לואי" אמר הבחור עם המבטא
"ואני זאין" אמר הבחור עם השער השחור
"חחח אוקי…. אז הארי, נייל, ליאם, לואי, וזאין".
"יפה!" זאין אמר, כן נראלי שזה זאין, אני עדיין לא מאה אחוז בטוחה.
הגענו לאחר 8 דקות, הנסיעה עברה בשקט
"הגענו" פול הצהיר
"תודה רבה" אמרתי להם עם חיוך
"את יכולה את המספר שלי אם יקרה לך מהשהו" הארי אמר לי
"חח כן זה רעיון טוב" עניתי לו
"תרשמי !@$^*)$$#@%^&*)$&%*@"
"חח תודה רבה!" יצאתי בחיוך מהאוטו
-נקודת המבט של הארי-
"חח תודה רבה" היא אמרה וחייכה חיוך מושלם שחשף את שייניה הלבנות
היא יצאה מהאוטו, ואני נשענתי אחורה על המשענת של הכסא
כל הבנים הסתכלו עליי בחיוך
"מה?" שאלתי לא מבין
"באמת הארי?! אם יקרה לך מהשהו?" לואי צטט אותי
"כן אני מאוד מפחד עלייה"
"הארי תמכור את הסיפור הזה לאנשים אחרים, לא לנו" ליאם אמר
"טוב בסדר…." לא היה לי כח להתווכח
הנסיעה עברה בשקט עד שמישהי פתחה את הדלת של המכונית.
זאת הייתה אמנדה חברה של ליאם……