הקדמה-האמת זו האמת

פיררתי את כל שאריות הלחם לפח,נאחזתי בו והלכתי לרוקן אותו.הכפכפים היו נעולים בכפות רגלי,לבשתי חולצה בצבע טורקיז ומכנסיים קצרצרים,שיחקתי בשערי ונעלתי את הדלת כשיצאתי."היי,קייטי!"שמעתי את קולו של רון מאחורי."מה אתה רוצה?!"האצתי בו בעלבון."לעזור לך לפנות?"שאל,הבטתי לתוך עיניו ומשכתי בכתפיי."טוב,קח,תציץ ותרוקן אותו לפח המתאים"אמרתי לו והושטתי לו שקית לבנבנה ובתוכה כל השאריות,כולל הלחם שהשלכתי.סידרתי את שערי בשורה קטנה,הוא הסתכל עליי וגיכח,נתתי לו בעיטה קטנה."איי!"הוא גנח."תלמד לא להתעסק איתי!"אמרתי לו בעוקצנות והוא הסמיק כהוגן.הוא היכה בי בתימהון מסוים ונירתעתי אחורה כדי שלא יעשה זאת שוב,הוא כל כך ילדותי.אפו דלף בקטנה,הוא שלף מכיסו האחורי מטפחת לבנה וקירב אותה לאפו,לא יכולתי להסתכל,הוא כיוץ את מצחו והלך לרוקן את האשפה.חגגתי את ניצחוני,סוף סוף הוריי לא צצו נסערים באזור וראו אותי מכאיבה לרון."תגידי,איזה מין אשפה זאת?" הוא שאל אותי ברוגז,מתעלם מהמבט הזורח שלי."בוא נעזוב את העניין הזה להיום,תיזרוק באחד מהפחים ונטייל קצת"אמרתי לו,הוא כיוון את עיניו לפח גדול אחד והלך לעברו,אחרי כמה דקות הוא חזר חיוור."תגיד,עכשיו לא פורים!!"אמרתי לו והבטתי בו בתימהון."זהו שעכשיו פורים…"אמר בלגלול."נכון.."אישרתי,הוא הציץ אחורה ונשף בהקלה."מה היה שם?" שאלתי."חתולה..כל השאר היסטוריה"אמר,בחנתי אותו מכף רגל ועד ראש,הוא לא היה נראה לי חשוד."אתה הריי אוהב חתולים,אמרת שהם כל כך טובים וחמודים"אמרתי בזלזול והוא נפל לתוך זרעותיי."רון ראשך אמור להיות זקוף..!"האצתי בו ונתתי לו מכה קטנה בראשו."אני לא מרגיש טוב"אמר והצביע על חתולה אחת."אויי לא.."