הים תמיד שקט- פרק 30
כל הנסיעה במונית ירדן המשיך לחבק אותי, ללטף אותי, להרגיע אותי. אני עדיין נשארתי קפואה. רק חשבתי על הרגע שאני אראה את ליעד מחובר למיליון מכשירים. כמה הלב שלי יצא אליו, כמה אני ארצה לבכות אבל אנסה להחזיק את עצמי חזקה. כבר דמיינתי את הרגע שיגידו לי שליעד משותק והוא יצטרך להישאר בבית החולים לעוד תקופה. ניסיתי להרחיק את המחשבה הזו מהמוח שלי אך לשווא. לא רציתי שיקרה לליעד כלום, לא מגיע לו. רק המחשבה שהוא כנראה התהפך עם האופנוע שלו, ואני בכלל לא יודעת איך, עשתה לי רע. רציתי עכשיו לתת לו כאפה ענקית ולהגיד לו " אתה רואה, אמרתי לך שיקרה לך משהו עם האופנוע " אבל למה להרביץ למישהו שכבר במילא חטף מספיק? רק רציתי לצרוח עליו את כל החיים שלי, לקלל אותי על שבכלל העז לעשות רישיון לאופנוע, אבל מה יעזרו הצרחות שלי?
לא הכרתי את עצמי במצב הזה. הייתי כל כך עצבנית ובאותו זמן כל כך שבורה. רק רציתי לוודא שליעד בסדר. התפרקתי.
" די יולי שלי, הכל יהיה בסדר " אמר לי ירדן.
" ואם לא? ואם הוא לא יצא מזה? ואם הוא ישאר נכה לכל החיים? אני לא אצליח להתמודד עם זה ".
" יולי די הכל יהיה בסדר, הרופאים יטפלו בו והכל יסתדר. אני מכיר את ליעד.. הוא חזק הוא ישרוד את זה ".
" מאיפה אתה יודע? אתה לא יודע! אני כל כך דואגת לו " אמרתי לו והתחלתי לבכות.
" די די בבקשה " הוא אמר וחיבק אותי חיבוק חזק כדי לנסות לעצור לי הדמעות. " אני פה איתך ואני אחזיק לך את היד חזק ואני לא אתן לך להישבר כל כך מזה. ליעד יצא מזה יולי ".
" אתה לא יכול להיות בטוח " אמרתי.
" אבל אני מאמין בזה. בבקשה, תנסי גם את להאמין לי ".
" הפעם האחרונה שאמרו לי משהו שקשור בתאונת דרכים זה כשאבא שלי נפטר.. ירדן אני לא יכולה להתמודד עם זה. המוות בכבישים זה משהו שהוא כל כך.. טראומתי בשבילי. אני לא יכולה להאמין לבנאדם שיגיד לי שהכל יהיה בסדר אם עוד בכלל לא ראינו או שמענו על המצב של ליעד ".
" אני מצטער.. אני יודע מה עובר עלייך עכשיו.. בערך. בבקשה, רק תגידי לי איך אני אוכל לעזור לך " הוא ביקש.
אני הסתכלתי עליו בפנים עצובות וקירבתי את פני לשלו. אני חושבת שזו הייתה הנשיקה הכי ארוכה שלנו. אני לא רציתי להפסיק אותה כי היא הרגיעה אותי. לו לא היה אכפת. הרגשתי בטוחה כשנישקתי אותו, כאילו המגע הזה יציל אותי מהבשורות הרעות שעוד יגיעו.
" וואו " הוא אמר.
" אני חושבת שזה הדבר היחיד שירגיע אותי " אמרתי ושמתי את ראשי על כתפו.
" תנגבי את הדמעות " הוא אמר בחיוך, " אני מתפלל שליעד יצא מזה ושהכל יהיה בסדר. אני שמעתי בקול של אמיר את הפחד שלו על המצב של לידע אבל בסדר.. חברים תמיד דואגים יותר משצריך. אנחנו נגיע לשם, נשמע מה המצב, ואם תחליטי שאת רוצה להישאר שם את הלילה אני לא אעזוב אותך. אני אהיה כמו עבד בשבילך בימים האלה ".
" אני כל כך אוהבת אותך " אמרתי לו אבל הדמעות המשיכו לרדת.
" אני אוהב אותך הרבה יותר ברגע שתפסיקי לבכות " הוא אמר בחיוך וניגב לי את הדמעות מעין ימין.
" אני באמת דואגת.. אני לא אוכל להתמודד עם זה ירדן, זה ישבור אותי. אני לא רוצה לאבד אותו ".
" את לא תאבדי אותו הוא יצא מזה. ובכל מקרה, אני חושב שליעד לא טיפש, הוא ירצה בכוונה להתעורר כדי לראות את הפנים שלך מחייכות אליו. הוא יכריח את עצמו לקום, במידה והוא נכנס לתרדמת, רק כדי לראות אותך מסתכלת עליו. הוא לא יפספס הזדמנות פז כזו ".
" זה אחד הדברים הכי מקסימים שאמרו לי אי פעם " אמרתי לו בחיוך וצחוק שסיים לגמרי את מפץ הדמעות.
" ככה אני אוהב אותך " הוא אמר.
" אם אתה אופטימי, אני אנסה גם " אמרתי לו והמונית הגיעה בדיוק אל יעדה. ירדן שילם על המונית ושנינו ירדנו מול בית החולים ' גלבוע '.
תגובות (1)
תמשיכי :)