הלוך ושוב

אני הלכתי וחזרתי והלכתי וחזרתי, הלוך ושוב הלוך ושוב, בלי חשבון כאילו שאם אני אלך ויחזור היא פתאום תהיה שם.
כמו שאפשר לנחש זה לא עבד, והיא לא באה. היה לי כל כך קשה לעכל את זה שהיא כבר לא תבוא שכאילו הלכתי וקיוויתי שהיא תבוא. כבר עברו שעתיים וחצי, טכנית שעתיים ושלושים ושתיים דקות, ואז מרחוק ראיתי דמות הולכת וישר רצתי אליה כאילו זה כל מה שאני רואה, למעשה באותו רגע זה באמת היה הדבר היחיד שראיתי, כי כל כך קיוויתי שזו היא.
וזו באמת הייתה היא, הולכת שם לכיוון הבית שלה, עם השיער הארוך והחום שלה והעיניים החכמות שאומרות הכל, והגוף שרוצה שתיגע בו, וכמובן הפנים שמחכות לנשיקה. אמרתי לה:"איפה היית???, אני חיכיתי לך כבר שעתיים וארבעיןם ואחת דקות!!!". והיא ענתה: "שיט שכחתי לגמרי שקבענו."בקול אדיש כזה"אני הייתי אצל חברה". בקול שנשמע כאילו שלא אכפת לה.
משהו הרגיש לי מסריח, טוב משהו היה חייב להיות מסריח, והחלטתי שבפעם הבאה שניפגש אני יבריז לה.

וכששוב קבענו, אני הלכתי וחזרתי והלכת וחזרתי והלכתי וחזרתי, הלוך ושוב הלוך ושוב כאילו שאם אני אלך ויחזור היא פתאום תהיה שם.