מאחורי המסכה- פרק 8

ברגע שמצאתי את סאלי שמעתי צעקה,
הטרול הגיע ואחד הנערים הצעירים יותר איחר להימלט, והטרול אחז ברגלו.
הנער חבט בחרבו בטרול אך לא פגע באופן משמעותי.
באותו הרגע סם הסתער לעברם במהירות על אנושית,
ציפורניו הפכו לפתע לטפרים, ושיניו הארכו והתחדדו עד ששניים הציצו מפיו,
באותו הרגע לא יכולתי להתיק את עיניי מהמחזה.
הוא טיפס על רגל הטרול ומשם הגיע לבטנו, מותיר בכל חלק שעבר בו שריטות עמוקות
הטרול שאג בפראות וניער את גופו אך לא הצליח להיפטר מאחיזתו של סם.
הוא זרק את הנער באוויר, ובאותו הרגע הבנתי בחרדה שאם אף אחד לא יתפוס אותו, הוא ימות.
אך הגרוע מכל הוא שהיחידים, שיכולים להגיע אליו הם אני, וסאלי שעמדה בקרבתי,
אנחנו עמדנו בפינה מרוחקת מהשאר והוא עף במסלול ישיר לעברנו,
מה עלי לעשות?
מה אני יכולה לעשות?
עשרות תסריטים לא מוצלחים במיוחד עברו בראשי באותם השניות, הניתנו לי לפני ההחלטה,
באותו הרגע היה לי רעיון, הסיכויים לא מוצלחים במיוחד אך הם הטובים ביותר שאוכל להשיג.
מאותו הרגע פעלתי מרפלקסים בלבד.
רצתי לעבר ערימת כלי הנשק שהייתה בקרבת מקום וחטפתי את הרשת הגדולה והקרובה ביותר שיכולתי להשיג,
זרקתי אותה אל עבר סאלי והוריתי לה שתקשור את אחת הקצוות לעץ שלצידה, בעודי רצה ועושה את אותו הדבר.
נשארו לנו שלושים שניות,
אף עץ לא קרוב מספיק,
מה עכשיו?
טוב יש לנו רק ברירה אחת.
סימנתי לה לעשות כמותי, כאשר אני קושרת את החבל סביבי ורצה מהר ככל שיכולתי.
מעולם לא ניסיתי לרוץ כה מהר,
הרגשתי ששריריי נשרפים וצלעותיי צרבו.
נשימתי הפכה מאומצת מרגע לרגע
באותו הרגע רק יכולתי לקוות שהיא הבינה את התוכנית, המשכתי לרוץ מהר ככל שיכולתי,אך הבטתי לאחור,
נשארו פחות מעשר שניות,
"קדימה, יותר מהר!" לחשתי לעצמי.
חמש שניות
ליבי פעם בקצב מטורף,
שמעתי קול נחיתה והרגשתי את הרשת נמתחת,
הוא נחת בשלום, הצלחנו!
הסתכלתי סביבי והבנתי שאיש לא הבחין במה שקרה באותו הרגע, רוב הנערוים הצטרפו לקרב, ואלו שלא טיפלו בפצועים, או שהיו פצועים בעצמם
הלכתי לעבר עץ הנמצא די קרוב אליי וקשרתי את הרשת אליו.
רצתי עוד כמה מטרים למרות הכאב, משוכנעת שצלעותיי עומדות להישרף,
"זה כבר נגמר, כל מה שנותר הוא לוודא שהוא בסדר."
כשהגעתי, הוא ישב על הרצפה לצד הרשת,
חוץ מדימום קל בכתפו הוא היה בסדר, לפחות עד כמה שיכולתי לראות.