איזה ילדה את

חשבתי שאת ילדה שונה, ילדה מיוחדת, ילדה שיהיה כיף להיות איתה אבל זה לא היה ככה.
את כמו כל ילדות שהכרתי פעם. מה לא עשית כדי שאני אקשיב לך, כדי שתקבלי ממני תשומת לב, עשית הכל כדי שאני אתייחס אליך. לא היה לי כח אליך, כי כבר שיגעת לי את הראש עם השטויות שלך.
חשבתי שאת עושה את זה כדי להצחיק אותי, אבל אני רואה שאת באמת טיפשה.
אני כבר לא מרגיש את אותו הדבר כלפיך, כשאני רואה אותך מתעורר בי כעס.
אני רוצה להגיד לך איזה מילה, כדי שתביני מה עשית. אני שונא אותך, את שולחת חיוכים לכל אחד, מראה כמה מתוקה את, גם אותי הרשמת ולקחת אותי לשיחה שמשגעת אותי עד עכשיו.
שתקתי ונתתי לך לדבר, רציתי להקשיב למה שתגידי, רציתי לדעת שאני לא טועה על מה שחשבתי.
סיפרת על ההוא שאהבת וכמה זה קשה לך שהוא רחוק, ואחרי כמה ימים את חוזרת עצבנית ומראה לי את השיחה שלכם. הקללות שלך הגעילו אותי, זה לא מתאים לך, זה לא מתאים לאף אחת.
רציתי להתרחק ממך יותר, אבל חזרת בוכה וזה שבר אותי.
אמרת לי כמה את אוהבת אותי, וכמה אני מיוחד אבל הכל השתנה ישר.
לא חזרת שוב עם השאלות שלך, נעלמת כאילו את לא מכירה אותי.
פתאום את חוזרת עם אותו אחד שקללת, ואומרת שהוא הכל בחיים שלך ואת אוהבת אותו.
אז תלכי עכשיו איתו ואל תדברי איתי, ומתי שהוא שובר לך את הלב אל תחזרי אלי ותבכי.
אני לא הבובה שאת צריכה לחבק, ברגע שאת נשברת.