בתוך הרפתקאה עם סיוט *פרק 26*

"והגענו" אמרה כרמל. כולם הסתכלו על המגדל הגבוה עם פה פעור. המגדל היה מכוסה בירוקת, והיה נראה ישן מאוד
"למה אנחנו מחכים, בואו ניכנס" אמרה אביה ועמדה ליד כרמל
"כן בואו" אמרה הרו בהסכמה. כרמל עצרה את הרו בלהמשיך ללכת
"צריכים שמישהו אשמור בחוץ" אמרה כרמל, והסתכלה לתוך עינייה של הרו
"למה אני ?" שאלה הרו בקול ילדותי, והצביעה על עצמה
"כי את הכי רצינית פה" אמרה כרמל, והורידה מעל הגב שלה את התרמיל
"היי כרמל, אני הכי רצינית פה" אמרה פאריס בקול, ושמה ידיים על המותניים. כרמל גילגלה את העיניים שלה ונתנה להרו את התרמיל
"עכשיו את מחזיקה את התרמיל, ונשארת עצבנית. כל מי שבא את מסלקת אותו" אמרה כרמל
"בסדר" אמרה הרו והחזיקה את התרמיל בלי כח. כרמל הסתובבה אל החבורה ומחאה כף
"קדימה אחריי" אמרה והתחילה ללכת. כולם הלכו אחרי כרמל וניכנסו איתה אל המגדל. הרו עמדה ליד פתח המגדל, ועשתה פנים רציניות. אחרי כמה רגעים שהיא מנסה להיות עצבנית, היא רואה בחור רזה מתקדם עם מכשיר מוזר ביד. הוא הסתובב והסתכל על המגדל הגבוה. הרו נשמה עמוק, וכיווצה את הגבות שלה והסתכלה עליו במבט עצבני. הבחור הסתכל עליה והתקדם
"שלום" אמר בחיוך. הרו התחילה להסתכל על העצים, ועשתה את עצמה לא שומעת. הבחור נתן לה מכה קטנה בכתף
"אה שלום" אמר, והתקדם אל האוזן שלה
"היי !" צעקה הרו בכעס, והלכה צעד לצד
"אתה הבהלת אותי" אמרה, והסתכלה עליו עצבנית לתוך עיניו
"גם את הבהלת אותי" אמר הבחור בתמימות
"אדוני תסתלק מפה, קישטה ממני תלך ממני, אל תתקרב !" אמרה הרו, והרימה את האצבע שלה באזהרה
"אדוני אני לא חוזרת לכפר תלך מפה, תסתלק מפה אדוני אל תגיד ככה ויש ככה והיה ככה, תסתלק ממני !" צעקה עליו באיום
"רגע ילדה.." אמר הבחור, וניסה לדבר
"אדוני תיזהר אני עורכת דין, אני אפתח לך תיק תסתלק קישטה לך, אני אפתח לך תיק תיזהר !" אמרה הרו בקול, ופתחה את העיניים שלה בכעס
"גברתי" אמר הבחור, והתקדם. הרו התחילה לפתוח את התרמיל בעצבים
"אני אפתח לך את התיק זוז, תראה אני אפתח לך את התיק" אמרה הרו
"לא אל תפתחי" אמר הבחור, שהוא מנסה לא להיכנס ללחץ
"תיזהר ממני אדוני, אני לא מפחדת ממך תסתלק ממני !" אמרה הרו בקול
"בסדר, בסדר" אמר הבחור, והרים ידיים
"אתה תשלם מה שלא חלמת, אני לא חוזרת אל הכפר" אמרה הרו
"לא לחזור לכפר, שאלה קטנה רק" אמר הבחור בחביבות, והתקדם אליה
"מה אתה רוצה ?" שאלה הרו בזילזול וסגרה את התרמיל
"רק איך קוראים לך זה הכל" אמר הבחור. הרו הרימה את הראש והסתכלה עליו
"מה שימך ?" שאלה אותו
"אני לוקס" אמר
"נעים מאוד הרו" אמרה, בפנים רציניות
"נעים מאוד, תגידי למה באת למגדל מה את מחפשת פה ?" שאל
"אני באתי למגדל, כי באתי להוכיח לחברים שלי שהם פרימיטיבים" אמרה הרו
"חברים שלך פרימיטיבים" שאל הבחור
"כן" אמרה הרו
"אז את התידדת עם פרימיטיבים"
"אדוני אתה לא תגיד לחברים שלי שהם פרימיטיבים" צעקה עליו
"את אמרת שחברים שלך פרימיטיבים" אמר, בקול רגוע
"חבר שלך פרימיטיבי !" אמרה לו בקול תוקפני
"חברים שלך פרימיטיבים"
"חבר שלך פרימיטיבי, למה ראית את החברים שלי שאתה אומר שהם פרימיטיבים ?" צעקה הרו
"לא" אמר הבחור, ומשך בכתפיו
"אז אם הייתה רואה אותם, הייתה רואה שהם פרימיטיבים" אמרה הרו, ועשתה חיקוי בפרצוף שלה
"הוא אמר לי שהוא יהיה הזוג שלי, אני אוהב המבורגר, אני רעב אני רעב" אמרה הרו בחיקוי של קלובר ועופר
"באמת בעיה קשה, אבל הייתם עושים עם זה משהו" אמר הבחור
"היינו אצל פסיכולוגים, סוציולוגים, אפילו בעירייה היינו" אמרה הרו גילגלה את העיניים שלה
"הלכנו לאיזה אחת היא אמרה לנו דברים לעשות, מה הרגע שהיא אמרה את זה, כל כיס שאני מכניסה את היד אני מוצאת, שום, פטרוזיליה, כוסברה, עוד מעט יצמח לי נענע באוזן !" צעקה הרו, וחזרה לעמוד ליד פתח המגדל. הבחור קימט את המצח שלו
"תשמעי את נשמעת בחורה, קצת עצבנית" אמר בקול רגוע
"אני עצבנית ?" אמרה הרו, בשקט
"כן יש בכפר נהר, אולי תהיי שם" אמר
"יש לכם נהר, הו התקדמת פרימיטיבי, על פלאפון שמעת ?" אמרה הרו, בקול מתגרה
"תתפלאי" אמר
"תתפללי ?" אמרה הרו
"ת-ת-פ-ל-א-י" חזר הבחור באיטיות
"תתפלל אתה !" צעקה עליו
"ילדה תיקחי כדור אולי זה ירגיע אותך קצת" אמר הבחור, והתחיל ללכת חזרה. הרו עמדה זקוף וצעקה אליו
"תשנה את הפנים שלך, אולי מישהו יסתכל עליך !"
******
"בוס אני חושבת שהיא עבדה עליך" אמרה אלנה, שהיא עומדת מול תום עם ידיים שלובות
"באמת תגידי לי כמה הרגתי בגלל שקר, מאות" אמר תום, שהוא יושב ומכווץ את הגבות שלו
"אני בדקתי את הגופה, וראיתי שהיא שונה מהילד שחטפתי. ועוד משהו קבוצת האנשים שהיו כאן הם מכירים אותו" אמרה
"עבודה יפה אלנה" אמר תום בחיוך שטני
"אני רוצה לטפל בלורן, ולדעת קצת על חבורת הצעירים האלה" אמר
"אני אצטרך עוד כמה עוזרים" אמרה אלנה, והזיזה את ראשה
"יש את הטיפשים למעלה, הם היו איתך" אמר. אלנה הורידה את ראשה ויצאה מהחדר.
….