זמן שונה פרק חמישי חשבתי לשנות את השם תנו רעיונות

"היי, הוד נסיכותה, זה הזמן לקום" אמרה ויקטוריה לרגע אחד הייתי בפניקה
לא היה לי מושג היכן אני והבנתי איפה אני, רק כאשר ראיתי את שערה הבלונדיני ואת
עיניה האפורות של ויקטוריה "את בטוחה?" שאלתי אותה והמשכתי להיתכרבל
בשמיכה החמימה "אני בטוחה" אמרה ומשכה מעליי את השמיכה
"אני כמעט בטוחה שאני יכולה לתלות אותך על זה" אמרתי ושיפשפתי את עיניי
"את לא תעשי זאת" אמרה אליי" ולמה את חושבת כך?" שאלתי אותה בעוד היא עזרה
לי ללבוש שמלה אפורה שמצאתי בחלקה האחורי של הארון "מכוון שתצתרכי סיבה להציג
בפני המלכה לפני זה" אמרה ובאותו רגע התחלתי להזיל דמעות "אני נשבעת לך, דודה אליינה,
אני ראיתי אותה לוקחת את טבעת הזה של אימי" אמרתי ומשכתי באפי, בעוד ויקטוריה נשארה
פעורת פה לנוכח כישרון המשחק שלי "מה-? איך-?" ויקטוריה נראתה מבולבלת לגמרי ורק
הדפיקה בדלת הצילה את שתינו "מי שם?" שאלתי בעוד ויקטוריה התעשתה על עצמה
"אלה איאן וקריספין, אנחנו יכולים להיכנס?" שאל ולפני שסיים את המשפט פתחתי להם
את הדלת"אה נפלא, ויקטוריה אני זקוקה לעזרתך" אמרתי לה ולאחר שידולים רבים היא הסכימה
לעזור לי להפוך את איאן וקריספין לבנות, או לפחות לגרום להם להיראות כך "וואו את פשוט
טובה בזה" אמרתי ברגע שראיתי את הבנים "עכשיו רק צריך לדחוף אותם אל תוך השמלות
ולהשים מלמעלה פאה" אמרתי וצחקתי "אני מניח שאין טעם להיתווכח?" שאל איאן
"אתה צודק בהחלט איאן" אמרתי וחייכתי אליו "עכשיו קדימה ויקטוריה תעזרי לי "
אמרתי לה ובסופו של דבר הצלחנו לדחוש אותם אל שמלות אפורות "אני כמעט בטוח שאנחנו
נבלוט בשמלות האפורות האלה בין כול השמלות הצבעוניות" אמר איאן מתחת לפאתו הבלונדינית
"לא אנחנו לא, מכוון שאפור הינו צבע ניטרלי, איש אינו שם לב אליו לעומת זאת שחור מושך אליו
אנשים וצבעוני פשוט מושך את העין" אמרתי והנחתי את הפאה השחורה על ראשו של קריספין
"אוקיי אתם ניראים כמו בנות, שמנות וללא חמוקיים אבל בנות, ועכשיו רק צריך למצוא דרך יציא שקטה
מן הטירה "אמרתי להם "אני מניחה שאני לא אוכל לשנות את דעתכם" נשמע קול מן הדלת
ושם עמדה קאתרינה "אין דרך לשנות זאת אך תוכלי לעזור לנו בכך שלא תספרי למלכה
ותעזרי לנו לצאת מפה " אמרתי "כי לא היינו רוצים שמשהו יקרה נכון?" אמרתי ומחיתי דמעה דמיונית
"כדאי לך לעשות כדבריה, היא ממש טובה" אמרה ויקטוריה "טוב אני אעזור לכן, אתן מוכנות וזכרו אתן המתמחות שלי" אמרה ומשכה את כולנו אל מחוץ לחדר ואל המסדרונות הענקים "תזכרו אתן צמודות אליי עד אשר תצאו מהשער ואתן צריכות להיות בשער לפני השקיעה או שתישארו לישון ברחוב"
אמרה בעוד היא מוציא אותנו אל השער"להתראות מתמחות שלי נתראה בשקיעה כאשר תביאו את כול המצרכים" אמרה קאתרינה ונופפה אלינו לשלום "איך את גורמת לכולם לעשות כרצונך?" שאל
קריספין בהשתהות "היא לא גורמת לכולם פשוט הן אחוות בנות אז הן עושות אחת לשניה טובות"
אמר איאן"אז אני מבינה שגם אתם חלק מאחוות הבנות" אמרתי לו "מה זאת אומרת?" שאל בבלבול
"גרמתי לכם להתחפש לבנות, לא?" שאלתי אותם ומשכתי אותם אל עבר הבתים הקטנים ואל עבר החנויות